"אנחנו לא מספיק מעריכים את מה שבורא עולם נתן לנו": הפוסטים החמים של אלון פז

מעלה דברים אלה בעקבות האסון במירון

רוב בני האדם רגילים לחיות חיי שגרה. לקום בבוקר ללכת לעבודה, לסידורים, דברים שקשורים לבית למשפחה, חוזרים בערב כל אחד ועיסוקיו, עולים למיטה נגמר היום, מודים לבורא עולם על אותו היום והולכים לישון. בבוקר מתחיל יום חדש והכל מתחיל מהתחלה, כל יום שעובר נראה כמעט אותו דבר - שגרת חיים.

אבל מה קורה שהשגרה ביום אחד, המציאות שאנחנו חיים בה לפתע משתנה, אפילו בדבר הכי קטן שלא ציפינו לו וזה משנה את כל סדר היום ולעתים מעבר לזה, לדוגמא אם לא חשים בטוב או שנופלים למשכב בתחושה של חולשה ואפיסת כוחות.

או שפתאום זה בא מכיוונים אחרים שאפילו לא חשבנו עליהם או חששנו מהם, מרגישים בנפילה, היינו בשליטה ועכשיו חסרי אונים.

ברגעים כאלה הכי קל זה לאבד את עצמנו, מתחילים לשאול שאלות, איפה טעינו, איפה בורא עולם, למה זה קרה לי, מה עשיתי?

הכוחות נשאבים והאמונה לעתים בבורא עולם נחלשת, לא מקבלים את הרע כמו שמקבלים את הטוב, אלה רגעים שמעמידים אותנו במבחן, את כושר העמידה שלנו דווקא ברגעים הלא קלים האלה, וכאן היא נמדדת.

הקשיים שפוקדים אותנו במפתיע או שאנחנו למודי ניסיון מהם וזה לא מרפה או חוזר ולא שוכח בתקופות משתנות, זה לעתים יכול להתיש, להחליש, ולא רק את הגוף הגשמי, יחד איתו גם את את הרוח, האמונה והתקווה שנסדקת לחלק מאיתנו. קשה יותר לאחוז באופטימיות, באמונה והתקווה, בגאולה הנראית לעין, שנצליח לפחות לחזור למצב שהיינו בו לפני.. לא מבקשים יותר מזה.

זה הרגע להעריך את מה שהיה לפני שאולי לא הערכנו מספיק, לא סתם באים מלמעלה לשבש, להסיט לנו אף לו במעט את המסלול הקבוע שאנו דובקים בו ושוכחים מדי פעם לעצור לרגע ולבדוק את עצמנו.

לעתים אנו שוכחים שיש מנהל לעולם חושבים שאנחנו המנהלים הכל בעצמנו.

אנחנו לא מספיק מעריכים את מה שבורא עולם נותן לנו ולא מבינים כמה הוא אוהב אותנו. לפעמים הוא צריך לעורר אותנו שנבין עד כמה הוא רוצה רק לטובתנו והכל מאהבה.

ומה אנחנו נותנים מעצמנו למענו? ואם כן אז איך? בכוונה או תוך כדי שגרה מכניסים אותו "על הדרך" לצאת ידיי חובה, אם לדוגמא בתפילות, שחצי מהריכוז בהם מוסתים למחשבות על ענייני היום, כשהראש במקום אחר, לא מרוכזים.

שוכחים להודות לו על כל דבר הכי קטן שלנו שזה נראה מובן מאיליו - וזה ממש לא! כל נשימה ונשימה, תזוזה של כל איבר ואיבר מהזעיר לכבד לכשעצמו זהו שלעצמו נס עצום.

תאמינו לי מניסיון - אני אדם משותק בכל חלקי גופי ובנוסף מחובר למכונת הנשמה ומונשם אז אני מניסיון יודע מה ערכו של הגוף והחיים.

בבקשה אל תתנו ליצר להפיל אתכם, אם אתם באמת מאמינים באבא שבשמיים הקדוש-ברוך-הוא אתם צריכים ולהמשיך להחזיק בו, לסמוך רק עליו ולבטוח רק בו על כל החלטותיו ועל כל מעשיו כי רק הוא יודע מה הכי טוב לכם ולכל אחד ואחת.

קשה לנו להבין לפעמים, המוח לא קולט אבל הנשמה יודעת עד כמה זה טוב בשבילה. תסמכו על אבא שבשמים, זה הכל לטובה! עם כל הקושי זה מתקן ומכפר, אור לנשמה.

אני אלון, באמת מקבל את הכל בהבנה, באהבה ובשמחה עם כל הקושי את התיקון שבורא עולם שם אותי בו כי כך אני מתקן ומכפר, מתנקה ומזדכך בגוף ובנשמה בעולם הזמני הזה מטה לקראת עולם האמת - הנצח למעלה שכולו טוב שאני מקווה שאזכה בו, ושכל אחד רוצה לזכות בו והלוואי ונזכה בו.

שתפו בבקשה לקידוש שם שמים וחיזוק כל בן ובת ישראל.

אלון פז

דברים אלה למדתי ממורי ורבי שיחיה, אבורוס אברהם.

בשם ה' נעשה ונצליח.

בפרשתינו כתוב "הוכיח תוכיח את עמיתך" המילה הוכיח מכפילה את עצמה.

הגמרא במסכת "בבא מציעה ל"א" דיש להוכיח אפילו 100 פעמים את האדם בצורה שהוא יכול לקבל.

מרן הרב בן איש חי זצ"ל הביא בספרו "נפלאים מעשיך" סיפור מעשה נפלא:

יהודי עני גנב ונתפס בשעת מעשה והמלך גזר עליו שיש לתלותו על עץ .

הגנב היהודי בקשתו האחרונה הייתה לדבר עם המלך ובקש ממנו להעביר ידיעה נפלאה למלך לפני שייתלה.

המלך קיבל את הגנב היהודי ואמר לו מה הידע שהוא רוצה להעביר, ענה היהודי שהוא גילה סוד איך לשתול עץ פרי ותוך שעות העץ במהירות גודל ונותן פרי .

המלך הסתקרן ואמר אני דוחה את התליה אני רוצה שתראה לי, אסף כמה מהשרים הבכירים שיבואו לראות את הפלא של היהודי העני.

המלך והפמליה שלו הגיעו אל גינת הביתן של המלך והביאו איתם שתיל עץ פרי.

שם בחצר הסביר היהודי כדי שיתקיים הפלא של העץה זה, צריך אדם שידיו נקיות מגניבה כדי לשתול אותו, והוסיף אני כבוד המלך גנבתי ואיני יכול לשתול את השתיל.

המלך הציע לשרים החשובים שלו לשתול את השתיל וכל אחד התחמק בטענה שגם הם גנבו כל מיני דברים וחוששים שהשתיל לא יגדל.

ואז פנה הגנב היהודי למלך ואמר נשאר רק רום מלכנו, אולי יכול המלך בבקשה לשתול את השתיל.

המלך אמר ליהודי הגנב כשהייתי קטן גנבתי מאבי המלך שרשרת יהלום יקרה הודה המלך, ולכן איני יכול לשתול את העץ .

היהודי הגנב שהיה עני נפל לרגלי המלך ואמר לו אם כן מלכי למה תהרגני על שנתפסתי על גניבת אוכל מחמת עניותי גנבתי אוכל לא הגיע לפי מאכל זה כמה ימים .

המלך הבין את החכמה הנפלאה של היהודי והעניק לו חנינה....

ונסיים.

"ואהבת לרעך כמוך"

"ולא תשנא את אחיך בלבבך"

זו כל התורה על רגל אחת.

יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

ונזכה לאהבת חינם .

ולפתיחת שערי זיווג לכל המעוכבים והמעוכבות, ולרפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל. אמן.

דברים אלה למדתי ממורי ורבי שיחיה, אבורוס אברהם.

בשם ה' נעשה ונצליח.

כלל גדול לימדונו חכמינו במסכת (יבמות סה ע"ב)

"כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".

"מהו דבר שאינו נשמע?"

דבר שאינו נשמע הכוונה

למסר שאינו נקלט באוזנו של האדם הטועה והוא עושה את עצמו כאילו חרש שאינו שומע מאומה.

ומכאן אנו לומדים שני יסודות בתוכחה.

א. אין לומר דברי תוכחה שידוע מראש שלא ישמע לא רק שאין בה תועלת, יש בה נזק.

ב. דברי תוכחה שאמנם לא ישפיעו עכשיו אבל בבוא היום בעתיד התוכחה תשפיע על מוחו של החוטא והיא תפעל את פעולתה ותועיל

מצווה עליך לומר את דברי התוכחה שהרי זהו בכלל דבר "הנשמע"

ולמה מוזכר בפרשה דברו אל בני ישראל "זאת החיה אשר תאכלו" מדוע?

משום שקשה היה לישראל לפרוש מההרגל לאכול ככל גויי העולם, ורק לאכול את הטהור והמותר ,

ערב את אהרון שהיה אהוב על עם ישראל לומר להם ולחנך את עם ישראל.

יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה אמן