נזכר אחרי ברכת המפיל שלא ספר ספירת העומר – מה יעשה?

א. ראיתי איזה חידוש בספר של אחד מחכמי הזמן, בעניין מי ששכח לספור את העומר ורצה ללכת לישון, ולאחר שבירך ברכת המפיל נזכר שלא ספר את העומר, והרי אסור לדבר בין ברכת המפיל לשינה, לכן ישים שעון מעורר, יישן חצי שעה, ויתעורר ויספור את העומר בברכה, ויחזור לישון. גם בעלון "פרי חיים" הביאו בשם הרב שטיינמן שאמר כיוצא בזה, שאם נזכר אחרי ברכת המפיל שלא ספר את העומר, יכתוב פתק לחברו שיעיר אותו בעוד חצי שעה, אבל אם יעשה כך תברח לו השינה, וזה דוחק גדול לצער כך את האדם, ולפי ההלכה יכול לספור את העומר גם לאחר שבירך ברכת המפיל, וכפי שנבאר, וזה עדיף יותר מאשר ללכת לישון ולהכין שעון מעורר. 

מהי שינת קבע 

ב. מה שהורה הרב שטיינמן שאם נזכר אחרי ברכת המפיל שלא ספר את העומר, שיישן חצי שעה וחברו יעיר אותו לספור את העומר, כנראה שאל אותו אחד שיש לו נערווין ואוהב חומרות, והרב שטיינמן ענה לפי השואל, היה יודע להשיב לכל אחד לפי רוחו. אבל לא נראה כן להלכה, כי מה שהצריכו לישון חצי שעה כדי שתהיה שינת קבע, אמנם יש סוברים כן, אבל מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ד' סימן א') מבואר, שגדר שינת קבע הוא כשישן על מיטתו, ואם ישן על אצילי ידיו זה בגדר שינת עראי. וכן כתב הטור (סימן מ"ז). ולפי זה אין חילוק "כמה" ישן, אלא "איך" ישן, וכל שישן בלילה על מיטתו בפישוט אברים, בין מעט ובין הרבה, הרי זה שינת קבע, ואפילו אם ישן רק כמה דקות. 

לדבר אחרי ברכת המפיל 

ג. גם מה שחששו שלא יספור את העומר אחרי ברכת המפיל, ולכן הצריכו שילך לישון, אמנם הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת פקודי אות י"ב) כתב, שמעיקר הדין היה צריך לברך ברכת המפיל בשם ומלכות, שהרי ברכה זו מוזכרת בתלמוד מסכת ברכות (ס), ואמרו בגמרא (ברכות יב) שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. אלא שמנהגם לומר ברכת המפיל בלי שם ומלכות, כי חששו שמא יצטרכו לדבר לאחר הברכה. אבל מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ט בהערותיו על האור לציון (חאו"ח סימן ק"ח אות קי"ז) העיר על זה: מה בכך שיפסיקו בין הברכה לשינה, הרי ברכה זו אינה ברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, כגון מי שבירך שהכל צריך לטעום מיד כדי שתחול הברכה, מה שאין כן ברכת המפיל היא ברכת השבח על מנהגו של עולם, רוב העולם ישנים בלילה כי לא איברי ליליא אלא לשינתא (עירובין סה), ואם בירך ברכת המפיל ולא באה לו שינה מיד, והוא חושב על שיעור תורה מעניין שלמד אותו יום, אין בכך איסור, ולכן גם אם דיבר אין חשש ברכה לבטלה. וכן מוכח מדברי התוספות מסכת ברכות (יא, ד"ה שכבר), שהקשו שם מדוע לא מברכים על השינה בסוכה, והלוא איסור שינה מחוץ לסוכה יותר חמור מאכילה מחוץ לסוכה, שהרי אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה, אבל אין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. ותירצו בתירוצם השני: אי נמי משום שמא לא יישן והווי ברכה לבטלה, שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה. ומדוע לא חששו בברכת המפיל שמא לא יישן, אלא ודאי שכל החשש דווקא בברכת הסוכה שהיא ברכת המצוות, ואין להפסיק בין הברכה למצווה, מה שאין כן ברכת המפיל שהיא ברכת השבח אין לחוש להפסק. וכן בספר תפלה לדוד עמאר (סימן שנ"ו) כתב לתמוה על הנוהגים לברך ברכת המפיל ללא שם ומלכות, שהרי כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, כי היא ברכת השבח. וכן כתב בשו"ת פרי השדה (ח"א סימן צ"ג) שמותר לברך אשר יצר בין ברכת המפיל לשינה, ואין בזה איסור הפסק. וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סימן קכ"ח) – נכדו של החת"ם סופר – שמותר לברך אשר יצר לאחר ברכת המפיל. וכן אם לאחר שבירך ברכת המפיל אביו שאל אותו: היכן ספר פלוני? אם יענה לו ברמז: הוּ-הוּ-הוּ, הוא לא יבין, מותר לענות לו בפירוש: הספר במקום פלוני.  

הרב אשכנזי מסביר את כל מה שחשוב לדעת על הלכות ספירת העומר – חלק א': 

הרב אשכנזי מסביר את כל מה שחשוב לדעת על הלכות ספירת העומר – חלק ב': 

לדבר אחרי קריאת שמע על המיטה 

ד. אמנם הכל בו (סימן כ"ט) כתב שלא לדבר אחרי קריאת שמע שעל המיטה, משום שנאמר (תהלים ד', ה') אמרו בלבבכם על משכבכם "ודומו סלה", והרמ"א (סימן רל"ט סעיף א') העתיק אותו להלכה, אבל זו חומרה בעלמא שלא לדבר בין קריאת שמע לשינה, ולא משום הפסק בין ברכת המפיל לשינה, וודאי שלא צריכים להימנע מברכת המפיל בשביל זה. ובספר זכרו תורת משה (הובא בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן כ"ז אות ז') כתב, שאם שאלו אותו לאחר ברכת המפיל, יכול לענות, שהרי אפילו בין הפרקים של קריאת שמע מותר להשיב לכל אדם, וכל שכן בזה, ואפילו בעל נפש לא צריך להיזהר בזה. למרות שהוא היה אשכנזי, והם קיבלו עליהם הוראות הרמ"א, כתב שמותר לענות. 

קריאת פסוקים אחרי ברכת המפיל 

ה. בירושלמי (ברכות פ"א הלכה א') מובא שר' שמואל בר נחמני היה קורא קריאת שמע לאחר ברכת המפיל, וחוזר וקורא עד שהיה שוקע בשינה. ורבי נסים גאון (הובא בהגהות מיימוני פ"ז מהל' תפלה ה"ב) והאבודרהם (דף יא ע"ד) העתיקו דברי הירושלמי, ומוכח מכאן שאין איסור הפסק בין ברכת המפיל לשינה. וכן מוכח ממה שכתב מרן השלחן ערוך (סימן רל"ט סעיף א'), שאומרים פסוקים של יושב בסתר וכו' אחרי ברכת המפיל. אלא ודאי שברכת המפיל אינה כברכת המצוות שמברך עובר לעשייתן, אלא כברכת השבח. ולכן מי שנזכר לאחר ברכת המפיל שלא ספר את העומר, יספור בברכה ואין בזה איסור הפסק. וכן פסק בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר (קיצור ההלכות סי' רל"ט), שאם שכח לספור את העומר, יכול לספור אחרי ברכת המפיל. 

ברכת המפיל אחרי חצות 

ו. דרך אגב, אפשר לברך המפיל אחרי חצות. למרות שבשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן כ"א) ובשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סימן ק"ח סוף אות קי"ז) כתב שלא מברך ברכת המפיל לאחר חצות, וכך גם הורה לנו. אבל אחר כך במשך השנים מרן זצ"ל ראה שלא יוצא לו לברך ברכת המפיל כלל, מי ישן לפני חצות כמו תרנגולים... ולכן פסק לברך גם אחרי חצות כפי עיקר הדין, וכמו שפסקו בספר תפלה לדוד (סימן שנ"ו), והמשנה ברורה בביאור הלכה (סימן רל"ט), ועוד. ואמנם על פי הקבלה יש מחלוקת, מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רל"ט סק"ב) הביא שגם על פי המקובלים אפשר לברך אחרי חצות, ולעומת זאת רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים (ח"א סוד ישרים סימן י"ד) והפני יצחק אבולעפייא (מע' הברכות אות ע"ו) וזיכרונות אליהו מני (עמוד ס') והכף החיים (סימן רל"ט סק"ח) והישכיל עבדי (ח"ז חאו"ח סימן מ"ה) כתבו שלא מברכים אחרי חצות, אבל מאחר שלפי הפשט אין מניעה לברך אחרי חצות, בוודאי שהלכה כפי הפשט. שהרי במקום שיש מחלוקת בין הפשט לקבלה, הלכה כדברי הפשט, וכמו שכתבו רבי אליהו מזרחי (שו"ת הרא"ם סימן א'), והרדב"ז (ח"א סימן ל"ו, פ'), ומהר"י אלגאזי בשלמי צבור (דף נג ע"א), והחתם סופר (חאו"ח סימן נ"א). וכל שכן בנידוננו, שהמקובלים חולקים ביניהם, ודאי שהלכה כדברי הפשט שאפשר לברך אחרי חצות הלילה. ולכן מרן זצ"ל בשנים האחרונות חזר בו ופסק לברך אחרי חצות. זו ענוותנותו של מרן, "מודים דרבנן הני שבחייהו". מי שמקובל וכל מעשיו על פי הקבלה, ורוצה לחוש למקובלים ולא לברך אחרי חצות, יחוש לעצמו, אבל אין הרבה כאלה, רק מעט השרידים אשר ה' קורא. 

צפו בשיעורו של הראשון לציון, מרן הרב יצחק יוסף, בנושא "השוכח לספור את העומר לפני השינה": 

מתוך ספרי "השיעור השבועי" המסכמים את שיעוריו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. ניתן לרכוש מספרי הסדרה בהידברות שופס כאן.