"מתפלל שאקשיב לשמוע מה הלב שלי רוצה": אביתר בנאי בפוסטים מרגשים

"הלל היה כורך את המצה עם המרור ואוכל אותם בבת אחת.." (מתוך הגדה של פסח)

כבר מלא זמן שאני מדבר עם אשתי בדיבורית באוטו יותר מאשר לבד בחדר.

כבר מלא זמן שאני מופיע יותר ממה שבריא למנגן שבי

כבר מלא זמן שאני מרגיש שאני לא רואה את הילדים שלי מספיק

והם גדלים, ובסוף אני אתחרט.

שלא לדבר על לעבוד בחצר או לשמוע תקליט (כן, תקליט, כמו פעם, זוכרים? פעם היינו יושבים

לשמוע תקליט?)

כבר מלא זמן שאני מתנהג כמו נמלט. בורח, רדוף, ויודע שלא רודפים אחרי.

משחק באיזה משחק ואין לי אומץ לשנות את החוקים.

כבר הרבה זמן שלא בחרתי בחיים שלי. עבד.

עבד לא בוחר, בן חורין בוחר בחייו.

חי מתוך הרגל. לא בהתחדשות. לא בלב פתוח. פחד מנהל אותי.

צריך אומץ לבחור. לשאול את השאלות המפחידות ולבחור. מחדש.

אני חי נכון?

אני מרגיש קרוב לאשתי? אני משקיע בקשר שלנו מספיק?

אני אוהב את הילדים שלי? במה? הם יודעים את זה? מרגישים את זה?

אני אוהב את העבודה שלי? למה אני שם כל כך הרבה? מה אני רוצה באמת?

אני נאמן לעצמי או שאני חי בשביל מישהו אחר, משהו אחר.

מישהו שהיה פה פעם.

אני בוחר בחיי?

מצה זה סמל לחירות, מרור זה סמל למרירות.

לכרוך אותם כהלל זה להבין שלחירות יש צד מר.

האומץ לשנות ולהשתנות ולשאול את השאלות האמיצות.

לפגוש את מה שיש לי. לא לברוח. לא לנסות להגדיל את עצמי. לא לחפש פתרונות בחוץ.

התקופה הזו היא מרה אבל היא נותנת לי אפשרות להסתכל מחדש על הכל.

לראות את הפריחה המתחדשת בחצר שלי, ביחד עם אשתי, על כוס תה. זו הזדמנות של פעם בחיים.

לנגן קצת, לכתוב וללמוד, לישון, לראות סרט. לעבוד בגינה.

זה מר כי המחיר מטורף

אבל אם נעשה את העבודה שאנחנו נקראים אליה כל אחד בביתו,

יש מצב שנשתנה. שנצא אל העולם עדינים יותר, מכוונים יותר. בני חורין יותר.

ואז זה לא יהיה לחינם.

אני מתפלל שאקשיב לשמוע מה הלב שלי רוצה באמת, ואהיה אמיץ לבחור

ולהתקדם אל הלא ידוע, זה יכול להיות קשה ולפעמים מר.

כמו שאומר דדון הגיבור "עכשיו הזמן לבחור נכון"

הלל היה כורך מצה ומרור ואוכל אותם בבת אחת.

אוהב אתכם. מודה לכם ומתגעגע,

חג חירות שמח, אביתר