כשסולקנו ממירון: איך קוברים תלמידים צעירים שנקטפו באיבם?

כל שנה אנחנו שם בל"ג בעומר יחד עם רבבות אלפי ישראל. יש את הדמויות המוכרות של מירון. את ההדלקות הקבועות. את הצדיקים והעובדי ה' שרגילים להגיע. אבל השנה לפתע הגיעה דמות חדשה למירון!!! דמות שלא כ"כ מתאימה לאופי ולסגנון של מירון.

היה זה רבי עקיבא בכבודו ובעצמו!!! אותו רבי עקיבא שכל שנה בל"ג בעומר נשאר שם בטבריה. לא רוצה להפריע לנו. הוא נותן לנו לשמוח עם רשב"י. הוא מכבד את תלמידו רשב"י לטפטף לנו קצת מתורתו. (כדברי רשב"י: בני שנו מידותי שמידותי תרומות הם מדברי ר"ע). אבל רבי עקיבא בעצמו נשאר מרחוק. למה לצער אותנו?? הרי באנו למירון בשביל לקבל ישועות. בשביל בני חיי ומזוני. ור"ע היה לא תמיד מספק את התוצרת הזו. רבי עקיבא מלמד אותנו לקבל את ה' בכל מצב.

אבל השנה?! רבי עקיבא הוזעק לזירת האסון!!! רבי עקיבא הופיע שם מול המדורה. מול השריפה אשר שרף ה'. ואנחנו עדיין עומדים משתוממים המומים. מזועזעים עד דכדוכה של נפש ומתקשים לעכל את מה שקרה. ופה רבי עקיבא הוא הכתובת!!!

מי כמו רבי עקיבא יודע מה זה לקבור תלמידים צעירים שנקטפו באיבם. אצל רבי עקיבא המספרים היו "קצת" יותר גדולים. ורבי עקיבא פה בשביל ללמד אותנו איך לקבל את זה. איך להתמודד עם זה. ואיך לגדול מזה.

יש הבדל בין רבי עקיבא לרשב"י בנושא הזה. למה דווקא רבי עקיבא הוא זה שמלמד אותנו לקבל ייסורים באהבה? וכי רשב"י לא סבר כך?

התשובה היא: שאדרבה. רשב"י הוא עמוד הגבורה!!! גם רשב"י עבר צרות גדולות בחיים. אבל אצל רשב"י אין פה אפילו מה לקבל באהבה. אין מקום לכאב. "אשריך שראיתני בכך" ובזה נגמר הסיפור. רשב"י יושב ביום הסתלקותו ואין פה שום דיון סביב הנושא של צידוק הדין... הכל מתחיל ונגמר בהילולא. בשמחה. הכל טוב. כי היות ורשב"י הוא עמוד הגבורה אז זה כמו יצחק אבינו. אין אצלו מקום לתקווה ואכזבה. הוא מעיקרא רוצה רק מה שה' רוצה. אם ה' שולח אותו למערה אז זה המקום הכי טוב. הוא אפילו לא מנסה לצאת ממנה. צריך שאליהו הנביא יעמוד על שפת המערה ויציע לו לצאת.

ממילא זה לא המושגים שלנו. אצל רשב"י אנחנו לא תמיד מסוגלים להבין איך לקבל באהבה. אבל אצל רבי עקיבא??? אצלו יש מקום לכאב!!! יש לו אלף תלמידים ועוד אלף ועוד אלף וזה הולך ומתפתח ומתקדם כל הזמן לעוד ועוד. ופתאום בום!!! הכל קורס.

אצל רבי עקיבא יש מקום לכאב!! אבל יש לו את המורפיום של אהבה לה' שהיא גוברת על הכל. אצל רבי עקיבא יש תקווה שנכזבת. ר"ע תולה תקוות בבר כוזיבא ומתאכזב. יש מקום לכאב!!! יש מקום לאכזבה. אבל כאן מגיע גל אדיר של "ואהבת את ה' אלוקיך" ומים רבים אלו מכבים כל צער ושום כאב וצער לא יוכל לכבות את האהבה.

פה אנחנו צריכים את רבי עקיבא!!! קרה לנו אסון נוראי. יש פה המון המון כאב!!!

רשב"י הוא כהן גדול. נמשחת אשריך. בר יוחאי בקודש הקדשים. כהן גדול מקריב אונן! אצל רשב"י הכל טוב. אבל מה נעשה שאנחנו גורשנו מהר מירון. מה נעשה שחזרנו הבייתה לבוץ. חזרנו למחזות המדממים. למשפחות השכולות ולמחזות שלא עוזבים אותנו, פה אנחנו צריכים את רבי עקיבא שיתן לנו כלים איך לקבל באהבה!!!

הרב זמיר כהן בעקבות האסון במירון: איך דווקא במקום קדוש קורה אסון גדול כל כך?

העולם הבא זה מניה. כמה שתשקיע פה – ככה תקבל שם

כתוב בגמ' בברכות שכשרבי עקיבא הסתלק מן העולם יצאה בת קול ואמרה: "ממתים ידך ה'. חלקם בחיים. אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".

תמיד לא היה לי נעים לשאול בקול. אבל כשלמדתי את הגמ' הזו הייתי קצת מאוכזב: זה הכל? זה כל השכר של רבי עקיבא - שהוא מזומן לחיי העולם הבא? הרי בפרקי אבות אנחנו אומרים ש"ככל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" וגם ההוא כובס באשכבתיה דרבי וגם רבי אלעזר בן דורדיא... גם עליהם יצאה בת קול ואמרה שהם מזומנים לחיי העולם הבא. אז רבי עקיבא מוסר התורה שכל ימיו היה מצטער על ואהבת את ה' אלוקיך. מה השכר שלו??? שהוא מזומן לחיי העולם הבא??? אם ככה: במה השכר שלו יותר גדול מכל יהודי אחר שגם לו מובטח שיהיה לו חלק לעולם הבא??

מה התשובה?? עולם הבא זו מניה!!! פה בעולם הזה אנחנו משקיעים במניה הזו!! ולפי מה שהשקענו במניה הזו אנחנו מקבלים שם בעולם הבא. ממילא לרבי עקיבא וליהודי הכי פשוט יש חלק לעולם הבא!!

רק רבי עקיבא השקיע שם מיליארדים ואילו הריקנים שבך השקיעו שם מצוות כרימון. לא פחות אבל גם לא יותר.

עכשיו נרד לרובד טיפה יותר עמוק: מה זה עולם הבא??? לא תאמין מה זה. עולם הבא זו מערכת הנישואין המושלמת של הקב"ה עם כל יחיד ויחיד מישראל... ובחיי הנישואין צריך השקעה הדדית. הקב"ה מצד אחד משקיע בנתינה ובמערכת היחסים וגם יהודי צריך להשקיע במקביל. ולפי גודל ההשקעה כך הקשר נבנה ומעצים ומעמיק!!

זה כמו להבדיל במערכת נישואין. בני זוג שמשקיעים בזוגיות אז יש להם זוגיות טובה. האם זה שכר?? זה לא שכר. לא נכון להגיד שזה שכר. זה פשוט תוצאה של השקעה!!! אותו דבר כאן: עולם הבא זה היחוד הגמור!! זו מערכת הנישואין האישית בין יהודי לקונו לנצח נצחים!! עד כמה מערכת הנישואין תהיה אידיאלית?? כמה היא תהיה עוצמתית?? זה תלוי בהשקעה!! זה הכל!! דא עקא: שרק פה אפשר להשקיע!!! שם כבר לא!!

אז זהו!!! שרבי עקיבא הביע נכונות להשקיע בזוגיות. להשקיע במערכת היחסים שלו עם אבא שבשמים. לתת ולתת לאבא בשמים. נתינה לשם נתינה. לא בשביל לקבל. לא בשביל להרויח. התמסרות מוחלטת. ועד כדי כך רבי עקיבא השקיע בנתינה לאבא שבשמים.

שכל פעם שהקב"ה כביכול "התערב" וגם הוא יתברך רצה להחזיר יחסי גומלין לרבי עקיבא. זה היה חבל לרבי עקיבא. הוא ראה בזה הפסד. הייתי יכול עוד קצת לתת ולהתבטא לפני הקב"ה והנה הוא הפעם הקדים אותי. ממילא כשרבי עקיבא נפטר יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. כעת אתה נכנס לחדר יחוד עם הקב"ה!! אבל איזה? איזה חדר יחוד??? איזה מערכת נישואין של "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" נבנתה כאן??

כן. כולם נכנסים לחדר יחוד הזה. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. השאלה מה קורה שם בפנים? כמה השקענו בזוגיות הזו??? על זה נאמר: עין לא ראתה אלוקים זולתך!!! בתוך החדר יחוד אף אחד לא יודע מה קורה. בחוץ כן!!! כל חתן וכלה נכנסים יום אחד לחדר יחוד מתוך שירה וזמרה. כולם יום אחד בונים בית משותף וחיים בו. השאלה מה קורה בתוך הכתלים?? איזה מערכת יחסים נבנית שם?? האם זה חכו ממתקים וכולו מחמדים או שזה לשרוד את החיים???

אני מבין את הכאב, מי כמוני מכיר מה זה שכול

רבי עקיבא פונה אלינו ואומר: בני היקרים!!! אנחנו פה בשביל להשקיע במערכת הנישואין שלנו עם אבא שבשמים. אם הגעתם לרשב"י והתפללתם על בני חיי ומזוני. אל דאגה. הקב"ה ישקיע בכם. הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב. הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו. הקב"ה לא יפסיק להשקיע בך. ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו.

אבל בני היקרים: אם קרה מה שקרה וחזרת ממירון ואתה לא רואה ישועה. לא רק שלא אלא קרה אסון נוראי. אז אבא שבשמים מזמין השקעה מצידך!!! ובשביל זה אנחנו פה!! בשביל שגם אנחנו נשקיע במערכת היחסים. לא מספיק לזכות לעולם הבא. לא מספיק להיכנס לחדר יחוד עם אבא שבשמים. צריך לבנות את המערכת הזו בהדדיות!!!

פונה אלינו רבי עקיבא ואומר: בני היקר. יום אחד זה יגיע. קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. ושם אתה תפגוש את אבא שבשמים לבד לבד!!! והוא יתן לך וירעיף עליך ויפגין כלפיך אהבה. ואתה תרצה להחזיר. תשתוקק להחזיר אהבה. אבל לא תוכל!! זה כבר מאוחר!!!

זה יהיה שורף. בוער ככלות הנפש. אתה כ"כ תרצה להתבטאות בחזרה ולא תוכל!!! לא!!! זה כבר לא יהיה אש של גהינם. זה אש של כמיהה להתבטא לפני ה'. ואין!! כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וזה החלק שלך!! זה החלק המדוד שלך כמה הסכמת להשקיע בנתינה לקב"ה. ולא תוכל להתבטא פירור יותר ממה שהתבטאת כאן.

ובשביל זה הקב"ה מעמיד אותנו לפעמים בכל מיני סיטואציות של נתינה. בא בני היקר. תתן לי!!! תתבטא לפני. תקבל אותי. תביע בפני נכונות של אהבה. אתה בונה פה את המערכת היחסים הנצחית של החדר יחוד שעין לא ראתה!!

כן, אומר רבי עקיבא, אני מבין את הכאב, מי כמוני מכיר מה זה שכול. אבל זו הזדמנות לתת לקב"ה אהבה ולהגיד לו אני איתך. אם רק הקב"ה יוזם ואתה הבן המפונק שיודע רק לקבל. אז מה החלק שלך בעולם הבא? מה יהיה עם החלק שלך בבניית מערכת הנישואין שלך עם אבא שבשמים??

פה העבודה שלנו!! פה הגענו לגרעין הקשה. זה אמנם קשה. אבל בשביל זה אנחנו פה, כדי להמליך את ה' ולהפגין לפניו נאמנות גם כשאנחנו לא מבינים.

נמשיך לנסוע למירון!!! נמשיך להעתיר. והתפילות ימשיכו להתקבל. ועוד חכו חכו לישועות מהתפילות שהתפללנו במירון. כי הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך. ה' ימשיך להרעיף אהבה ולהשקיע בנו. אבל במקביל לא נשכח גם אנחנו להשקיע בנכונות ובאהבה אליו יתברך. החתן הנ"ל התחייב את עצמו להכניס כל אשר האציל וברא הכל למענה ולמען התורה הקדושה.. הכלה הנ"ל התחייבה את עצמה, להכניס כל אשר לה למצא לבבה ונפשה על התורה ועל העבודה בדבקות וחשוקה בדחילו ורחימו. והכהנים והעם העומדים בעזרה. יעמדו ויאמרו מזל טוב.

הרב יצחק פנגר בזריקת חיזוק לכל מי שמתאבל על אסון מירון תשפ"א: