סיון רהב מאיר: למה בל"ג בעומר מפסיקים להתאבל?

רקטות בדרום. אלימות בירושלים. פלונטר פוליטי. לכאורה, היכולת שלנו להשפיע על כל זה מוגבלת. כבר שנתיים אנחנו מחכים שאולי תקום כבר איזו ממשלה יציבה. בפועל, חשוב לטפל בכל הסוגיות שעל סדר היום, אבל מדינת ישראל תלויה מאוד גם באווירה, בתרבות ובערכים שאנחנו, האזרחים, נחיה לאורם. בשבת שעברה קראנו בפרשה רצף של עשרות מצוות, שביחד – בונות חברה. הנה כמה דוגמאות:"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל, לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ. בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

איך נתייחס להורים ולילדים שלנו, לחברים ולשכירים, לבני הזוג ולזרים? כל הדברים האלה רלוונטיים גם אם הולכים לבחירות חמישיות וגם אם לא. בן גוריון קבע פעם, במשפט מפורסם: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים". זה נכון, אבל אולי במצב המתסכל הנוכחי צריך להוסיף: "עתידנו אינו תלוי (רק) במה יאמרו הפוליטיקאים, אלא במה יעשו האזרחים". שבוע טוב ושקט.

בר מצווה בגיל 60, בפסח שני

"בוקר טוב מעפולה. שמי הרב עדי גבר. השבוע הסתיים בבית הכנסת שלנו אירוע מרגש: בר מצווה לחברנו יוסי אליהו, בן 60. ההורים של יוסי עלו מכורדיסטן לפני כ-50 שנה ולא התאפשר להם לחגוג לו בר מצווה. הוא גם היה נער מאתגר, שלא בדיוק ישב ולמד את הקריאה בתורה, אבל עכשיו התעורר בו רצון גדול לעשות זאת. כשהוא סיפר לי על תחושת הפספוס, הצעתי לו שנחגוג דווקא היום, י"ד אייר, ביום שמכונה 'פסח שני'. התורה מתארת שבמהלך המסע של העם במדבר, מי שלא הצליח לחגוג את חג הפסח המקורי בחודש ניסן, קיבל כעבור חודש הזדמנות שנייה, פסח שני. המסר הוא ששום דבר אף פעם לא אבוד, ואפשר לתקן גם אם פספסת. הבוקר, כשהחזן קרא 'יעלה חתן בר המצווה', לא נשארה בבית הכנסת עין יבשה. הקהל שר 'ישמח חתני', אשתו ואחותו זרקו עליו סוכריות, ובדרשה הוא גם הודה להוריו שהביאו אותו עד הלום.

"הרב אלימלך בר שאול כתב פעם שאדם נולד שתי לידות: אחת ללא בחירה, כשהוא מגיע לעולם, והשנייה – לידה רוחנית, כשהוא מתחבר אל מורשתו ובוחר בה. לא תמיד זה קורה בגיל 13. רבי עקיבא לא התבייש להתחיל ללמוד קרוא וכתוב בגיל 40, ויוסי שלנו לא התבייש לחגוג את קבלת התורה והמצוות בגיל 60. זה אפשרי. נשמח שישמעו על הסיפור גם מחוץ לעפולה, ויקבלו מיוסי השראה".

לומר תודה

הגעתי השבוע לכותל המערבי, וראיתי המונים שמגיעים אחרי שנת הקורונה, להתפלל ביחד. פתאום חשבתי על זה: יותר מ-800 אלף ישראלים חלו בקורונה והחלימו. האם הם צריכים לברך את ברכת "הגומל"? ולמה לא לערוך תפילת תודה המונית כזו בכותל, לכולם? ואולי כדאי גם לשדר אותה לחו"ל, לכל מי שהחלים, או חולה, לכל מי שמתגעגע ולא יכול להיכנס לארץ? הצעתי את הרעיון הזה להנהלת הקרן למורשת הכותל, והוא כנראה ייצא לפועל בקרוב.

הרעיון של הבעת הודיה אחרי משבר מופיע בפרשת השבוע, שמספרת על קורבן התודה. זה קורבן שמקריב מי ששב ממסע ארוך, מי שהשתחרר מהכלא ומי שהבריא ממחלה. היום, במצבים כאלה, מברכים "הגומל". הכוונה היא לחנך את עצמנו לשים לב למציאות ולדעת להודות. אם יותר מ-3 מיליון איש בעולם מתו מקורונה ואתה החלמת – תגיד תודה. אם אתה שומע חדשות על המצב בהודו ויכול להיכנס לבית קפה בישראל – תגיד תודה. הנה מה שרבי נחמן מברסלב כתב על כך: "היום, כשאין קורבן תודה, צריך האדם להודות בפה בכל לבו בשמחה רבה ועצומה. וכל הקורבנות יתבטלו בעתיד, כי הם כולם באים לכפר, אבל לעתיד לבוא תישאר רק התודה. לספר איך הכול התהפך לטובה, ואיך כל אחד סבל מה שסבל, ואיך היגון והאנחה – הפכו בסוף לששון ולשמחה".

ניהול זמן

ניהול זמן הוא עניין חשוב וחיוני, אפילו קדוש. בעיצומה של ספירת העומר, אנחנו קוראים עליה גם בפרשת השבוע: בין חג הפסח לחג השבועות סופרים את הימים, ובכל יום מכריזים בסוף תפילת ערבית "כמה היום לעומר".

פרשנינו מסבירים שמי שרוצה לקבל את התורה בחג השבועות, מי שרוצה להתייצב למרגלות הר סיני – צריך ללמוד להעריך את הזמן. חלק מההכנה שלנו זה לדעת לייקר כל יממה, לשים לב כמה זמן נשרף ומתבזבז, וכמה מנוצל. כמה אנחנו משקיעים במה שחשוב לנו ובמה שתכננו מראש, וכמה אנחנו נסחפים לעוד הודעה ועוד פוסט בפיד ואז מתחרטים. הרבי מלובביץ' סיכם את המסר של ספירת העומר במשפט נוקב, שמזכיר לנו שהזמן הוא המתנה היקרה ביותר שקיבלנו: "השעות צריכות להיות ספורות, ואז גם הימים ספורים. כשיום הולך יש לדעת מה פעלו, ומה יש לפעול בעתיד".

בהצלחה.

איך ל"ג בעומר עוזר לנו כעת?

לא מתחתנים בתקופה הזו של השנה, ומסביב אפשר לראות הרבה אנשים מזוקנים, כי הם לא מסתפרים ומתגלחים. אלה חלק ממנהגי האבלות של ספירת העומר. בתקופה הזו, כך מספרים לנו חז"ל, 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו, כי הם לא נהגו כבוד זה בזה. לצערנו, אי אפשר להגיד שספירת העומר של שנת תשפ"א מצטיינת בכבוד הדדי.

אז למה בל"ג בעומר – הערב – מפסיקים להתאבל? מה המסר של היום הזה, מעבר למדורות, למרשמלו ולתפוחי האדמה? זהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, הדמות שמזוהה יותר מכל עם תורת הסוד, עם הקבלה, עם ספר הזוהר. ביום הזה נזכרים ברובד הנסתר של התורה, בפנימיות שלה, נזכרים כמה היא עמוקה וקדושה.

ואיך זה עוזר לנו לכבד זה את זה? ובכן, פרשנינו מסבירים זאת כך: ההבנה שיש סוד, שיש משהו גדול ומרומם יותר מאיתנו – גורמת לענווה, מזיזה את האגו הצידה. ככל שמעמיקים בתורה, מגלים שבכל אחד יש צלם אלוקים, ורואים איך כל אחד הוא חלק חשוב ויקר מהבריאה. רואים איך הדברים החיצוניים שמפרידים בינינו הם שוליים לעומת הרובד הפנימי, הנשמה. ככל שלומדים יותר – מבינים שצריך לאהוב את הזולת, שאסור לזלזל באיש. אני ממש לא מבינה בתורת הסוד, אבל בכל פעם שפגשתי צדיק, אדם גדול באמת, ראיתי כמה נפלא היחס שלו לאנשים קטנים ממנו. הלוואי עלינו. ל"ג בעומר שמח.