תסמונת שטוקהולם – למה זה קורה, ומה עושים עם זה?

תסמונת שטוקהולם (מכונה גם "קרבה רגשית בשבי") היא תופעה פסיכולוגית, שבה אדם שנמצא בתנאי שבי או כפייה, מפתח רגשות של קרבה ושל הזדהות עם שוביו. הטראומה שנוצרת אצל האדם כתוצאה מהמצב בו הוא נמצא, היא שמייצרת אצלו רגשות חיוביים כלפי מי שפוגע בו או מי שנתפס אצלו כדומיננטי, למרות חוסר ההיגיון שבכך, אפילו במצבים שבו הפוגע מסכן את חייו בפועל.

שמה של התסמונת מגיע מאירוע שהתרחש בשנת 1973, בעיר שטוקהולם שבשבדיה. שודד שפרץ לבנק בעיר החזיק בשבי ארבעה מעובדי הבנק במשך חמישה וחצי ימים, בתוך אחת מכספות הבנק, ושהה בכספת יחד איתם. לאחר שחרורם של בני הערובה, ראיונות איתם גילו כי הם חשו דווקא רגשות הזדהות עם האדם שהחזיק בהם. מחקרים פסיכולוגיים נוספים שנערכו באותה תקופה על אירועים דומים, גילו את התופעה.

מתי מתרחשת תסמונת שטוקהולם?

כאמור, תסמונת שטוקהולם מתרחשת אצל אנשים המצויים בתנאי שבי. ישנם מספר תנאים שמובילים להתפתחות התסמונת. ראשית, האדם מוחזק על ידי השובה ללא אפשרות להימלט ממנו – לפחות בתקופה הראשונה של השבי. שנית, השובה אחראי על חייו או על רווחתו של השבוי, כך שהשבוי מפתח בו תלות. לבסוף, היחסים בין השובה לשבוי מוגדרים כבעלי יחס של עליונות ושליטה, כלומר השובה שולט בשבוי. ככל שתקופת השבי מתארכת, כך גובר הסיכון של השבוי ללקות בתסמונת שטוקהולם, הן משום שלקורבן יש זמן רב יותר להכיר את שוביו ולהזדהות עם מטרותיהם, והן משום שההזדהות הזו משמשת לו, מבחינה פסיכולוגית, כמנגנון הגנה מפני הסיטואציה הקשה בה הוא נמצא.

מה קורה אצל מי שסובל מתסמונת שטוקהולם?

בתחילה, השבוי משתף פעולה עם השובה מתוך הגנה עצמית, במחשבה שאם ישתף איתו פעולה – השובה לא יפגע בו. בהמשך, רעיון הבריחה או השחרור מהשבי הופכים להיות מפחידים עבור השבוי, והוא מתחיל להעדיף את ההישארות בשבי על פני הסכנות – אמיתיות או מדומות - שביציאה לחופשי. בנוסף, כיוון שהשבוי שוהה במשך פרק זמן עם שוביו, הוא מתחיל להזדהות איתם ועם השקפת עולמם. במצבים קשים יותר, השבוי מכחיש את מצבו. גם כאשר הוא מחולץ מן השבי, הוא מכחיש את העובדה ששוביו פגעו בו, ואף עשוי להאשים את המחלצים בכך שהם מתעקשים להעניש את שוביו.

לאחר שיצאו מן השבי, הסובלים מתסמונת שטוקהולם עלולים לסבול מתופעות שונות המתקשרות עם הפרעה פוסט טראומטית, כמו נדודי שינה וסיוטי לילה, פלאשבקים, בלבול, נטייה לבהלה וקושי לבטוח באנשים אחרים.

האם אפשר לטפל בתסמונת שטוקהולם?

הטיפול בתסמונת שטוקהולם עלול להיות מורכב וקשה מאד, כאשר הסיבה העיקרית לכך היא שהשבוי אינו מבין שהוא נמצא במצב בעייתי, ולהיפך – מזדהה עם שוביו ואף כועס על העובדה שחולץ. במקרים מסוימים, התסמונת אף עלולה להוביל את הלוקה בה לניתוק הקשר עם חייו הקודמים – משפחתו, חבריו וכדומה, והוא נמנע מלחזור אליהם. עם זאת, באמצעות תמיכה, הבנה, אהבה וסבלנות מצד בני המשפחה והאנשים הקרובים לקורבן, יחד עם טיפול פסיכיאטרי, עשויים לעקור בהדרגה את התסמונת ולהשיב את הקורבן לחיים תקינים.