"יחד עם התינוק הצורח פתחתי את ארון קודש, ובכיתי כמו שלא בכיתי מעולם"

מהי שבת בעיניך?

"שבת בעיניי היא מתנה. ולפעמים אנו יודעים איך לקבל מתנות ולפעמים לא... האם אני זוכרת לנצל את המתנה וליהנות ממנה? כמו במתנה מהבעל שלא תמיד אנו זוכרות להודות יפה וליהנות, אני מרגישה כך גם במתנת השבת: האם אנו מתכוננות לקראתה? האם אני מתענגת על המנוחה, או רק עסוקה במחשבות על העומס שהיה ושיהיה? בסעודה שלישית, האם אני מבקשת ליהנות מכל רגע שנשאר, או לחוצה כבר שתצא השבת ואוכל לשוב לענייני החול? בעוונותיי הרבים לא תמיד ניצלתי את המתנה הזו כפי שראוי לה, ובכל שבת מחדש אני מקווה כי הפעם אזכה לקבל את המתנה המופלאה ששבת שמה, ברוב כבוד וביקר".

זיכרון ילדות משבת:

"אנחנו בדיוק עומדים כעת לפני יום השנה הראשון של סבתא רבא שלי. היא נפטרה בגיל תשעים ושש והייתה אישה מיוחדת ומלאת שמחת חיים. כשהנכדים שאלו אותה בת כמה היא, היא הייתה אומרת 'בת שמונה עשרה וחצי'... התארחנו אצלה לשבתות לעתים קרובות, ואפילו בהיותה בת שמונים פלוס, לאחר שנישאתי, עדיין היא אירחה אותנו, הנכדים הנשואים עם ילדינו, לא פעם.

"היא הייתה מכינה שפע של מעדנים ותבשילים לכבוד שבת, ועד גיל 93 שלחה קוגלים וארבעס מפולפלים לכל המכרים והשכנים. בכל יום ששי, מחצות היום היא כבר ישבה מוכנה ומצפה לשבת, עם מטפחת לבנה, בית מצוחצח ושולחן ערוך. כבר כילדה קטנה הייתי משתוממת לראות אותה כך, וזה נכנס לי עמוק ללב.

"גם בשבתות בהם התארחה אצל הנכדים, היא מעולם לא וויתרה על עריכת שולחן שבת. היא אמרה לי בפשטות: 'שבת לא אשמה שאני בורחת מהבית...' עד היום אני לוקחת את זה איתי, ושולחן שבת בביתנו תמיד ערוך ומוכן לשבת, גם אם אנחנו לא שובתים בבית".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"במשך שנים השתוקקתי לקבל שבת מוקדם. ניסיתי להזיז מטלות לתחילת השבוע, הכנתי לו"ז מדוקדק, וויתרתי על תפריטים מעניינים בלב נחמץ, הלכתי גם לאימון אישי ועשיתי תהליכים משמעותיים, ולא עזר לי כלום. אף פעם לא הצלחתי להכניס שבת בשעה מוקדמת ומתוך רוגע. במשך 11 שנים של ניסיונות ואכזבות, נותר לי רק לעודד נשים שאכן, בלתי אפשרי לקבל שבת כמו שהן מתכננות.

"תמיד הבנתי שאם אני רוצה להכניס שבת בשעה מוקדמת, עלי לוותר על חלק מהרצונות האחרים שלי. איך אמרו לי כולם? מה פתאום להכין ששה עשר סלטים לסעודת שבת? ושלושה סוגי דגים? למה להכין אוכל טרי טרי ולא מההקפאה? מי אמר שחייבים להבריק את הבית כולו לכבוד שבת? לא יכול להיות הכול ביחד. תחליטי מה חשוב יותר ומה פחות, ותבחרי. מי שרוצה להכניס שבת ברוגע, חייבת לוותר על חלק מהדרישות. וזה היה אכפת לי. לא רציתי לוותר על עונג שבת בגלל הרצון להדלקת נרות מוקדמת. מדוע הרצונות הטובים האלו צריכים להתנגש? האם בהכרח אחד חייב לבוא על חשבון האחר?

"ופתאום, לפני שנה וששה חודשים, זה קרה. אני זוכרת את התאריך היטב, מרוב שהוא ריגש אותי. לראשונה בחיי הצלחנו להיכנס לשבת קודש בשעה מוקדמת ובשמחה, ובעיקר- בלי לוותר על כלום. זה היה מפתיע ומסעיר. שלוש שעות לפני שבת, הסתובבתי בבית המומה וחיפשתי מה לעשות. עד אז, בכל פעם שניסיתי להכניס שבת מוקדם, הייתי מוותרת ומורידה דברים. וכאשר סיימתי את ההכנות ורואה שיש לי עוד זמן, הייתי נכנסת שוב למטבח ומנסה להספיק את מה שוויתרתי עליו, ושוב נכנסתי עם 'הנשמה ביד'.

"הפעם, הכול היה מוכן, בלי שוויתרתי על אף סלט או קינוח. הייתי בטוחה שהעולם יעצור מלכת לכבוד הבשורה. מרוב אי אמון, אפילו לא העזתי לשמוח. חיכיתי לשבוע אחר כך בחשדנות פנימית כזו, לראות האם הנס ימשיך, ואכן, זה קרה שוב. ובפעם השלישית שזכיתי לכך, כבר הרגשתי גם את השמחה המשתחררת ומתפרצת בתוכי. כבר האמנתי שזה אמיתי, וזו לא טעות. והתחושה הייתה מופלאה. ומאז ועד היום בחסדי ה', הזכות הזו מוסיפה ללוות אותי. לפחות עשר דקות לפני הדלקת נרות אני מוכנה ורגועה להדליק נרות, וברוב הפעמים אפילו שעתיים ושלוש לפני כן".

איך קרה הנס? האם את יכולה לשים את האצבע על הגורם שהוביל למהפך?

"כן, אני ממש יודעת כיצד זה קרה. במשך הזמן שמעתי הרבה הרצאות בנושא. כבר ידעתי כל מה שאפשר על החיזוק שאני צריכה, ועל הדרכים הנכונות יותר ופחות להגיע לכך, וגם באותו שבוע מיוחד האזנתי להרצאה על קבלת שבת מוקדם. תוך כדי ההרצאה התעוררתי ואמרתי לעצמי בתוקף: 'זה לא מספיק! כבר שמונה שנים את מקשיבה ומנסה וזה לא הולך. הגיע הרגע לעצור ולהחליט: מה עושה ברגע זה כדי שיהיה אחרת?'

"כמלווה מנטלית החלטתי לשרוף את הספינות ויהי מה. 'לשרוף את הספינות' זהו מונח מפורסם בעולם העסקים, אשר מתבסס על אגדת מלחמה בה שר הצבא ירד לאי עם חייליו, ורגע לפני שהקרב החל הוא הצית אש ושרף את כל ספינות הצי. 'את הדרך חזרה', אמר לחייליו, 'נערוך בספינות האויב'. צעד כזה מבטא את שבירת כל פתחי המילוט והחלטה נחושה במיוחד לקום ולעשות שינוי. כי או שמנצחים או שמתים. והחיילים ניצחו. לא הייתה להם כל בררה.

"עמדתי במקום וחשבתי מה יהיו הספינות שלי? איזה צעד אעשה כדי לחזק את ההחלטה שלי יותר מברזל ופלדה? לכל אחת יש ספינות משלה. באותו יום חמישי בבוקר, חשבתי ומצאתי את ה'ספינה' שלי: יש קבוצת נשים במייל, שאנו קשורות זו לזו מאד בקשר משמעותי וחשוב מאד. כתבתי להן הודעה חגיגית שבעז"ה השבוע אני אגמור להכין את השבת שלוש שעות לפני הדלקת נרות. התבוננתי במשפט שניסחתי, ולא העזתי לשלוח אותו. ידעתי שאם לא אצליח, לא אעז להישאר בקבוצה. המחשבה על כך הייתה מלחיצה וכואבת מאד. ממש פחדתי לסכן את הקשר שלי בקבוצה, ודווקא לכן, קמתי ושלחתי. הרגשתי שזו הוכחה ל'ספינה' טובה. אם אשלח את המכתב הזה, לא תהיה לי דרך לסגת, ואגייס את כל הכוחות הפנימיים למטרה.

"ברוך ה', זה קרה. עבדתי במרץ ובזריזות מיוחדת, עם הספקים הרבה מעבר לרגיל, אפילו שטיפת הכלים נעשתה במהירות מופלאה... ככל שחשבתי שאני זריזה, כנראה תמיד אפשר יותר, ותמיד אפשר להתפלל על ברכה בזמן. בלי להבין איך, סיימתי את ההכנות לשבת שלוש שעות לפני הדלקת נרות. בדיוק כמו שהצהרתי בקבוצה. וכל זה, בלי לוותר על אף אחד מ-16 הסלטים ושלושת הקינוחים... עמדתי בקידוש נדהמת, וספרתי 15 פעמים את צלוחיות הסלטים בשולחן. זה אמתי? באמת לא ותרתי על כלום? ורק הודיתי להקב"ה על המפנה.

"ואם תשאלו, איך זה הגיוני? אני מאמינה שהזמן הוא פונקציה משתנה. מה שאנו רוצים להכניס בפרק הזמן, בעז"ה ייכנס. קוראים לכך 'חוק פרקינסון': 'העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה'. באותו שבוע ראיתי זאת במוחש: הספקתי את כל העבודות שתכננתי, בפרק זמן קצר בהרבה מתמיד.

"בשבוע שלאחריו, רציתי שוב להחזיק בזכות הזו, וחיפשתי 'ספינה חדשה לשרוף'. חשבתי וחשבתי, ומצאתי רעיון. התקשרתי לידידה יקרה שמצפה זמן רב לישועה, ואמרתי לה, כי השבוע בעז"ה אני מתכננת להכניס שבת מוקדם, לזכותה. זו הייתה הודעה אמיצה מאד, ובאמת ידעתי שלא אוכל לאכזב אותה בשום אופן. וברוך ה', זה שוב קרה. באופן אוטומטי התחלתי לעבוד מוקדם יותר, אפילו את הקניות ערכנו ביום רביעי בלי ששמתי לב. הראש שלי כבר היה תפוס בזה ומתוכנן לסיום מוקדם יותר של העבודה. עד ששאלו אותי על כך, לא שמתי לב שהעברתי חלק מהעבודות לזמן מוקדם. להבדיל, בתהליכים האימוניים שניסיתי במשך שנים, הייתי מלאת התנגדות פנימית: למה לקנות קודם? למה לוותר? למה לשנות את הסדר? ואיכשהו תמיד לא הצלחתי להתארגן בזמן, והיו לי מיליון תירוצים. והפעם, אחרי 'שריפת הספינה' הכול התרחש כאילו מאליו, העבודה נעשתה במהירות, דברים זזו והשתנו, ומתוך רצון פנימי.

"בשבוע השלישי הוספתי תמריץ גם לילדים, ואמרתי להם שאם נספיק את ההכנות שלוש שעות מוקדם יותר, נשב יחד ל'טועמיה' ונטעם מעוגת הגבינה המיוחדת של שבת. זו הייתה הצעה אטרקטיבית לגמרי, ואפילו בת החמש רצה לאסוף משחקים. וברוך ה', זכינו גם בשבוע השלישי להכניס שבת מוקדם. זו כבר הייתה 'חזקה', והרגשתי שזה כבר אמיתי. זה קורה שוב ושוב, וזה לא חלום בלתי מושג. ראיתי אור בעיניים. קראתי את השמחה על פניהם של הילדים, ולכולנו היה סיפוק מיוחד. יום ששי כזה הוא יום ששי אחר לגמרי ממה שהיינו רגילים. בלי לחץ, בלי צער, בלי כעסים מיותרים. להיפך, הכול מתנהל בהתלהבות ובמרץ, ועם הרבה התרגשות ואחדות משפחתית בדרך למטרה המשפחתית.

עוגת הגבינה של פערי

"ברוך ה', הזכות מוסיפה ומלווה אותנו עד עכשיו, בסיעתא דשמיא גדולה ובתפילה לעתיד. מעניין, שתמיד התפללתי לזכות להכניס שבת מוקדם, אבל פעם התפילות שלי היו מייאוש עמוק, היום התפילות שלי אחרות. אני משוכנעת ויודעת שזה אפשרי, ומבקשת מהקב"ה שימשיך ויעזור לנו לזכות לכך. וכשמאמינים באמת, גם התפילות והחלומות עוצמתיים הרבה יותר. באותם שבועות חזרתי להאמין בעוד הרבה מטרות שחשבתי כלא אפשריות. גיליתי שהכול אפשרי. וברגע שהתת מודע שלנו משוכנע שהמטרה ישימה וקיימת, הדרך הופכת קלה יותר".

טכנית, איך ההכנות שלך נראות היום?

"כבר ראיתם שאני עובדת עם כלים מנטליים בצורה מאד עמוקה ויעילה, וכך גם אני ממשיכה עם ההכנות לשבת: בחצי שנה האחרונה קבעתי לי טריגר מתוזמן של יום חמישי בערב, והחלטתי כי ברגע שאני שומעת צנתוק מסוים של הרצאה קבועה, אני עוצרת הכול ועושה את הספונג'ה. לא משנה מה עשיתי לפני כן, באותו רגע אני מתחילה את השטיפה. וכך, ביום חמישי בלילה הבית כבר נקי לכבוד שבת. את הקניות לשבת אנחנו עורכים ביום חמישי בצהרים או ברביעי, כי אני צריכה שהמוצרים כבר יהיו לי מול העיניים. במשך היום אני מכינה את הסלטים, הקינוחים והתוספות, וליום ששי משאירה רק פרטים מסוימים: את החלות אני אופה ביום ששי, כי אנחנו אוהבים מאד את ניחוח האפיה לשבת ביום ששי, ואוהבים שהחלות טריות ולא מוקפאות. ויש גם חלק מהבישולים שאני משאירה ליום ששי: את המרק, ואת שלושת סוגי הדגים. אפילו לא צריכה לוותר על דברים, כי באמת כשיש רצון פנימי עז, זוכים ורואים ברכה בזמן".

מה האתגר שלך בשבת?

"להספיק את כל התפילות שאני מתכננת ורוצה, ולא תמיד מצליחה. תפילת מוסף למשל, אני רוצה ולא תמיד מספיקה. ברוך ה', כאם מטופלת בילדים קטנים, זהו ממש אתגר עבורי".

מה החלק האהוב עליך בשבת?

"לשבת בסעודות שבת ולראות את הילדים שלי אוכלים ומתענגים על האוכל. זהו אחד הדברים הכי מרגשים עבורי. יכולה לשבת ולהתענג מהמראה שלהם..."

שבת בלתי נשכחת:

"לפני כמה שנים, הייתי בסין לצורך עסקים. נסעתי עם תינוק בן שלושה חודשים, אך זה לא היווה בעיה עבורי. במשך אותו שבוע הוא היה נינוח ורגוע מאד. ואז הגיעה שבת, וניסינו לבדוק איך נסתדר בשבת, כשאין ערוב ועלינו ללכת מבית חב"ד לבית המלון. סידרו לנו גוי סיני שיהיה המלווה הקבוע שלנו בזמן ההליכה ממקום למקום, ולא שכחנו לסדר את האורות לפי הצורך ולוודא שכל התנאים מותאמים לשבת.

"בפועל, בשבת עצמה גיליתי כי כל הליכה פשוטה לבית המלון וממנו, הפכה לסיוט. הסיני הגיע בשעה היעודה, תפס את העגלה והתחיל לרוץ ברגליו הארוכות. הייתי צריכה לרוץ אחריו במהירות שיא, בדרכים צפופות והומות אנשים, ולא הצלחתי להדביק את צעדיו. היה נדמה שהוא טס ממש... בכל פעם מחדש הוא נעלם מעיניי לדקות ארוכות עד שהצלחתי להגיע למלון ולהיפגש עם תינוקי הרך. ובדיוק באותה תקופה חזרו ואכפו בסין את החוק האוסר על הבאת ילדים נוספים מעבר לילד אחד, וידעתי שהרבה מאד סינים רוצים תינוק ולא יכולים. באותה שבת, כאשר הסיני מתרוצץ לו עם עוללי, נכנסתי להיסטריה שהוא בוודאי רוצה לחטוף לי את התינוק. לא יכולתי לחשוב על הרגעים הארוכים בהם התינוק שלי בידיו של הסיני, ואנו עוברים גשר סואן ושני רחובות הומי אדם, ואני לא רואה את העגלה צמודה אלי. לא ידעתי סינית ולא הצלחתי להסביר לו שיאט את הקצב, וכך כל צעידה לשלוש הסעודות ולתפילות הייתה לדרך של פחדים וביעותים.

"ואם לא הספיקה הדרך הבלתי נעימה, הגיעה סעודת שבת, וברגע שעשו קידוש התינוק שלי החל לצרוח בבכי נוראי. היה נראה שהוא מתייסר וסובל מאד, ולא ידעתי מה הבעיה. הוא לא רצה לאכול, ולא היה עייף, לא רצה מוצץ ולא נתפסה לו אצבע, כלום. לא הייתה שום סיבה נראית לעין, והתינוק שאג והתפתל וצווח ביללות מזעזעות. לא יכולתי להישאר ליד השולחן מרוב שהצרחות שלו הקפיצו את כולם. יצאתי באמצע הסעודה, הסתובבתי ואחזתי אותו בידיי במשך שלושת רבעי שעה. ידי כבדו ושרפו, נענעתי ונדנדתי, והתינוק לא נרגע לשנייה. רק צורח וצורח בעוצמות מפחידות. אחת הנשים במקום התנדבה לעזור לי עם התינוק ואחזה אותו גם היא במשך עוד שלושת רבעי שעה, וגם היא נדהמה: איך יכול להיות שהתינוק הרגוע והשקט שכל השבוע לא שמעתי בכלל, פתאום צורח כל כך חזק ובלי הפסקה? זה לא נורמלי, כך היא אמרה וכך חשבו כולם.

"אני לא ידעתי מה לחשוב. פתאום נזכרתי בהליכות המסויטות של הסיני, והחשד היכה בי: האם יש קשר לסיני שלקח לי את התינוק ורץ? נתקפתי היסטריה. יחד עם התינוק הצורח עליתי לבית הכנסת, פתחתי את הארון קודש, והתחלתי לשאוג את נשמתי. בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. 'ריבונו של עולם, למה באתי לכאן, בסך הכול רציתי להתפרנס. אולי רציתי להרוויח מדי הרבה כסף? אולי זו הייתה טעות? בבקשה, אני לא רוצה כלום, רק תן לי את הילד במתנה. תציל אותו ממה שלא היה ותשאיר לי אותו בחיים! אני לא מוכנה יותר להקריב את המשפחה בשביל העבודה. בבקשה, תעזור לנו!' התפללתי ובכיתי כשהוא בוכה בזרועותיי, ולאחר שלוש שעות ועשרים דקות של בכייה רצופה בזעקות, נרגע סוף סוף הקטנטן והלך לישון. בבוקר הוא קם רגוע כמו תמיד, אבל לי לקח עוד זמן רב להירגע מהבכי האיום ההוא של ליל שבת".

מתכון מיוחד לשבת:

"שבלולי סלמון אפויים:

הכמות מיועדת לחמש - שש מנות סלומון

מניחים את הפרוסות של הפילה סלמון בתוך תבנית שקעים ומגלגלים את הפרוסה בתוך השקע, כמו צורת חילזון.

מכינים רוטב:

שליש כוס שמן

שלוש כפות חומץ

רבע כוס סוכר

רבע כוס חרדל

חצי כפית אבקת שום עד כפית

חצי כפית פפריקה

שמינית כפית מלח

מערבבים את כל החומרים לבלילה אחידה, ויוצקים על שבלולי הסלמון.

לאחר מכן מפזרים מעט פירורי לחם מוזהבים ושומשום שחור.

אופים את הדג יחד עם הרוטב במשך 25 דקות, בחום בינוני.

עד שהדג מזהיב. ויש שאוהבים עד להשחמה.

השבלולים יוצאים עסיסיים ויפהפיים במיוחד.

בתיאבון!

עוגת גבינה חלומית

ואי אפשר בלי מתכון לעוגת הגבינה המפורסמת של יום ששי ושבת בבוקר:

לבסיס:

25 ביסקוויטים

75 גרם חמאה מומסת

מרסקים את הביסקוויטים ומערבבים עם החמאה המומסת.

שוטחים בתבנית עגולה גבוהה. (קוטר בינוני 24 אבל בעלת שוליים גבוהים)

למלית:

מערבבים:

750 גרם גבינה

1 שמנת חמוצה

חצי כוס סוכר

וחבילת אינסטנט פודינג וניל

ממיסים שלוש חבילות שוקולד לבן חלבי בשקית בתוך מים רותחים, ומוסיפים לגבינה.

מערבבים היטב ויוצקים על הביסקוויטים.

מעל שכבת הגבינה מפזרים במעורב:

חבילת 'קליק' שוקולד עגולים שחור לבן חלבי, שברי מקופלת וגליליות חתוכות גס, אפשר לבחור חלק מהם או הכול יחד.

ממיסים 100 גרם שוקולד חלבי חום (בשקית בתוך מים רותחים) יוצרים חור קטן בשקית ומקשקשים נטפי שוקולד מעל השוקולדים. ומתלקקים...