הטרגדיה במירון: הרשת מבכה על האובדן הגדול, בשלל תגובות ופוסטים

שלושה ימים לאחר האסון במירון שבו נספו 45 בני אדם, הרשת משתתפת בצער המשפחות בשלל תגובות ופוסטים מרגשים, שקוראים לעם ישראל להתחזק באחדות ואהבת ישראל. 

אילון שמואל: "עצוב מאוד, משתתף בצערך. הכי עצוב שבקלות היה אפשר למנוע. 100 אלף איש לא נכנסים יחד בשום מבנה".

שמעון צוקר: "הכתובת הייתה על הקיר כל השנים האלו. משתתף בצער המשפחות".

לאה ליבוביץ': "כל כך כואב. אסון גדול, ילדים צעירים נהרגו. תנחומיי למשפחות. אנחנו חייבים לשנות דבר אחד, את היחסים בינינו. במקום גאווה, שליטה, כבוד וכסף שלאחרונה שולטים גם בעולם הדתי, לאחדות ואהבת אחים. הגיע הזמן לעבור לעבודה פנימית יותר, וממש לדרוש מבורא עולם שיתקן את הלבבות שלנו, שנצליח לאהוב אחד את השני. שנוכל לחיות בהבנה והסכמה בין כל חלקי העם. זו מטרה ראויה ורצויה גם בעליונים".

איציק אילוז: "עדות קשה ללב ולנפש. כמה עצוב. איך הצער יכול לצאת מתוך להבה עצומה ובוהקת של שמחה, ולכבות אותה ברגע. שהקב"ה ישלח רפואה שלמה לכל הפצועים. אל נא רפא נא להם, ותנחומים למשפחות שאיבדו את היקר להם מכל. ת.נ.צ.ב.ה".

ברטוקאן מנגסטו: "זוועת אולם מה שקרה. אסון נוראי, בלתי נתפס. שהקב"ה ירפא את הפצעוים במהרה, יהי זכרם של כל הנפטרים ברוך. שולחת את תנחומיי למשפחות הנפטרים, כואב נורא".

בתאל טאדלה סבן: "אסון כל כך גדול, שהלב לא יכול להכיל. רק אהבת חינם, וכמה שיותר. קריאת התעוררות לכולנו בלי יוצא מן הכלל. שנדע ימים טובים ושמחים יותר, ובריאות לכולם".

רונן אסף: "כמה דם עוד צריך להישפך כדי שנבין שיש כאן צורך יסודי לשינוי בכל המערכות, בחברה הישראלית. אנחנו אף פעם לא לומדים, מחכים לאסון הבא. ועדת חקירה וממשיכים הלאה. כל עוד לא נשנה את היחס שלנו לאכפתיות, דאגה וערבות הדדית אמיתית - האסונות לא ייפסקו לצערי".

שני גארפינקל אשוואל: "צמרמורת. כל הגוף שלי כואב לקרוא. טרגדיה נוראית. מתחננת ממש רק שלא נחפש עכשיו אשמים. נורא שצריכים לקרות כאלו אירועים בכדי שניזכר שאנחנו עם אחד, ועוד יותר כואב שאפילו עכשיו, יש בטח כאלו שצוחקים על המילים שלי. זה הזמן להשאיר את כל הציניות, השנאה והפילוג מאחור, ולחפש את התרופה והישועה היחידה לכל המכות שבאות עלינו - והיא באחדותנו".

קובי חיון בפוסט מרגש במיוחד על האסון: 

ל"ג בעומר הוא סיומם של ימי האבל על מות תלמידיו במגיפה של רבי עקיבא. 24 אלף תלמידים שנפטרו בתקופה של 33 ימים, ולא סתם נפטרו מהעולם- מתו במחלה שמתוארת בגמרא כמיתה הכי קשה שיכולה להיות, מיתה מלאה ביסורים.

תארו לעצמכם את הסיטואציה, הלוויה אחר הלוויה, הלוויה אחר הלוויה, הלוויה אחר הלוויה.... לא מלינים את המת בירושלים, 33 לילות למעלה מ 800 הלוויות בלילה.

למה מתו תלמידיו של רבי עקיבא ?

מה היה החטא הגדול שגרר מוות כל כך אכזרי, יתרה מכך - מות תלמידיו של רבי עקיבא מהווה חורבן של כל עולם התורה דאז - 24000 אלף תלמידים ! 33 ימים !

אומרת הגמרא: "מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה"....

לא מתו כי חיללו שבת, לא מתו כי אכלו לא כשר, לא מתו כי עברו על איזו מצווה קלה כחמורה - לא היה בהם שום פגם דתי - "לא נהגו כבוד זה בזה", מתו בגלל אי קיום המשפט שהיה המוטו של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך". מהמגיפה נותרים ארבעה תלמידים, אחד מהם רבי שמעון בר יוחאי, כן, כן - אותו רבי שמעון שקבור בהר מירון, התנא האלוקי, שנזכר בגמרא מספר פעמים. מארבעה אלו צומח עולם התורה מחדש.

"לא נהגו כבוד זה בזה" - והיום ? האם נוהגים אנו כבוד זה בזה ? האם למדנו את הלקח ? כמה שנאה יש בנו ? מעבר על הפיד בפייסבוק מראה רק דבר אחד - לא רק שלא למדנו את הלקח, אנחנו נמצאים בשסע כל כך עמוק, לדעתי השסע העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית מימיה. שסע שמהווה איום אסטרטגי על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

הר מירון - ל"ג בעומר תשפ"א - מ"ה יהודים נהרגים בהילולה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, אני עובר על הפיד ונדהם מהתגובות - כמה שנאה, כמה קיטוב, כאילו האסון הוא "שלהם", אתם יודעים "של הדוסים האלה", חוזרים לימים אפלים של שנאה "אלה השחורים, אלא שהקורונה לא הצליחה להרוג" - אמירות שאם היו נכתבות על ידי זרים היינו עומדים על רגלנו האחוריות בזעקות נגד אנטישמיות.

האסון הוא לא של "הדוסים", האסון הוא של כולנו.

איני יודע חשבונות שמיים, לא הזמן לנסות להבין את דרכו של בורא עולם, גדול עלי. לעולם לא אנסה להבין למה הגיע אסון כזה, ולמה דווקא בהר מירון, ולמה דווקא בל"ג בעומר שנושק לשבת. גדול עלי. יחד עם זאת החיים למדו אותי דבר אחד, תובנה משמעותית שעיקרה - תלמד מכל אירוע, תסיק מסקנות, שאל את עצמך איפה אתה יכול להשתפר וזה בדיוק מה שאני שואל גם עכשיו - מה הלקח לחברה הישראלית. לטעמי הלקח הוא אחד - האירוע במירון הוא לא "כרטיס צהוב", הוא לא עוד תמרור אזהרה - זהו "כרטיס אדום" לכולנו! לעצור ! די עם השנאה ! די עם הקיטוב ! החברה הישראלית חייבת להתעשת, ולהבין שאם נמשיך לרכב על גל השנאה הזה פשוט לא תהייה חברה ישראלית יותר ! כל כך הרבה אסונות קרו לעם ישראל בגלל שנאת חינם, חרבו בתי המקדש, גלינו מארצנו, התפרקנו, והנה פעם אחר פעם אנחנו לא לומדים את הלקח.

למה מירון ? למה בל"ג בעומר?

כי זו המורשת של רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי:

"ואהבת לרעך כמוך" - מסר פשוט שחייב לחלחל לכל אחד ואחת מאיתנו, בלי הבדל של השקפה דתית.

בדיוק אותה סיטואציה - חזרה על אותו אירוע - הלוויה אחר הלוויה, הלוויה אחר הלוויה, טור אינסופי בלתי נתפס של גופות המונחות על הקרקע מכוסות בשקית של זק"א. שחזור איום ונורא מכל שבא ללמד אותנו שהלקח שלנו הוא אותו הלקח בשני המקרים.

איך ליישם את הלקח?

אם תשאלו אותי מה הלקח שלי מאירוע מירון, מה לקחתי איתי הלאה - הרי זה שהגיע הזמן לחזור בתשובה, לתקן את המידות - אבל לא של האמונה, לא של עוד הלכה , או עוד תיקון - בואו נתחיל לחזור בתשובה של להיות אנשים טובים יותר.

על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול את עצמו איפה הוא יכול להשתפר באהבת וקבלת האחר, איך אני יכול לאמץ את המשפט לחיי, כגישה לחיים, כהתנהלות יומיומית.

"ואהבת לרעך כמוך, ולאחר מכן צא ולמד"

כאשר נהיה אנשים טובים יותר, אז נוכל איש איש בדרכו הוא לתקן את השאר. להיות אדם טוב זה כלל גדול בתורה"