שלהי קורונה: איך זה שפתאום כולם מצוננים?

גם אתם שמתם לב שכולם מסביבכם חולים? לא, לא קורונה, חלילה, אלא "סתם" צינון. שיעול, נזלת, התקררות. אולי גם אתם בעצמכם סבלתם מהצינון הזה. מה זה, נגמרה הקורונה אז כולם תפסו מחלה אחרת? ובכן, לא בדיוק. 

המומחים מנסים להסביר מה גורם לגל התחלואה וההצטננות בשבועות האחרונים, וההסברים – פשוטים מאד. 

פרופ' נדב דוידוביץ, מומחה לאפידמיולוגיה, אמר השבוע ל-ynet כי ישנן שתי סיבות עיקריות לתחלואה. ראשית, אנו נמצאים כעת בעונת האביב. זוהי עונה שבה נפוצות תופעות אלרגיות שונות, כך שהרבה מן האנשים ה"חולים" סובלים למעשה מההשפעה של עונת האביב והאלרגיות שמגיעות איתה. 

הסיבה השנייה קשורה באופן ישיר לקורונה. אבל רגע לפני שנסביר איך, נדון בתיאוריה שצפה כבר בימים הראשונים ל"פרוץ" המסכות. רבים טענו אז, שהשימוש במסכות, וההקפדה על סגרים ועל ריחוק פיזי בין בני אדם, אמנם ימנע הדבקה בקורונה – אך גם יחליש את מערכת החיסון, כיוון שניחשף לפחות חיידקים ומזהמים, ושבסופו של דבר, הדבר יגרום לרגישות יתר לתחלואה. והנה, התחזית, לכאורה, מתממשת – הורדנו את המסכות, וכולם חולים... האם אכן מדובר בהיחלשות של מערכת החיסון? 

התשובה היא לא. אנו נוטים לחשוב על מערכת החיסון כעל שריר. אם לא משתמשים בשריר במשך זמן רב – הוא עלול להתנוון. אך ההקבלה הזו אינה נכונה לגבי מערכת החיסון. הנכון הוא, שמערכת החיסון יודעת לווסת את עצמה. היא מגבירה את פעילותה – או מנמיכה אותה – בהתאם לצורך. כלומר, כאשר ישנם יותר גורמי זיהום סביבנו, המערכת החיסונית מגבירה את פעילותה על מנת להגן עלינו מפניהם. כאשר ישנם פחות גורמי זיהום – המערכת החיסונית מנמיכה את הפעילות שלה – אך היא אינה מתנוונת. מלבד זאת, אנו יודעים שמערכת החיסון אינה סטטית – היא "לומדת" מהניסיון, מה שאנו מכנים בשם "זיכרון חיסוני" – כאשר היא פוגשת בגורם זיהום מסוים, ולומדת להילחם בו – היא זוכרת אותו, ומגנה על הגוף מפני מפגשים עתידיים עם אותו גורם זיהום. עקרונית, גם הזיכרון החיסוני יכול לדעוך – אך כדי שזה יקרה, צריכות לעבור שנים רבות, וגם אז, במרבית המקרים הזיכרון הזה לא ייעלם לחלוטין, אלא רק ייחלש. כלומר, אדם שחלה במחלה מסוימת לפני זמן רב, אולי עלול לחלות בה שוב, אך ברובם המוחלט של המקרים הוא לא יחלה בה באופן קשה. 

אם כך, העובדה שרבים כל כך חולים כעת, אינה בגלל היחלשות של מערכת החיסון. מהי הסיבה האמיתית? לדברי פרופ' דוידוביץ, הסיבה פשוטה: הורדנו את המסכות. הפסקנו להתרחק זה מזה. 

המציאות בשטח הראתה שכאשר היו סגרים, וכאשר אנשים הקפידו על עטיית מסכות ועל ריחוק חברתי, לא רק הקורונה התקשתה לעבור מאדם לאדם, אלא גם מחלות אחרות. כעת, כשחזרנו לשגרה, גם היכולת של החיידקים והנגיפים לעבור מאדם לאדם, חזרה, ואיתה – התחלואה הנרחבת. 

פרופ' דוידוביץ הזכיר כי ההקפדה על ההיגיינה, שתפסה מקום כה חשוב אצל כולנו בימי הקורונה הקשים, חשובה תמיד. עלינו ללמוד מהיתרונות שהגיעו, בדיעבד, בגלל הגבלות הקורונה, ולהמשיך גם עכשיו להקפיד – לא לשלוח ילדים חולים לגן או לבית הספר; לא להגיע לעבודה חולים; להקפיד על שטיפת ידיים קבועה, להשתדל לשמור על ריחוק חברתי אם לא מרגישים טוב. יתכן אפילו שכדאי לנו להישאר עם ההרגל של עטיית המסכות, לכל הפחות בעונת החורף, או כאשר אנחנו עצמנו חולים. 

הידע שרכשנו בתקופת הקורונה יכול לסייע לנו להימנע ממחלות תקופתיות אחרות – הבה נשתמש בו.