בנה של שרה חלימי: "המחבל רצח את אמא, והוא אפילו לא יועמד לדין"

ארבע שנים חלפו מאז הפיגוע הנורא, בו נרצחה שרה חלימי באכזריות על ידי שכנה, בבניין בו היא התגוררה בצרפת. יונתן חלימי, בנה המתגורר בארץ, זוכר את היום הזה כאילו היה אתמול. לא רק בשל הגעגועים הבלתי פוסקים לאמו, אלא גם בשל העובדה שבימים אלו נודע לו לתדהמתו הרבה, על כך שרשויות החוק בצרפת אינן חושבות להעמיד למשפט את המחבל. "זה לא רק שלא מענישים אותו, אלא הוא בכלל לא עומד למשפט", הוא מחדד. "זה בלתי נתפס".

יונתן חלימי

אמא של כולם

"בשעות בהן המחבל התעלל באמא שלי, לא ידעתי כלל על מה שקורה", חוזר יונתן לאותו יום שנראה כמו חלום בלהות. "מי יכול היה להעלות על הדעת מה עובר עליה? אבל למחרת בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מקרוב משפחה שהודיע לי: 'תקפו את אמא שלך, והיא במצב לא טוב'. אחרי זמן קצר הוא עדכן: 'היא לא שרדה'. מאותו רגע פעלתי על אוטומט, בעיקר התמקדתי במטרה להביא אותה לקבר ישראל. גייסתי לשם כך את כל הקשרים שהיו לי, כדי לשחרר את הגופה. היה ברור לי שאמא רוצה להיקבר כאן, כי היא תמיד דיברה על כך שברצונה לעלות לארץ. היא כל כך שמחה שכבחור ישיבה באתי ללמוד כאן, ואחרי החתונה המשכתי להתגורר בארץ. התכנית שלה הייתה להצטרף אליי, אך היא נשארה בצרפת בגלל שאחיות שלי התגוררו שם. כיום, אחרי מה שקרה, כל האחיות שלי כבר גרות בארץ. כואב לי שאמא לא זוכה לראות זאת ולהיות אתנו".

תוכל לספר לנו קצת על אמא שלך?

"קשה לספר עליה קצת, כי היא הייתה אישה שעשתה כל כך הרבה. היא הייתה בהכשרתה רופאה, אך מעולם לא עסקה בתחום הרפואה, כי לאחר שהוציאה את התואר, הציעו לה בקהילה היהודית בפריז לנהל את המעון היהודי, והיא לקחה על עצמה את המשימה.

"במשך שנים היא ניהלה את המעון והתמסרה באופן לא רגיל לילדים, להורים ולצוות. למדו אצלה ילדים מכל גווני הקשת של הקהילה היהודית, את כולם היא חיבקה ודאגה שהם יכבדו זה את זה. אחרי שהיא נפטרה שמענו כל כך הרבה סיפורים של אנשים שילדיהם למדו אצל אמא, והם אמרו לנו שהם התחברו ליהדות דווקא דרך המעון, כי אמא הקפידה ללמד את הפעוטות על חגי ישראל והיהדות. גם אותנו, ילדיה, היא חינכה לאהוב את היהדות, המסורת והתורה. השמחה הגדולה ביותר שלה הייתה בכך שאנו הולכים בדרך התורה ויראת שמיים.

שרה חלימי

"אמא הייתה אישה שהיה אכפת לה מכולם", מוסיף יונתן, "והיא הייתה רגישה לכאבים שלנו ושל כל אלו שסובבים אותה. יכולתי לראות אותה לא נרדמת בלילות, בגלל דאגות שיש לה בשביל אנשים אחרים. היא לא הרשתה לעצמה לנוח, עד שיימצא פתרון שיעזור להם. היו לה במעון גם ילדים עם בעיות רפואיות מורכבות, והיא התייחסה אליהם ממש כמו לילדים שלה, ודאגה להם כל כך. ההורים סיפרו לנו עד כמה שהיה לאמא חשוב שהם יצאו עם הרגשה טובה, היא עשתה לשם כך המון".

הרצח המחריד התרחש בערב פסח, ויונתן מציין שכאשר הוא ביקר בדירתה לאחר מכן, הוא מצא שם דף, בו היא כתבה את המשימות שעליה לבצע למחרת והניקיונות שהיא רוצה לעשות. "כזו היא הייתה, מסודרת ומאורגנת", הוא מסביר. לדבריו, היא תכננה להגיע לארץ מיד אחרי החג כדי להשתתף בבר מצווה של בנו הבכור. תכנית שלמרבה הצער לא יצאה לפועל.

"חשוב לי להנציח את זכרה של אמא, ולכן אני עובד בימים אלו על הקמת מרכז קהילתי לעולי צרפת, בשכונת נווה שאנן בחיפה, בה אני מתגורר", הוא מספר. "יש כאן קהילה קטנה של צרפתים, ואני רוצה לעודד עולים חדשים להצטרף אלינו ולהגיע להתגורר כאן. חבלי הקליטה של העולים בארץ אינם קלים, אני רוצה לעזור במה שאני יכול, לעילוי נשמתה של אמא".

זעקות מאחורי הדלת

יונתן לא הכיר באופן אישי את השכן שהתעלל באמו, אך הוא מציין שהוא שמע מאמו לא מעט סיפורים עליו. "הרוצח התגורר עם הוריו בדירה מתחת לדירתה של אמא שלי. מדובר במשפחה מוסלמית אדוקה. ידוע לנו שלפני הרצח הוא ביקר חמש פעמים ביום במסגד שנמצא במרחק של כמה רחובות מהרחוב בו אמא התגוררה וגם פרסם בפייסבוק כל מיני אמירות שיכלו לרמוז על כוונותיו. הבחור הזה היה מוכר היטב למשטרה, שכן הוא ישב בכלא לא מעט בגלל שהוא תקף אנשים, סחר בסמים וביצע פשעים נוספים".

אמא שלך סיפרה לך עליו? היא פחדה ממנו?

"כן, היא סיפרה לי שהוא נראה לה מסוכן וגם אמרה שהיא מפחדת מאוד. היא אפילו רצתה לעבור דירה בגללו, אבל לא הספיקה. מצד שני אני חייב לציין שבמשך רוב שעות היממה הבחור לא היה שם, כך שלא היו להם חיכוכים יומיומיים".

אתה מתאר מציאות חיים לא פשוטה - שכנות עם מוסלמים עוינים ומסוכנים. זה דבר נפוץ בצרפת?

"כן, זה דווקא מקובל מאוד, רוב הבניינים באזור בו אמא שלי התגוררה הם מעורבים. אמנם יש מספר אזורים במדינה בהם מתגוררות רק משפחות יהודיות, אך אלו המיעוט. עם זאת, אני חייב לציין שבעבר המוסלמים היו פחות עוינים. אני זוכר את עצמי כילד מסתובב ברחובות העיר, אמנם עם קסקט ולא עם כיפה, אבל ללא חשש מיוחד. נראה לי שרק בשנים האחרונות התחיל המצב להיות קיצוני, יש לא מעט סיפורי תקיפות של יהודים, וזה ממשיך ומתדרדר מיום ליום".

אז מה באמת קרה במקרה שלך אמא שלך? אתה יודע את הפרטים?

"מה שאנחנו יודעים זה שהמחבל ביצע את המעשה בערך בשעה ארבע לפנות בוקר – הוא נכנס למשפחה שמתגוררת במרחק של מספר בניינים מאתנו, אך המרפסת שלה צמודה למרפסת של אמא שלי, כי הם גרים באותו מפלס. בין המרפסות מפריד רק לוח זכוכית.

"כשהוא הגיע למשפחה הזו הוא הביא אתו את כל מה שצריך – שטיח של ג'יהדיסטים, בגדי החלפה, ועוד. המשפחה הזו טוענת שהוא איים עליהם, ולכן הם פתחו לו את הדלת והם התחבאו. אני לא בטוח שזו האמת, וייתכן מאוד שהיה כאן שיתוף פעולה. על כל פנים, הוא הגיע למרפסת, משם הוא קפץ אל החצר של אמא. הוא צעיר וחסון, כך שלא הייתה לו סיבה לחשוש".

לדבריו של יונתן, כפי שאמרו להם החוקרים – הוא התעלל באמו במשך חצי שעה באכזריות גדולה, ולבסוף זרק אותה דרך החלון, מגובה של שלוש קומות, תוך כדי קריאות 'אללה הוא אכבר' ופסוקים שונים מהקוריאן".

במשך חצי שעה הוא התעלל בה, ואף אחד לא עשה שום דבר כדי לעזור?

"המחדל גדול עוד יותר מכפי שניתן לשער – לאחר שחקרנו את האירוע הבנו שמאחורי הדלת היו הרבה שוטרים וגם שכנים, כולם שמעו את הזעקות, אך לא פרצו לדירה, כי היו צריכים לקבל אישור  מהיחידה המיוחדת שמטפלת בטרוריסטים. זה אבסורד בלתי נתפס. יש לנו הרבה שאלות על כך".

משפט בלי דיונים

יונתן מציין כי מאז הפיגוע הם עקבו אחר מה שנעשה בכל הנוגע לטיפול במחבל, והתברר להם למרבה התדהמה כי מערכת המשפט בצרפת הבינה אמנם שמדובר בפיגוע, אך למרות זאת לא העבירה את התיק שלו למערכת המשפט שמתעסקת בטרוריסטים, אלא ההתנהלות מולו הייתה כאילו מדובר באירוע שאינו לאומני. "זו גם הסיבה שהמערכת לא בדקה בכלל איזה שיחות הוא עשה בטלפון בימים שלפני הפיגוע, וגם לא בדקו את חשבון הפייסבוק שלו. במקום זה הם התמקדו רק במצבו המנטאלי, והתעקשו לשלוח אותו לאבחון, בעקבותיו הגיעו המסקנות שהוא 'היה מעורפל, אך עדיין שפוי', בזמן שביצע את המעשה. השופטת דרשה אבחון חוזר, בו נקבע שהוא לא שפוי, ואחר כך אבחון שלישי בו נאמר שהוא צריך סמים ולכן הגיע למצב של אי שפיות. בעקבות כך הוחלט שלא רק שהוא לא ייתן על כך את הדין, אלא שהוא אפילו לא יובא למשפט. הוא לקח לאמא שלי את החיים בצורה כל כך אכזרית, ויוצא מזה ממש בלי כלום".

הופתעת מהמסקנות הללו?

"כבר מאז שהגשנו את התביעה ונפגשנו עם השופטת, הבנתי שהיא לא תהיה לטובתנו. הרגשתי מהרגע הראשון שהרחמים על המחבל חשובים לה יותר מעשיית משפט צדק, אבל קיוויתי שיהיה מישהו שיתעשת. עכשיו אני מבין שטעיתי. אי אפשר להאמין במערכת המשפט".

השתתפת בדיונים?

"לא השתתפתי, כי לא היו דיונים. זה בדיוק העניין – הגשנו תביעה ולאחר מכן היה משפט, בלי שום דיון, בו נקבע שהרוצח לא היה שפוי, ולכן אין להעמידו לדין".

אתם חושבים לעשות משהו, כדי לשנות את המצב?

"בינתיים אנחנו חושבים ומתייעצים בנוגע לצעדים הבאים שלנו. נראה שיהיה קשה לפתוח את החקירה מחדש, אבל אולי יש כמה הליכים שלא סגורים ונוכל דרכם לשנות את המצב".

הדבר היחיד שמנחם אותו  מעט בכל הסיפור הקשה הזה, הוא שבימים אלו, כשנודע על כך שהרוצח לא ייתן את הדין, העיתונות בצרפת רועשת וגועשת, וגם היו כמה הפגנות שנעשו בשל כך, בהשתתפות המונים. "כולם  מבינים שלא ייתכן לסגור את התיק בכזו קלות", הוא מסביר, "אני גם מקבל פניות של אנשים שמבקשים לתמוך בנו ולחזק אותנו, זה נותן לנו כוח".

יונתן נושא דברים בהפגנה בצרפת

איך אתה מסביר את זה שאנשים שאינם יהודים, מתחברים לסיפור שלך?

"קודם כל – ברור שבין הגויים יש גם כאלו שאוהבים יהודים ורוצים להיות בקשרי ידידות איתם. לא כולם אנטישמים. אבל מעבר לכך, אני חושב שהסיבה שהסיפור שלנו מטלטל את המדינה, היא מכיוון שיש כאן גם את החשיבה ההיקפית - כל אחד מבין שבפעם הבאה הוא זה שעלול להיות הקרבן, ואם המערכת לא תדע לעצור טרוריסטים, אין שום סיבה שהם יימנעו מלעשות זאת".

ובכל זאת, למרות הקושי הכבד, הוא מבקש להדגיש דבר אחד: "אמא לימדה אותנו שכל מה שמגיע מהקב"ה הוא טוב, גם אם אנחנו לא מבינים את זה. אנחנו עושים את מה שהקב"ה הנחה אותנו, ובטוחים ומאמינים שהוא יוביל אותנו בדרך הנכונה ביותר".