כיבוד הורים אמיתי - מהו? והאם צריך לפחד מהורים?

מצות כיבוד הורים הינה נכס שהתקבל בכל העולם כולו, ניתן לומר שאין דבר שהוא יותר קונצנזוס בינלאומי כמו הערך הזה. לא שאכן כולם מקיימים את הצו – למרבה הצער זהו אחד התחומים שבהם ניכרת ירידת הדורות קיצונית, אבל עדיין הערך מוסכם – במידה כזו שכל הורה מצפה ומייחל ליחס הזה.

אינני יודע בוודאות האם היהדות היא שהנחילה את הערך של כיבוד הורים שנאמר בעשרת הדברות כמו שהנחילה ערכי יסוד נוספים, או שזה מוטבע בטבע האנושי. דוגמה אחת יש לנו מראשית ההיסטוריה של ימות עולם – כאשר חם, בנו של נח, נכשל בכבוד אביו – מה שנותן מקום למחשבה שאכן לא היתה זו מוסכמה ברורה.

בפרשתנו נאמר: "איש אמו ואביו תיראו". זוהי מצוה בפני עצמה, בנוסף לכיבוד הורים, יש כאן חובה של מורא הורים. האם צריך לפחד מהורים? האם זהו יחס בריא?

"מורא" איננו במובן של פחד, אולי קצת יראת הרוממות, יחס ורגש של כבוד פנימי! הביטוי המעשי הוא - לא לסתור את דבריהם, לא לשבת במקום המיוחד להם, וקל וחומר לא לזלזל בהם ובדבריהם – זו מצות "מורא". חכמינו מציינים את ההבדל בין שתי המצוות

בכך שבמורא יש להדגיש יותר את האם, בעוד לגבי האב זה יותר טבעי ולכן נאמר "איש אמו ואביו תיראו". לעומת זאת בכיבוד נאמר "כבד את אביך, ואת אימך". כאן יש צורך יותר להדגיש את האב.

"כיבוד" איננו בדיוק – כבוד, אלא הגשת צרכיהם בכל תחומי החיים, יש בכך גם כבוד גם עזרה. בעצם בכיבוד הבן משיב להוריו את מה שבדרך כלל הם מעניקים לו בילדותו, בנערותו ולעיתים גם בהמשך החיים. יש כאן הכרת טובה ו"פרעון חוב" (כדברי חז"ל במדרש ובתלמוד ירושלמי).

"מורא" זהו יחס כבוד נטו. המצוה הזו לא נאמרה בעשרת הדברות וקשה לומר שהיא הונחלה במידה רבה בעולם...

עשו, בנו של יצחק אבינו ואחי יעקב, היה דמות מופת בכיבוד אב. אמוראים שהצטיינו בכיבוד הורים – הדגישו שהם עדיין רחוקים מכיבוד אב של עשו. לעומת זאת די קשה לציין לשבח את עשו ב"מורא אב". עשו מדבר אל אביו לא מדי בנימוס, והוא גם מבטא משפט חמור – "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". את הניגוד הזה יש להסביר בהבדל המהותי בין כבוד ומורא כפי שהוסבר לעיל.

על בסיס דברי המהר"ל, אנו משייכים את כיבוד הורים של עשו למידתו "מידת הדין". הצדק מחייב לגמול להורים שגדלוהו ולשרת אותם במידה מקסימלית. זה גם יביא לעולם מתוקן יותר כאשר ההורים מגדלים את בניהם ולעת זקנה – בניהם הם אלו שסועדים אותם.

לעומת זאת, הכבוד אינו מתחייב מכך. ערך הכבוד להורים הוא צו אלוקי שבא להעמיד הירארכיה בעולם, לאפשר מסורת חינוכית, ויש בו גם הקבלה לכבוד האלקים. אדם שאינו מכבד את הוריו - אין לו את הבסיס לכבד את בוראו.

לכן, על אף שהגויים מכירים בחובת כיבוד הורים אין להם זיקה למורא הורים, ועשו הוא הדוגמה לכך. במקרה הטוב הם יסכימו שלא לבזות הורים.

גם בקרב יהודים, אולי גם בקרב שומרי תורה ומצוות ישנו פיחות בלתי זוחל בערך ה"מורא". כל מערכת ה"כבוד"; (לא "כיבוד") נמצאת בסכנה לנוכח עולם של בזיון ופריצת גבולות.

בימי ספירת העומר נתבעו תלמידי רבי עקיבא על "שלא נהגו כבוד זה בזה". גם בין חברים בעמדה שווה יש חוב של כבוד, לא רק לא לבזות את הזולת אלא לכבד אותו. אמרו חז"ל: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". חברך נושא את צלם אלקים, משם נובע רגש הכבוד שלו כמו שנאמר ברש"י בסוף פרשת יתרו: "חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו". אם אתה מכבד את "דמות יוצרך" שבחברך – גם אתה מכובד, כי בנקודה זו אתם שווים בלי קשר למעמד החברתי שלכם.

בעולם של פריקת ערכי הכבוד שהזילות והזלזול תופסים את הבמה – נדרשת שימת לב מיוחדת לשמירה על מערכות הכבוד – מכבוד הזולת ועד כבוד ומורא ההורים,

החינוך היחידי שעדיין מנסה להנחיל זאת הוא החינוך על ברכי התורה – החינוך התורני השמרני.

אחת הסיבות שהורים חילוניים מעדיפים לפעמים חינוך דתי ואפילו חרדי הוא הציפיה לראות את כיבוד ההורים שהם ראו בדור קודם, הם לא מצפים לרמה הזו – אבל משהו שמזכיר...

ובמקום שיש כבוד, ישנם גם גבולות אחרים, פריקת הכבוד של העולם הדמוקרטי היא אמצעי נוסף בין היתר – לחיים של "עשה מה שבא לך". החינוך השמרני בכלל והתורני בפרט הוא הגבול האחרון לשמירה על כבוד האדם וכבוד הזולת.

האם לשלוח את הבן לישיבה או לתיכון? הרב זמיר כהן בקטע קצר מעלה נקודות חשובות שכדאי להורים לקחת בחשבון:

למה העברתי את בני איתמר לתלמוד תורה? דודו כהן בטור אישי

למה החלטתי לחנך את בני בתלמוד תורה חרדי?