שלומי לניאדו: "רגע אחרי שעשיתי בדיקת חמץ, הגיח מולנו רכב עם מחבל"

שלומי לניאדו, ובובת הענק שלצידו - 'סתם', הם זוג מיוחד, שמופיע כבר שנים בפני ילדים בארץ ובעולם, "אפילו בווהאן, העיר בה התחילה הקורונה, היינו, וגם בגן הילדים של הנכד של טראמפ", הוא אומר בחיוך. במהלך המופעים של 'שלומי וסתם', פוגשים השניים גדולי ישראל, מעבירים מסרים של אהבה ואכפתיות לזולת, ופותחים פתח למה שמתרחש עמוק בלב של כל אחד. "'סתם' הוא ממש לא סתם, אלא דמות מיוחדת, שדרך שאלות לכאורה סתמיות, מראה שמותר לא להבין, לשאול ואפילו לטעות", מסביר שלומי.

הוא העביר את רוב ילדותו בבתי ספר חילוניים, וכתב בעבר תכנים לתוכניות ילדים שונות, כמו סבא טוביה ויובל המבולבל. אך דווקא הטלטלות שעבר בחייו, הובילו אותו להיות אדם הרואה בהפצת ערכי היהדות את משימת חייו. עם הכובע שלראשו, שלא מסגיר את שייכותו המגזרית, מצליח שלומי להיכנס גם למקומות שאליהם לא ניתנת דריסת רגל ליהדות. "בסופה של אחת ההופעות שלי הגיעה אליי אישה שנראתה כעולה מחבר העמים, ולידה עמד הבן שלה, עם קוצים בגודל של אנטנות", הוא מתאר בשפתו מלאת ההומור. "היא אמרה לבן שלה 'נו, תספר לו', הילד וסיפר שהמורה שלו ביקשה מכל אחד לדבר על איזו המצאה שיבחר. הוא חיפש באינטרנט ומצא את הסרטון של שלומי וסתם בבית המקדש, ותיאר לילדים בכיתה את 'ההמצאה מירושלים' - ארמון מיוחד שהיה בה לפני כ-2,000 שנה. המורה כל כך התלהבה מזה, ששבוע אחר כך ישבה כל הכיתה לראות את הסרטון". 

על גג הבנין

את ילדותו החל שלומי במוסדות חינוך דתיים בירושלים, אולם בהיותו בגיל 8 חל מפנה שטלטל את מציאות חייו השלווה. "עמדתי לעבור את הכביש עם חבר שלי, אני נשארתי עוד שניה על המדרכה והוא רץ קדימה. אוטובוס שעבר במקום, לא הותיר לו סיכויים לחיות", הוא נזכר בכאב. "מאז אותו רגע, הסיוט רץ לנגד עיניי מידי יום, על אף גילי הצעיר. הורי ניסו לעזור לי בכל דרך, ללא הועיל, עד שהמליצו להם לשנות בשבילי את מקום המגורים. כך עברנו לכרמיאל, ומאז גדלתי במסגרות חילוניות לחלוטין. המעבר הזה היווה הצלה עבור הנפש שלי, אך כילד שבא מבית עם כבוד עצום ליהדות, הוא לא היה פשוט. הגעתי למציאות שנשאה בתוכה פרדוקס מטורף. מה שעזר לי להתמודד איתה בכל זאת, היה אהבת ישראל ואהבת המצוות שספגתי בבית. כך, כבר בגיל 13 הייתי מדליק נרות חנוכה בבתים של חברים, ובשבתות עושה להם קידוש. בבית הספר היה ניכר שאני שונה, אבל למזלי ספגתי בבית את סבר הפנים היפות, והמורים תמיד אמרו עליי 'הוא לא תלמיד חזק או דומיננטי, אבל הוא קסם של ילד'".

אולם בגיל 16, הרגיש שלומי מבולבל מול בין שני העולמות בהם הוא חי. "מצד אחד הלב רצה משהו רוחני יותר, ומן הצד שני עמדו הנאות העולם הזה, עם כל המשתמע מכך", הוא אומר. "לא היה לי טוב, ויום אחד החלטתי לעלות לגג הבניין בו התגוררנו ופשוט לדבר על כך עם ה'. זכרתי מהילדות איך ראיתי את סבתא שלי קמה בבוקר ומדברת, וכששאלתי אותה מה היא עושה, היא אמרה לי שהיא מתפללת. אמרתי לה אז 'אבל צריך סידור כדי להתפלל', וסבתא צחקה ואמרה לי 'תדבר תדבר, בלי סידור'. היא ידעה איך לדבר עם ה' באמת מעומק הלב. באותו יום, החלטתי גם אני לעשות זאת, ובמשך 4 שעות ניהלתי שיחה עם הקב"ה, שמבחינתי היתה שיחת חיי. אמרתי לו 'ה' תשמע, אני לא מבין הרבה בחיים שלי, אבל דבר אחד ברור לי, והוא - שאני רוצה לשוחח איתך'. סיפרתי לו על המשפחה ועל בית הספר, והרגשתי שרק הוא יכול להבין באמת את המצוקה שלי כנער מתבגר. לסיום אמרתי לו, 'אני מבקש ממך רק דבר אחד, ובתמורה אשתדל לעשות ככל יכולתי בכל מקום כדי שאנשים יבינו שאתה המלך'. מה שביקשתי היה למצוא חן בעיני בני אדם".

למה ביקשת דווקא את זה?

"כי הרגשתי שיש בי כל כך הרבה, אבל זה לא בא לידי ביטוי. הייתי שונה מכל החברים, לא היה לי מקום בו אוכל להביא את האמונה שלי ואת והמיוחדות שלי, וחשבתי שאם אמצא חן בעיני אנשים, הם יקשיבו לי יותר".

והבקשה התמלאה?

"אני מרגיש איך הקב"ה ממלא הבקשה הזו עבורי מידי יום, ברמות שמפתיעות אותי בכל פעם מחדש. כך לדוגמא, כשהגעתי לצבא, התחלתי את השירות שלי בגולני ברגל שמאל, ואחרי יומיים של טירונות התעלפתי. אבל כבר מהרגע הראשון המ"פ חיבב אותי מאד, ואף ביקש ממני להיות העוזר שלו. לבסוף יצאתי מצטיין גדוד 13, ולכל תפקיד ייצוגי בטקסים בחרו אותי. עם הזמן הבנתי שיש כאן משהו שהוא מעבר לטובתי האישית, ושהחן הזה הוא כוח מיוחד שקיבלתי כדי לצאת איתו לעולם".

כך החל שלומי לעבוד כמפיק תכנים לתוכניות ילדים וכמפעיל במסיבות ילדים קטנות. "באחד הימים פנו אליי חברים וביקשו שאופיע בשבת בר המצווה של בנם, באופן המותר ברמה ההלכתית. אני נעניתי בשמחה, וההופעה הזו היתה כל כך מוצלחת, שהתחלתי לקבל הזמנות נוספות. משם, המשכתי להופעות קבועות בשבתות אירוח בבתי מלון. כל משגיחי הכשרות תמיד היו באים לראות אותן, כי הן היו היחידות ללא חילול שבת, שגם הציגו תכנים יהודיים. חשבתי שהצלחתי כבר להביא תוכן משמעותי לילדים, אך אז הגיעה המכה, אשר הבהירה לי כי משהו בתוכי חייב להשתנות, וכי אם אני רוצה ליצור משהו אמיתי ולהבין באמת מה אני מעביר הלאה, עלי להתחיל ללמוד תורה ברצינות".

מחבל באמבולנס

זה היה בערב חג הפסח, שנת תשס"ב (2002), עת עמד שלומי לסיים שמירה לילית במסגרת שירות המילואים שלו. "החיילים שאיתי היו עייפים אחרי שמירה ורק רצו לישון, אך אני ביקשתי מהם רק רגע אחד, כדי שנעשה קודם ביעור חמץ. החברים ענו לי 'תפסיק, לניאדו, כל הלילה אתה משגע אותנו עם הפסח הזה'. אבל אני ידעתי שלא אהיה באותה שנה בבית בליל הסדר, והיה חשוב לי לקיים דווקא המצווה הזו, שתחבר אותי לחג. עמדתי איתם ואמרתי את נוסח ביעור חמץ, ומיד כשסיימתי, הרמנו עיניים וראינו מולנו אמבולנס של הסהר האדום נוסע במהירות אדירה. עצרנו את האמבולנס, ומתוכו ירד האדם שישב לצד הנהג ואמר שהוא רופא. שאלתי אותו מה יש בתוך האמבולנס, והוא ענה 'שום דבר'. החיילים כבר חשבו לשחרר אותו לדרכו, והוא גם נראה רגוע, אבל אני משום מה הייתי לחוץ. ביקשתי לפתוח את דלתות האמבולנס, וגילינו בתוכו אישה עם ילדים. באותו רגע הבנתי שהוא שיקר, וזה הדליק אצלי נורה אדומה. התחלנו לבדוק קצת יותר, ומסתבר כי נהג האמבולנס הזה היה מחבל, וכי האישה עם הילדים ישבו על ספסל שבתוכו היתה מוחבאת חגורת נפץ במשקל 10 קילוגרמים. המטען הזה, עם המחבל, היה אמור להתפוצץ בבית כנסת בירושלים בזמן התפילה של ליל פסח".

איך הרגשת באותם רגעים?

"התחושה שעלתה בי, היא שה' האיר את עיני בזכות המצווה שזכינו רגע קודם לקיים. ראיתי בחוש ממש איך ה' רוצה שאנחנו נעשה את המעט שלנו, ואז הוא מצידו פותח הרבה יותר. האמת היא שגם הרגשתי גאווה גדולה על שהזכות הזו נפלה בחלקי, ואחר כך אמרתי לאשתי שתפתח את מהדורת החדשות ותראה איך זכיתי לתפוס מחבל. אלא שבאותו ליל סדר התפוצץ מטען במלון פארק בנתניה, והרג 30 אנשים. הכוונה הראשונית היתה לעשות פיגועים באותו זמן גם בבית המלון וגם בבית הכנסת. פיגוע אחד זכינו למנוע, אבל את השני לא, ופתאום כל הגאווה שלי ירדה, הבנתי עד כמה אני קטן, ועד כמה רק הקב"ה הוא זה שמחליט מה יהיה".

הישר משם, נכנס שלומי ללחימה במבצע 'חומת מגן' בג'נין. "אנשים נהרגו לידי ואני יצאתי חי, ולכן ביום שיצאתי משם, הבנתי שמשהו בחיים שלי חייב להשתנות. הרגשתי שיותר מידי דברים קורים לי, מכדי שאעביר את החיים שלי בתור תייר בעולם הזה. וההבנה היתה שעליי להעמיק יותר, כדי לחיות חיים מלאי משמעות באמת".

מה השתנה אצלך מאז?

"השינוי הוא שהפכתי לאדם פנימי יותר ופחות חיצוני. הפסקתי לעשות דברים רק כי הם נראים או מצטלמים טוב, והתחלתי לחשוב יותר לעומק על המשמעות שהם מביאים. היום אני אוהב את ה' לא כי אמרו לי, אלא כי אני חי אותו כל יום, ורואה את ההשגחה שלו בכל רגע בחיי. כתוצאה של זה התפילות השתנו, והתחלתי גם ללמוד תורה בצורה מסודרת, כדי לדעת איך להעביר את התכנים באופן מדויק לילדים. אם מעבירים הלאה משהו שלא לומדים כראוי, זה עלול לצאת לא מספיק מדויק או נכון. לכן אם בעבר הייתי אומר שאין לי זמן ללימוד תורה, היום אני לא יכול להעביר יום בלי לימוד".

אבל השינוי לא עצר בזאת. "זכיתי להקים את קהילת אמני הילדים של ישראל, וכיום אנחנו מקיימים שיעור תורה יחד פעם בחודש, ופעם בשנה מגיעים לערב סליחות. אפשר לראות איך אנשים שנראים במבט ראשון רחוקים, באים ומתפללים מכל הלב. פרויקט נוסף שזכיתי לקחת חלק בהקמתו, נקרא 'אלוף באהבת ישראל', בהשראת הרב שלום בער גורליק זצ"ל. הוא היה אדם שכל חייו מלאים חסד ומחשבה על האחר. כשהוא ראה, למשל, כיסאות ברחוב, הוא מיד הרים טלפון לאדם המתאים כדי שיבוא לקחת אותם, וכשמישהו סיפר לו שהוא נוסע למקום מסוים, תמיד היה לו בראש איזה טרמפיסט לצוות אליו. במהלך הפרויקט שקם בעקבותיו, אנחנו מעניקים תעודה לאנשים שעושים עבור אחרים יותר מהרגיל, וכן מוציאים סרטונים המאדירים את הנושא של עשיה למען הזולת".

"אנשים צמאים לתוכן נקי"

באופן ייחודי, מכניס שלומי יהדות גם במקומות לא שגרתיים. "מורות בבתי ספר חילוניים שמחפשות חומרים על חגים או ערכים אחרים, מגיעות לסרטונים שלנו ומראות אותם לילדים", הוא מסביר. "חשוב לי גם להגיע לקהלים האלה, כי ילדים שומרי מצוות יודעים כבר יותר ממני, אבל במקומות שזה לא כך, יש צורך חזק במסרים של היהדות. יצא לי בתקופת הקורונה לקיים מפגשי 'זום' גם עם בתי ספר בעולם שחלקם מתבוללים, ואני רואה איך ברגע שמגיעים עם מאור פנים ואהבת אדם, הלב של כולם נפתח". 

הם לא חוששים מתכנים דתיים?

"יש כאלה שכן, אבל היום אפשר לראות מגמה הפוכה, שהקורונה אפילו העצימה אותה. בזמן הסגרים, הורים התחילו לשים לב במה הילדים שלהם צופים, והבינו עד כמה עליהם לקחת אחריות על מה שנכנס להם לראש. לכן כיום הרבה יותר הורים מחפשים עבור הילדים שלהם תכנים נקיים. גם הם - קצה נפשם בלחם הקלוקל - ברדידות של התוכניות שבחוץ ובמה שהרבה יותר גרוע מזה. בהקשר זה חשוב להזכיר את ממיר 'צופיה' של הידברות, שאנשים ממשיכים להצטרף אליו כל הזמן, בדיוק מהסיבה הזו".

ובכל זאת, היו מקומות בהם שילמת מחיר על התכנים שאתה בוחר להעביר?

"בהחלט כן. עשו עלי, למשל, כתבה, בה נאמר ששלומי הדתי מלמד את 'סתם' החילוני יהדות, ועושה הדתה. הם גם הסבירו שקוראים לו 'סתם' כי הוא סתם חילוני. רציתי לצעוק להם - אז על מה תרצו שאדבר - על הקוראן? שאדבר ערבית ולא עברית? הרי אני יהודי שחי בארץ הקודש ושייך לעם ישראל, אז איך אפשר להתעלם מכל זה? היתה גם רשת מלונות שעבדתי בה, ויום אחד התקשרה אליי מנהלת האירועים שלה ואמרה, 'אנחנו אוהבים אותך, שלומי, אבל אתמול היתה אישה בקהל שאמרה שיש הרבה יהדות במופעים שלך ואי אפשר להמשיך ככה'. הייתי המום, כי דיברתי על ערכים אוניברסליים, כמו 'ואהבת לרעך כמוך'. שאלתי אותה, 'אבל ראית איך כל שאר הקהל התלהב מההופעה?' ובכל זאת, לא נתנו לי אפשרות להמשיך".

מול אותם רגעים כואבים, רואה שלומי הרבה אור. "לא מזמן הגיע אליי בסוף הופעה אבא שנראה כלפי חוץ כזה חזק וקשוח וקרא לי לצד. פחדתי שאולי הוא כועס עליי, אבל הוא אמר 'תמשיך עם מה שאתה עושה, אני אבוד, אבל את הילדים שלי אתה מציל'. בהזדמנות אחרת קרא לי בסוף ההופעה מורי תימני מבוגר ואמר לי 'בוא יעיוני, בוא בוא, אתה לימדת את הילדים בחצי שעה, מה שאני מנסה להכניס להם לראש יומיים, יומיים!'".

אחד הדברים שגילה שלומי, הוא כי לא רק ילדים צופים בסרטונים, אלא גם מבוגרים. "כתבה לי מישהי בשם אנסטסיה תגובה ביוטיוב: 'אני בת 23 והסרט הזה מסביר לי על פרשת השבוע יותר מכל שיעור אחר'. בכלל, אני רואה איך רוב התכנים לילדים כיום הם או קטנים מידי, כאלה 'קוצ'י מוצ'י', או עוצמתיים מידי, כמו 'ופתאום בא קוזאק לעיירה'. ולי חשוב לבוא ממקום פשוט של ילד, לדבר מהמקום שלו, ואז זה כיף לילדים, ועבור ההורים זו איכות". 

לסיום אומר שלומי, "מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא להיות 'נאה דורש נאה מקיים'. לפני שאני הולך ללמד אחרים, עליי ללמוד בעצמי, ולפני שאני מעביר תכנים לילדים, עלי להקפיד קודם כל על התנהגותי האישית. כלל שני שאני הולך לאורו, הוא 'אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו'. הזכות הזו ללמוד יום יום תורה ולדבר עם ה' היא לא דבר ברור מאליו, ואני מאושר על שזכיתי להיות חלק מעם ישראל, שה' בחר בו מכל העמים ונתן לו את תורתו".

וממש לסיום, אני מנסה לדלות מידע לגבי מי שנמצא בתוך 'סתם'. עם חוש ההומור המפותח שלו עונה לי שלומי, "בתוך 'סתם' נמצאת הנשמה שלו".