במחשבה תחילה לפרשת אמור: למה ייעץ החזון אי"ש לתורמת להפחית מסכום התרומה?

"השותף שלי נעדר כבר יומיים", מדווח איש עסקים למשטרה. "אני חושש שהוא נחטף".  

השוטרים מגיעים לגבות עדות. רושמים את פרטיו לזיהוי: 1.85 גובה, בן ארבעים, רעמת שיער וגוף אתלטי.  

בדרך ליציאה קולטים השוטרים תמונה של שני השותפים יחד. מתברר שהשותף נמוך, בן שישים, קירח ושמן... "מה זה?". 

"זה שדיווחתי על היעלמותו", משיב השותף, "זה לא אומר שאני רוצה שימצאו אותו"...  

                                                 •  •  • 

פתאום קם יהודי בבוקר ומחליט שהוא רוצה להקריב קרבן נדבה בבית המקדש. אומרת התורה בפרשתנו שניתן להביא קרבן מן הבקר, מן הצאן ומן העיזים. 

ויש גם תנאי: "כל אשר בו מום - לא תקריבו. כי לא לרצון יהיה לכם". אם הבהמה בעלת מום, אסור להקריב אותה לקרבן.  

אלא שיש להבין: אם התורה מלמדת כל הזמן בשפלות הגאווה, לכאורה בהמה בעלת מום לא צריכה להידחות מפני המזבח. אדרבה, היא לא מושלמת, אין לה במה להתגאות.  

"אני רוצה לתרום כסף עבור בניין לישיבה בארץ ישראל", הפתיעה אישה את הרב שלמה לורינץ בעת ששהה בארצות הברית. "לאיזו ישיבה עדיף לי לתרום?". 

"ישיבת 'חפץ חיים' זקוקה לבניין בהקדם", המליץ הרב לורינץ על הישיבה בכפר סבא, שבראשותה עמד אז אברך צעיר העונה לשם רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן. הייתה זו אחת הישיבות הטובות בארץ באותן שנים.  

הגברת הנדיבה אמרה שהיא תגיע לביקור בארץ ותביא איתה את הכסף. אם תמצא הישיבה חן בעיניה, תתרום אותו במלואו. 

לאחר זמן מה הגיעה האישה לארץ. לאחר שראתה את הישיבה והתרשמה לטובה, הייתה לה בקשה צנועה: "אני רוצה לקבל ברכה מהחזון אי"ש עבור התרומה".  

החזון אי"ש שמע את בקשתה לקבל ברכה לפני התרומה והחל לשאול מספר שאלות. האישה ענתה שהיא אחות בבית חולים פרטי בארצות הברית. היא חסכה מפת לחמה במשך שנים רבות עבור החזקת תורה, כיוון ששמעה מאביה שזה הערך החשוב ביותר בחיים; כעת היא רוצה לתרום.  

"אני מייעץ לך שלא תתרמי את כל הסכום כעת, אלא רק שליש ממנו", אמר לה גאון ישראל. "בנוסף, תדרשי שהחלק של הבניין שנבנה מתרומתך יירשם בטאבו על שמך. בצוואתך תורישי את הסכום הנותר ואת חלקך בבניין לישיבה".  

הרב לורינץ הרגיש סחרחורת עזה... עד שמגיעה תרומה בסדר גודל של בניין שלם, כמעט בלי מאמץ, החזון אי"ש מפחית אותה לסכום של שליש, ואף לא סומך על הנהלת הישיבה ומייעץ לרשום את הטאבו על שם התורמת?! 

הגברת יצאה החוצה, והחזון אי"ש חייך לעבר הרב לורינץ. "הלא תבין, סכום כזה קשה לאדם מן השורה לתת. מעצם הבקשה שלה לקבל ברכה עבור התרומה, הבנתי שהיא מתקשה לשחרר את הכסף שחסכה. כדי שיהיה לברכה על מה לחול ייעצתי לה להתחיל בשליש ואף לרשום את החלק בטאבו על שמה, כך יהיה לה קל יותר לתת... 

"ואף את החלק הזה", סיכם החזון אי"ש באוזני הרב לורינץ, "אני משער שהיא לא תיתן, משום שלא תהיה מסוגלת"...  

"חכם עדיף מנביא", סיפר הרב לורינץ לימים בהתפעלות רבה. "מספר פעמים הלכנו לשגרירות האמריקאית בארץ, כדי להעביר את כספי התרומה לישיבה באופן מסודר. בכל פעם שהגענו נתקפה הגברת חולשה ונזקקה לטיפול רפואי, וסוף דבר ששבה לארה"ב בלי לתרום פרוטה"...  

בספר "לוח ארז" מבאר רעיון נפלא: הקדוש ברוך הוא לא זקוק לקורבנות. אולם יש לו נחת רוח בכך שיהודי מגלה את רצונו להתקרב אליו על ידי הבאת קרבן נדבה.  

אם הבהמה שלמה ומשובחת, הרי שהיהודי מראה כאן רצון שלם להתקרב אל השם, הוא טורח להביא את הטוב ביותר שהוא יכול להשיג. אך אם הבהמה עצמה בעלת מום, יש כאן פגם ברצון.  

זו הסיבה שמציינת התורה לפסול של בהמה בעלת מום: "כי לא לרצון יהיה לכם", יש כאן גילוי שהרצון שלכם פגום...  

                                                  •  •  •  

פה ושם אנחנו נראים כאותה בהמה בעלת-מום. מעצם היותנו בני אדם אנחנו נידונים מראש לאי-שלמות, למומים קלים.  

לא תמיד אנחנו עושים את מה שנדרש מאיתנו. לפעמים מחוסר רצון להתאמץ, לפעמים בשוגג מוחלט ולפעמים אנחנו מוצאים לעצמנו סיבות משכנעות למה "הפעם לא". 

מהפסוק נלמד שגם כשהמעשים עצמם לא עומדים בתקן הנדרש להיות מוקרבים לפני השם, לפחות דבר אחד יהיה כמו שצריך: ש"נרצה למצוא אותו". שהרצון יהיה שלם, טהור, שואף להתקרב.