מהי הדרך שלנו להעביר את התורה בשלמותה מדור לדור?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם.." (ויקרא כ"א, א'). 

"אֱמֹר וְאָמַרְתָּ-להזהיר גדולים על הקטנים" (יבמות קיד ע"א, הובא ברש"י). 

אחד מהמרכיבים החשובים והעיקרים בחינוך הילדים הוא הדוגמא האישית, ורמזו זאת רבותינו בציווי חז"ל "להזהיר גדולים על קטנים", להזהיר מלשון אור וזוהר, יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל י"ב, ג'), אם האב זוהר ומאיר במידותיו ובדרכיו, בניו יושפעו מכך ללכת בדרך הטובה. 

כשהבנים רואים את אביהם מקיים את המצוות בשמחה ובהתלהבות, הולך במסירות נפש ללמוד תורה ולא מפספס תפילה במניין בשום אופן, זה נחקק במוחם ובלבם וגורם להם להבין את מעלת התורה והמצוות, וחושקים ורוצים להידמות לאביהם וללכת בדרכיו. 

                                                 *** 

רבותינו במסכת יומא (פו ע"א) דורשים על הפסוק וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוקיך (דברים ו', ה'), שיהיה שם שמים מתאהב על ידך. כיצד אוהבים את ה' יתברך? יש אדם שינשק את ידיו וירימם כלפי השמים בחושבו שבזה הוא אוהב את ה', אך רבותינו מלמדים אותנו שאין זו כוונת התורה בציווי לאהוב את ה', אלא אהבת ה' פירושו "שיהיה קורא (לומד בתורה שבכתב), שונה (לומד בתורה שבעל פה, משניות וגמרא), ומשמש תלמידי חכמים, ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות (מתנהג בדרך ארץ ומידות טובות)", הוא נקרא אוהב ה' וגורם להאהיב את שמו יתברך בעולם, ומה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מ"ט, ג') וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.  

הגר"א כותב בספרו אבן שלמה (פ"א ס"ב) שעיקר חיות ועבודת האדם להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים, זהו העיקר - מידות הטובות ודרך ארץ, בפרט בתוך הבית עם האישה, התנהגות ההורים זה עם זה משפיעה על הבנים, "להזהיר גדולים על הקטנים" – תיזהרו, הגדולים, הקטנים מסתכלים ובוחנים, והדברים נחקקים בלבם!  

אם הבעל מתלונן כל הזמן בפני אשתו מדוע לא הכינה מאכל פלוני ומדוע לא עשתה את זה ואת זה, והאישה מגיבה בכעס ובטרוניה כלפי הבעל ומתעוררת מכך מריבה, דבר זה נקלט ונחקק בילדים, ומפתח בהם מידות רעות של כעס וכדו', וכשגדלים - מחזירים הם את הכעס כלפי ההורים באי שמיעה וציות לדבריהם.  

אחת מהדוגמאות הדרושות שימת לב היא שלא ישבח הבעל את אמו בפני אשתו, "הדגים שאמא שלי בישלה, אין כמוהם, לעולם לא תצליחי לעשות כמוהם". דיבור זה פוגע ומעליב מאוד את האישה, לאחר כל העמל והטרחה שטרחה לקנות את כל המוצרים ולהכינם, זו המחמאה שהיא צריכה לקבל? וכי יש לה הניסיון של עשרות השנים שיש לאמו? איפה הדרך ארץ והמידות הטובות? אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי (ישעיה ס"ו, א'), וכי זה בית שהשכינה יכולה לשרות בו? לא, השכינה בורחת מבית כזה, ובעקבות כך מתחילות כל הצרות והבעיות.  

וכן האישה לא תשבח את אביה בפני בעלה, אלא רק ישבחו ויעודדו זה את זה, עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב', כ"ד): "איזה סלט נפלא הכנת, התיבול היה במינון המדויק, אין כמו העוגה שאת מכינה, טעימה בריאה ולא עושה צרבות", וכן הלאה, תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד (משלי ט', ט'), לחפש כל הזמן איך לשבח את האישה, והאישה תחפש איך לשבח את בעלה. כשהבעל יהיה בבית הוריו בפני אמו לבד - ישבחה ויפארה כפי שחפץ לבו, אך לא בפני אשתו, וכן האישה תשבח ותברך את אביה, אך לא בפני בעלה.  

אם חיים בצורה הזאת, אין חיים טובים ומאושרים מאלה, וגם הבנים לומדים מהוריהם דרך ארץ ומידות טובות וגדלים בצורה נכונה וישרה, ומרווים להוריהם רוב נחת ושמחה, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ (תהילים קכ"ח, ג').  

עבודה עצמית

רבותינו במסכת יבמות (קיד ע"א) דורשים על כפילות הפסוק "אֱמֹר וְאָמַרְתָּ – להזהיר גדולים על הקטנים". ורמז נתנו בדבר, שתחילה צריכים הגדולים להזהיר עצמם, דהיינו להיזהר ולהישמר במצוות התורה, להשתלם במידות טובות, בענווה ודרך ארץ, כיון שרק כך יוכלו להשפיע על הקטנים בראותם את הגדולים נוהגים כך, "להזהיר גדולים על הקטנים" - יזהרו הגדולים, כיוון שהקטנים לומדים ממעשיהם ועושים כמותם, כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם (תהילים קט"ו, ח'), ומעשה אבות סימן לבנים (ב"ר מ', ו'). 

וזהו שרמוז בציווי התורה הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ (ויקרא י"ט, י"ז), קודם כל על האדם להוכיח עצמו ולהשתלם במידות טובות, ורק אח"כ יוכיח אחרים, קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים (ב"מ קז ע"ב). עבודה עצמית, זה מה שמוטל על כל אחד ואחד מאיתנו, אם אין אני לי מי לי (אבות פ"א מי"ד), אפילו יהיה האדם הגדול והחכם ביותר, אם לא יעבוד על עצמו וישתלם במידות טובות ודרך ארץ, הרי שלא יצליחו דרכיו ולא יוכל להמשיך את שושלת מסירת התורה מדור לדור.  

שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולן מתו בפרק, אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות סב ע"ב). ולכאורה ייפלא שלא נודע כלל משמותם, ואף לא מוזכר ממאמריהם בכל התלמוד, לאן נעלמה כל תורתם?  

רק מאמר אחד נשאר מתלמידיו הקודמים של רבי עקיבא, והוא הוא המגלה על הכלל ומיישב את קושייתנו. הגמרא במנחות (סח ע"ב) מספרת שישב רבי טרפון והקשה קושיה. השיב לו רבי יהודה בר נחמני, מתלמידיו של רבי עקיבא. שתק רבי טרפון ולא ידע מה להשיב, מיד צהבו פניו של יהודה בר נחמני ושמח שמחה גדולה על שהצליח להשיב את רבי טרפון. אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: אותו הפרק פרוס הפסח היה, כשעליתי לעצרת שאלתי אחריו: יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי: נפטר והלך לו. 

זאת אומרת שלפי דרגתם התנהגו בחוסר מידות ודרך ארץ, ולכן לא היו זכאים להעביר את התורה לישראל. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות פ"א מ"א), כל מוסרי התורה היו ראויים ובעלי מידות, אך מי שלא היה ראוי למסור התורה, נפטר ולא נשאר זכר מתורתו.  

יהי רצון שנזכה להשתלם במידות טובות ונעשה רצונו כרצונו תמיד.