מי מקפל לך את המצנח?

אל חנות מצנחים הגיע כורדי (גוי) אחד.  

"עם הדבר הזה צונחים?", שאל את המוכר והצביע על מוצר אחד.  

המוכר נטל את המצנח לידו ואמר: "כן, אתה מלביש את המצנח הזה על הכתפיים, ככה... ואחרי שאתה קופץ מהמטוס, אתה מושך את החבל הזה כאן, והמצנח נפתח". 

"רגע, רגע", אמר האיש, "עוד פעם. הנה, אני מלביש עלי ככה את המצנח, ואז באוויר, מה? אני מושך את החוט הזה, וזהו?". 

"אהמ...", המהם המוכר.  

"ואם לא יפתח לי המצנח?", שאל הכורדי. 

המוכר צחקק: "אני משער שאתה צנחן בתחילת דרכך, וזו שאלה מתבקשת בפעמים הראשונות. תראה, אתה בטח מנחש שלא אני ייצרתי את המצנח הזה, אלא אנשים מומחים. אז אם הם אמרו שצריך למשוך את החוט והמצנח יפתח, אתה יכול לסמוך עליהם". 

אבל דעתו של הכורדי לא נחה. "דחילאק, אם המצנח לא יפתח לי, מה אני עושה באוויר בין שמים וארץ?", שאל. 

המוכר הטה את המצנח על צדו וחשף חוט נוסף.  

"החוט הזה מחובר למצנח רזרבי", הסביר, "במידה והמצנח לא נפתח, אתה מושך את החוט הזה ואז יפתח לך מצנח".  

הכורדי המשיך לבהות במצנח ושאל: "רגע, ואם גם המצנח הזה לא יפתח לי, מה אני יעשה?". 

השיב המוכר: "אז תבוא אחר כך, אני אחליף לך...". 

* 

לחזות בצנחן הדואה עם מצנחו על כנפי הרוח, זהו מראה משובב נפש; לראות לאיזה אמצעים נדרש האדם בשביל לחקות תכונה מולדת שהטביע הקב"ה בתבונתו האינסופית בכל עוף בן יומו.  

ואכן, המצנח הוא בהחלט הגורם להנחתתו של הצנחן בבטחה על הארץ. אך להווי ידוע, שלא רק בידיו תלויים חייו של הצנחן. 

בידי מי עוד תלוי הדבר? 

* 

צ'רלס פלאם, בוגר המכללה הימית של צבא ארצות-הברית, היה טייס קרב בוייטנאם. לאחר 57 טיסות קרביות המטוס שלו הושמד על ידי טיל קרקע-אוויר. פלאם פלט את עצמו מהמטוס וצנח לשטח האויב, שם נשבה ו"בילה" שש שנים בכלא הקומוניסטי.  

פלאם שרד.  

יום אחד ישבו פלאם ואשתו במסעדה, ולפתע שומע פלאם קול קורא: "יואו, אני לא מאמין! זה צ'רלס פלאם". הוא הפנה את ראשו וראה אדם צעיר ממנו בכמה שנים. 

האיש ניגש אליו, התבונן בפניו ואמר: "אתה הטסת מטוס קרב בוייטנאם מנושאת המטוסים קיטי-הוק והמטוס שלך הופל, לא?". 

פלאם חייך. "מניין לך שזה אני?", שאל. 

"אני קיפלתי לך את המצנח!", קרא האיש בהתרגשות.  

פלאם היה המום. 

"אני רואה שהמצנח נפתח בסוף...", התלוצץ האיש.  

"אם אנחנו משוחחים, מסתבר שכן...", השיב פלאם בחיוך. 

* 

כל אותו הלילה פלאם לא הצליח להירדם.  

במחשבותיו עלתה דמותו של אותו מקפל מצנחים. הוא ניסה לדמיין כיצד נראו חייו של אותו אדם במדי חיל הים שלו על גבי נושאת המטוסים ששניהם שירתו עליה.  

הוא תהה לעצמו, כמה פעמים חלף האיש על פניו והוא אפילו לא שם לב אליו, או טרח לומר לו בוקר טוב. פלאם הרי היה טייס קרב, והאיש... סתם מלח פשוט.  

פלאם חשב על השעות הרבות אותן בילה המלח בבטן האונייה, בודק מיתרים ומקפל בקפידה את בד המשי של המצנחים; מחזיק בשתי ידיו, כל פעם מחדש, את גורלו של אדם שכלל לא הכיר.  

המסקנה עליה נחת פלאם אחר שדאה במחשבותיו הרבות הייתה: מי מקפל לי את המצנחים בחיי? והאם אני מוקיר לו על כך טובה? 

* 

ימי ספירת העומר הם זמן מצוין עבורנו לעצור ולהתבונן: מי הם אותם אנשים שמקפלים לנו את המצנחים ומסייעים לנו להתקדם בחיים? ואיך אנחנו מוקירים, ונוקיר להם טובה על כך?