אבא לאוטיסט: "כבר שנתיים יובל מתקרב לדת, ואנחנו מגלים את העולם הדתי בעקבותיו"

רימון טובין העלה השבוע פוסט, בעקבות האסון במירון, על ההשגחה הפרטית של בנו יובל, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי:

"ביום חמישי הייתי אמור ללוות את יובל למירון. באופן טבעי, הייתי מלא חששות- גם באופן נורמלי, הילולה המונית היא לא מקום לילד עם אוטיזם. ברגע האחרון יובל החליט לשנות תוכניות וללכת ללמוד כל הלילה בביתו של הרב גינזבורג, דמות מרכזית בחב"ד. הסעתי אותו לכפר חב"ד וחזרתי כשראיתי שהוא בידיים טובות. פתאום באמצע הלילה התחילו לזרום החדשות, ואני מרים טלפון ליובל, רק לוודא שהכול טוב. כשהוא ענה ואמר 'כן אבא, אני בסדר', לא יכולתי שלא להודות למי ששומר עלינו מלמעלה: תודה שלא העמדת אותי בניסיון הזה, של לדאוג לבן שלך באמצע אסון המוני. איכשהו הלב שלו כיוון אותו לכיוון הנכון.

כבר שנתיים יובל מתקרב לדת, ואנחנו מגלים את העולם הדתי בעקבותיו. אני נולדתי להורים חילונים וגדלתי בקיבוץ כאתאיסט, בלי רגשות אוהבים מדי לדתיים. בזכות יובל אני מצליח לראות שהדברים הם לא שחור ולבן כמו שחשבתי. כבר 10 שנים שאני מאמין, ומשפט אחד ששמעתי מנחה אותי במיוחד: 'העולם הזה הוא מגרש המשחקים של הנפש'.

לפעמים ברגעים הקשים אני מדמיין שזו רק סימולציה שבוחנת אותי, ומצליח להתנתק רגע מהרגשות הבוערים שמונעים ממני לחשוב בהגיון. ואפשר כמובן לפקפק בהכול, אבל לא בנפש- אם היא בחרה להיות כאן, כנראה יש לה סיבה. יובל לא סתם התחבר לדת.

כי זה לא רק הרעיונות- זה בעיקר האנשים. משום מה בחברה הדתית הוא מוצא המון הכלה ואמפתיה למצב שלו, ללא שיפוטיות. אנשים מסתכלים אליו בגובה העיניים ואפילו רואים בו נשמה גבוהה (אני בטוח שהוא כזה אבל מי אני שאגיד), מאפשרים לו מרחב אוהב, ומצליחים להיות סבלנים אליו. האנשים האלה הפכו את השנתיים האחרונות שלנו לנעימות הרבה יותר, בתחושה שיובל מצא מה שמעניין אותו וגם המון חברים שמקשיבים לו.

בעקבות ההיכרות שלי עם הדת מהכיוון הזה, קשה לי הרבה יותר לראות את השסע הדתי בעם. יובל מספר לי שביהדות יש הרבה חיבור לזמן- בין אקטואליה, פרשת שבוע, עונות השנה והחגים. לכן הופתעתי לשמוע שדווקא בל"ג בעומר אצל הרב הם למדו על מחלוקת קורח ועדתו- מחלוקת על ההנהגה. גם שם, משפחות רבות פגשו את המוות בגלל עצה רעה ואגו.

בזמנים כאלה, אני יכול רק לקוות שנצליח למצוא את החמלה ולשים את האגו והמחלוקות בצד, ושנדע לקדם רק מחלוקות שנועדו לקדם אותנו כחברה. שנדע להכיל את האחר לא רק כסיסמא וכשזה נוח לנו- אלא גם כשזה מורכב, כשהאחר שונה לגמרי ודורש יחס מיוחד ויש לו מנהגים שאנחנו בכלל לא מבינים. כי שם האתגר האמיתי."