המלחמה על היהדות: למה בדיוק התכוונו הרפורמים בטקס בכותל?

בשבוע הכי רגיש לאזרחי המדינה, בין העלאת זיכרון מיליוני הנספים בשואה - האסון הגדול ביותר שהתרחש לעם ישראל ובין יום הזיכרון לעשרות אלפי היהודים שנהרגו על קדושת השם במאבק לשוב ולחיות בארץ ישראל אחרי אלפי שנות גלות, דווקא בימים האלה כאשר כל יהודי מתחבר לזהותו, ודווקא בכותל המערבי, המקום הקדוש והמרגש ביותר אליו יהודים נכספו וייחלו להתרפק ולהתפלל לאורך כל שנות הגלות הקשות והארוכות, דווקא אז ודווקא שם בחרו רפורמים שהסיטו רבבות אלפי ישראל מדרך האבות לאבדון, לערוך "טקס תפילה". האנשים שבזו לדת וניסו למחוק אותה בכל דרך פתאום נזכרו שמאוד חשוב להם להתפלל... אותם שזכו לתואר המפוקפק כמי שאחראים לשואה השקטה שהעלימה מיליונים מעם ישראל על ידי התבוללותם בעמים, פתאום הרגישו צורך להגיע לכותל המערבי שמסמל את כל מה שהם לא מאמינים בו.

מאחורי הסיסמאות - מהלך מחושב ומסוכן

אלא שהפעם הקבוצה ההזויה הזו גם ניצלה את כוחם הפוליטי - גלעד קריב ששימש עד לאחרונה מנכ"ל התנועה הרפורמית ניצל את חסינותו כחבר כנסת החדש מטעם מפלגת העבודה וסייע ל"נשות הפרובוקציה" לערוך את הטקס הפרובוקטיבי. והתקשורת, כמה צפוי, כמובן לא נשארה אדישה לאירוע והוא זכה לחשיפה רבה.

לישראלי שאינו מצוי בפרטים דמותו של קריב יכולה להטעות – הוא אדם מנומס, נעים הליכות, מחייך, לעיתים חובש כיפה והוא מרבה לדבר בסיסמאות שמתיישבות על הלב; דיבורים על יהדות מחבקת, שאיפות לתיקון העולם ועוד כהנה וכהנה. אך מאחורי הסיסמאות וההופעה המרשימה יש מהלך מחושב ומסוכן לעתיד היהדות במדינת ישראל.

חשוב לדעת, התנועה הרפורמית ברובה, בתחילת המאה שעברה, ויתרה על הכמיהה לארץ ישראל. ראשי המשכילים בגרמניה העידו כי אין הם רואים את עצמם יהודים אלא "גרמנים בני דת משה", בהמשך הם התנגדו להצהרת בלפור שהכיר בזכות העם היהודי בארץ ישראל והצהירו כי אין הם חפצים במדינה לעם היהודי. בארה"ב הם זנחו כליל את המחויבות המעשית למסורת ההלכה ולעקרי האמונה, תחת זה אימצו צו דתי חדש של 'תיקון עולם'.

הצו המוסרי של 'תיקון עולם', הוטמעה בכל ההיבטים של היהדות הרפורמית באמריקה: הוראה, הטפה, מלגות ומעורבות פוליטית יהודית. ילדים צעירים יקראו רעיון זה בספרי קריאה המיודעים לילדי הגן; בהמשך, כשיגדלו, הם יתקלו ב'תיקון עולם' שוב ושוב בתוכניות הלימוד בבתי הספר היומיים שלהם ובתי ספר של יום ראשון, בתוכניות של תנועות הנוער, במחנות הקיץ ובפרויקטים בקולג'ים השונים. כמבוגרים יהודים אמריקאים, הם ימצאו את עצמם בבית הכנסת שומעים דרשות בנושא תיקון עולם, ולהתנדב בפרויקטים שונים המקדמים רעיון זה של תיקון עולם.

רעיון זה עומד בבסיס הפעילות השמאלנית והליברלית היהודית האמריקאית והוא דילל אלפי שנים של עשייה ואמונה יהודית לדת מעורפלת של צדק חברתי, תוך עיוות התנ"ך כדי לתמוך באג'נדה שמאלנית רדיקלית.

פייק יהדות

בעשורים האחרונים, בעקבות תמורות מסוימות שעברו על התנועה הרפורמית באמריקה והעובדה שההתבוללות עושה שמות בקהילתם, ראשי התנועה השיבו את רעיון הארץ המובטחת לחיק התנועה, עניין זה לא גרם לעלייה המונית של רפורמים ארצה, אך גרם לתרומות רבות לזרום ארצה, הביא את ראשי התנועה להצטרף למוסדות הציוניים, ובעיקר לנסות ולהשפיע על הזהות היהודית של המדינה. שותפות רעיונית הם מצאו בקרב חוגי השמאל הליברלי החילוני, שחיפש לאמץ זהות יהודית ציונית מודרנית, חלף היהדות האותנטית והדתית.

ראשי התנועה מנצלים את ההתעוררות הרוחנית של חלקים נרחבים בציבור היהודי בישראל לנסות ולשווק להם פייק יהדות. כאשר שאיפתם הראשונה במעלתה הנה: להיכנס בתודעת הציבור הרחב כפלג לגיטימי, כעוד פלג מיני רבים, לצד הספרדים, הליטאים, החסידים, הדתיים לאומיים וכו', לא עוד זרם, אלא עוד פלג. אם הם יצליחו ליצור בתודעת האנשים כי הם פלג נוסף העומד לצד הפלגים האורתודוקסים בשוויון, הנוחות שהם יציעו, לתקוותם, תנצח. לצורך כך הם משקיעים מיליונים דרך הקרן החדשה וקרנות נוספות, עם הצלחה לא מבוטלת, לבטל את ההגמוניה של הרבנות ובעיקר לחדור לתודעת ההמונים.

עובדה היא שרוב האזרחים היהודים, לא רק שהינם מאמינים, אלא שליבם הדתי במקום הנכון; למעלה מ- 50% מהיהודים במדינת ישראל מגדירים עצמם כדתיים, חרדים או שומרי מסורת, ומתוך אלו המגדירים עצמם חילונים, רובם שייכים ל"אורתודוקסיה החילונית", כלומר, יהודים שאומנם מנהלים אורח חיים חילוני, אך, מאמינים בדרך כזו או אחרת בקיומו של אלוקים, מכבדים את מסורת ישראל ופוקדים לעתים את בתי הכנסת. כמו כן, את הטקסים הדתיים כדוגמת חתונה, ברית, בר מצווה או להבדיל לוויה, הם עורכים באופן טבעי אצל רבנים המשתייכים ליהדות האורתודוקסית.

הרב יצחק בן זאב המשמש כרב בית הכנסת הגדול בתל אביב מספר כי ברבים מבתי ספר בת"א מעדיפים לקיים טקסי בר ובת המצווה כיתתיים, במרכזים רפורמיים, במקום בבתי הכנסת. בעקבות כך, נערי בר מצווה וחתנים לא מעטים מעדיפים לקיים את הטקסים המשפחתיים גם הם במרכזים אלו. ארגונים רפורמיים פועלים בשיתוף פעולה עם העירייה ונכנסים מהדלת הקדמית לבתי הספר בעיר. ככלל, הזהות היהודית של רוב ילדי העיר, למעט בשכונות המסורתיות בדרום העיר, הינה זהות יהודית לא אורתודוקסית. זה רק עניין של זמן עד שמתל אביב תצא תורת הרפורמים לערים נוספות, ויש למנוע זאת בכל דרך אפשרית.

המלחמה ברפורמים היא מלחמה קיומית

הצלחתם הנה רוחבית ופורצת גבולות: במשרד החינוך הם תקעו יתדות - מורים להוראת היהדות מקבלים הכשרה במכונים עם אוריינטציה רפורמית, חלק מראשי המערכת השתלמו בלימודי יהדות במכונים כאלו ועוד. הקמפיין נגד ה'הדתה' פגע קשות בלימודי היהדות בבתי הספר, וביטלו שיתופי פעולה עם ארגונים שקידמו תכני זהות יהודית לטובת ארגונים ליברליים. את מעמד הרבנות הצבאית, בעיקר בתחום תודעה יהודית הם הצליחו לערער, כדי שחיילי ישראל לא ירכשו תודעה יהודית ציונית אורתודוקסית. בשורה של עתירות לבג"ץ הם פגעו במעמד הרבנות. ובעזרת קמפיין ממומן היטב, הם מצליחים לשכנע זוגות להתחתן בחתונה רפורמית, ומטילים רפש בלתי פוסק ברבנות ובדת. בנוסף, הם נהנים מחשיפה תקשורתית עצומה, תודות להשקעה רבה ביח"צ ובתקשורת ובשל האהדה הרבה לה הם זוכים בקרב חוגי השמאל הליברלי ששולט בתקשורת הישראלית.

בצל אירועי יום עצמאות שזה עתה נחגגו צריך לזכור, שהמלחמה ברפורמים היא מלחמה קיומית; האם הדור הבא של יהודי ארץ ישראל יהיה בעל זהות לאומית עם אוריינטציה אורתודוקסית, תוך אמונה במסורת ישראל ואמונה ביישוב הארץ וקדושתה, כזה שיתחתן כדת משה וישראל ויערוך ברית מילה לילדיו, או שהדור הבא יסגל זהות דתית חדשה, המקדשת ערכים פרוגרסיביים ופייק יהדות. אם נפסיד במאבק, פירושו של דבר כי בדור הבא יחיו במדינה, זה לצד זה שני עמים, יהודים חרדיים לצד חילוניים רפורמיים, ואילו הציבור המסורתי, זה שמשפיע יותר מכולם על הצביון של המדינה, יימחק לחלוטין.

הבחירה של הרפורמים לערוך את טקסיהם דווקא בכותל נועדה גם היא למתג אותם מחדש כזרם לגיטימי ולהגביר את השפעתם ההרסנית על היהדות בישראל בפרט בקרב הציבור המסורתי. בשנת 2021 נראה שהמלחמה על עצמאות היהדות בארץ ישראל פרצה מחדש.