סערת ירון לונדון – תמרור אזהרה על המתרחש בתקשורת הישראלית

האסון המחריד במירון לא הותיר כמעט אף אזרח בישראל אדיש. רבים מהציבור הרחב הגיעו לנחם, ורבים אחרים הביעו צער כנה ושותפות גורל. התחושה הייתה שהאסון הוא של כלל ישראל. במהלך אותו לילה נורא אף הגיעו הזמנות מתושבים מכפרים דרוזים, שביקשו לארח ללא תשלום את העולים שנתקעו ללא אפשרות לחזור לביתם.

ולמול כל אלה שהביעו אנושיות ואמפטיה, היו גם את אלה שחשפו את פרצופם המכוער. תחילה היה זה דיווח בערוץ 13 על כך שלמרות האבל הכבד, שלוש מאות אוטובוסים צפויים להביא אלפי חוגגים למירון במוצאי שבת. בדיקה של העובדות גילתה שהאוטובוסים לא נועדו להביא נוסעים, אלא לשנע את האלפים שנותרו בשבת במירון חזרה לבתיהם.

שעות ספורות לאחר האסון הנורא העלתה ידוענית בשם ליהיא גרינר לרשתות החברתיות סרטון בו היא תוקפת את החרדים ומכנה אותם "חיות". בזלזול נורא בקורבנות היא שואלת "מה קרה? התפללתם יפה מאוד". הסרטון זכה לתגובות קשות מכלל הציבור והוסר מהרשת, אך הוא חשף את הרעל שטמון בכוכבי התרבות שזוכים לאהדת התקשורת.

אך מי שהצליח לכבוש את השיא בהתבטאויותיו המקוממות הוא איש התקשורת ירון לונדון, שהעלה פוסט בו שיתף את קוראיו עם תחושותיו מול האסון. לדבריו, "אני חש כלפי האסון הזה וכלפי קורבנותיו בערך כפי שחשתי למשמע הידיעות על צונאמי באי אינדונזי. כמעט כלום".

כך, בלי בושה, מודה לונדון שחש כלפי האסון שפקד את אחיו "כמעט כלום"!

לונדון לועג ומזלזל במאות האלפים העולים מירונה לציונו הקדוש של רשב"י ומתאר אותם כ"מתענגים על גרירת מזרנים וסלים גדושי מזון, דחוקים באוטובוסים פולטי עשן הגונחים בעליות הגלילה, מתייזעים בקרונות רכבת מתפקעים", אשר "נפשם מתרחבת הודות להצטופפות והתחככות, וילל תינוקות וגז מחלפותיהם של פעוטים מצווחים, ומתרועת שופרות ומהשתנקות מעשן מדורות, וכל זה לשמו של חכם קדמוני אשר את הלכותיו רק מעטים מהם מבינים, אבל בכוח כישופיו כולם מאמינים..." (עפ"ל).

בריאיון לכאן 11, בו התבקש להסביר את דבריו, אמר לונדון: "זה לא האבל שלי, כי אנחנו לא בני עם אחד". מעבר לזעזוע מהדברים החמורים, יש כאן תובנה שצריכה לשמש תמרור אזהרה אדום ובוהק על המתרחש בתקשורת הישראלית.

ירון לונדון הוא אחד מאנשי התקשורת המוערכים והוותיקים בתקשורת הישראלית. הוא זכה בפרס סוקולוב הנחשב, וגם בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, וזאת בשל הישגיו הרבים לאורך שנים בעריכת ראיונות ועבודה דוקומנטרית רבת פנים. על אף שבמהלך שנותיו בתקשורת הנפיק לונדון מספר אמירות מתסיסות ואף נתפס מתנהג באופן לא ראוי כלפי נשים, בכל זאת הוא הפך לסמל ודוגמה לאיש תקשורת מקצועי, וכך גם שווק לציבור הרחב שבלע את דבריו כאמת מוחלטת.

בעבר טענו שאנשי תקשורת הם אנשים אובייקטיבים שפועלים על פי כללי אתיקה עיתונאית, אך כיום ברור לכל שאין דבר כזה אובייקטיביות בתקשורת. עיתונאים רבים אף הודו בכך בפה מלא, ולמעשה בכך הודה גם לונדון. מתברר למפרע, שלאורך כל שנותיו בתקשורת האיש סלד מחרדים ודתיים וכך גם התייחס אליהם בעבודתו התקשורתית. במשך שנים, תחת מעטה של עבודה תקשורתית מקצועית, האיש העביר את מסריו הארסיים והנדס את התודעה הציבורית נגד חלקים מהעם.

לונדון אמנם חשף את פרצופו ואת דעותיו האמיתיות, אך בשעה זאת ממש יושבים במערכות התקשורת אנשים שבהבל פיהם ובאמצעות מקלדותיהם ממשיכים כל יום להרוס, להחריב ולפלג את העם בעודם מציגים את דיווחיהם כמקצועיים ואובייקטיביים.

את המלחמה מול המסיתים יש לנהל באמצעות תלונות שלכם, האזרחים, לגופים הרלוונטיים – מועצת העיתונות ונציבי תלונות הציבור בתאגיד השידור הציבורי והרשות השנייה. על חברי הכנסת לעמוד על כך שמערכות התקשורת שנמצאות בפיקוח ממשלתי יאפשרו לקולות מכלל המגזרים להביע את עצמם כפי שמחייב החוק. כמו גם באמצעות חקיקה, כדוגמת הצעת החוק שהניח חבר הכנסת יעקב אשר, לפיה הסתה כלפי חרדים תיחשב כעבירה על חוק הגזענות, כך שמסיתים נגד החרדים יהיו חשופים לתביעה משפטית ולענישה.