הנרקיס וסביבתו: מאפייני הנפגעים מאנשים עם קווים נרקיסיסטיים

בהמשך לכתבה הקודמת בה תיארתי באופן כללי את מאפייניהם של אנשים (גברים ונשים) בעלי קווים נרקיסיסטיים, אתמקד כאן במאפייני הנפגעים, משום שאין מה לדבר על נרקיסיזם מבלי לדבר על מה שקורה לנפגעים, וכיצד נזהה זאת.

ישנם מאפיינים מסוימים שנמצאים אצל נפגעים, כגון: תחושה של ערעור פנימי, תחושה של עלה נידף, של בלבול, בדידות והרבה אשמה. ניסיון להסביר את מה שקורה ותחושה חוזרת ונשנית של כישלון, ואז האשמה גוברת. הניסיון ש"הפעם זה יצליח" פעמים רבות משחזר את הטראומה, כלומר דוחף את הנפגע חזרה אל הקשר, וחוזר חלילה.

בשנים האחרונות אנו עדים למשחק שפה החוצה את גבולות השפה המקצועית, ומתגבש לכדי יכולת להסביר את מצב העניינים המעורפל כביכול. לנפגע, הפגיעה קשה וברורה, ומערערת את תחושת הזכות להתקיים, אך הניסיון לספר אותה אינו מתקבל לרוב על דעת הסביבה, שלא חשה פגועה מהנרקיסיסט, מה שמייצר עוד ועוד תחושה של ערעור והשתקה. ההכחשה הרבה פעמים עדיפה, מתוך חשש מהנרקיסיסט, בין אם במודע או שלא במודע.

מאחר שהיכולת של הנרקיסיסט לאמפתיה אמיתית ולא מדומה היא קטנה מאד עד לא קיימת, הוא בעצם הופך לאדם מסוכן נפשית לסביבתו הקרובה.

הלקסיקון שנוצר בשנים האחרונות מאפשר לנפגעים לבטא עצמם טוב יותר, ואנשי מקצוע שבעצמם סבלו מקשר כזה, או כאלה שפתוחים מספיק לנושא הקשה והמתעתע הזה, יכולים לאפשר מרחב בטוח לנפגעים ותקשורת זורמת, ובתנאי שהם מנוסים בעבודה מסוג זה.

הנפגעים מתקשים להבין את המקום הכל כך לא ברור של פגיעתם, אף על פי שהתחושה של ההקטנה, הערעור הפנימי, הבלבול, הבדידות, האשמה ועוד - ברורה להם, הרי שההגדרה של הכאב שזה מייצר וחוסר הביטחון שזה מזמין, נעשים לא נגישים לביטוי מילולי מספק.

זה קורה בדיוק בגלל אותן מניפולציות סמויות ומתעתעות של האדם הנרקיסיסט (בכתבה הבאה נסביר על סוגי המניפולציות), אותה הכחשה של הסביבה, שהרי לא ייתכן שהאדם הזה והזה עשה כך וכך. אם כן ייתכן שעשה דברים כאלה וכאלה, אז ודאי שלא בעוצמות הללו, והנפגע רגיש מידי, מופרע מידי,  בעל דמיון מפותח מידי, "לכל אחד יש לפעמים התפרצויות", ועוד אמרות שטובות אולי לנורמה - אך לא לנרקיסיסטים.

יש המון מה לכתוב על הנושא, וייתכן שיעלו לכם יותר שאלות מאשר תשובות, אך אתמקד כרגע ברשותכם בשתי נקודות.

הראשונה, הקרבנות. קרבן של אדם כזה הוא קרבן לכל דבר. זוהי אלימות נפשית הגורמת לנפגע לחזור ולהיות קרבן, ככל שאין לו כלים להבין בתוך מה הוא נמצא. נכון לומר שכאשר הכלים נעשים נגישים, נסללת לקרבן הדרך לעצור את הקרבנות ולעבור למסלול של טיפול ושיקום נפשי.

גם אם הנפגע הוא אדם רגיש, אין זה אומר שהוא צריך למצוא עצמו תקוע בקשר של התעללות והתעמרות. זה יכול להיות בזוגיות, במשפחה (הורים, אחים, חמים ועוד), בעבודה (בוסים, עמיתים) ובכל מערכת יחסים הדורשת מידה של קרבה ומחויבות.

הנקודה השנייה היא תחושת הערעור המלווה את הנפגע, ובפרט תחושת "עלה נידף" למי שגדל עם הורה כזה. תחושה של ריק, שאתה בקשר עם אדם שלא רואה אותך ולא נותן לגיטימציה לרגשות שלך ולשונות שלך.

נמצא שנפגע יחפש כל הזמן אישורים ותיקופים. כשהאילן הגבוה שלך, כילד, לא מתפקד בצורה בריאה, תחפש בחייך אילנות אחרים שיעשו את העבודה. לפעמים זה יתרחש בצורה הרסנית, ולפעמים בצורה בונה.

נפגעי מערכות יחסים עם אנשים עם קווים נרקיסיסטיים עוברים התעללות נפשית, סמויה ומניפולטיבית כזו, שכשנעשים מודעים לזה - מצד אחד השחרור ותחושת הגאולה חזקים מאד, ומצד שני - מבינים שכעת יש דרך לא קצרה לשיקום. נוספת גם תחושה של אֶבל על חלום שהתנפץ, על ילדות שלא תחזור, על זוגיות שלא הייתה ולא תהיה כמו שחשבתם, ועוד.

נכון להיעזר באנשי מקצוע המבינים בנושא, מפני שלנרקיסיסטים יש יכולת מניפולטיבית לגייס לטובתם גם אותם. לכן אנשי מקצוע שאינם מודעים מספיק או מנוסים מספיק בעבודה עם הנפגעים, ומכירים את התופעה לעומקה, יהיו נתונים יותר להישאב למניפולציות של הנרקיסיסט, וכך לצור לנפגע שחזור של הטראומה.

אסכם ואומר שכעת, כשאנו מודעים קצת יותר, ובא אדם לשפוך לבו אצלכם, והדברים נשמעים קצת מוזרים, או לא תואמים את מה שנדמה לכם שאתם מכירים – כדאי, לפני שמכחישים מיד, לתת מחשבה, לבדוק מה הנפגע צריך מכם. אולי הוא רק רצה אוזן קשבת ותו לא.

וכמובן להיעזר באנשי מקצוע, אין מנוס מכך!

ד"ר עדה מיכל ויינשטיין היא מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה, מתמחה בנרקיסיזם ועובדת, בין השאר, עם נפגעי נרקיסיסטים.

הנרקיס וסביבתו: מה הוא נרקיסיזם וכיצד הוא משפיע על הסביבה