במחשבה תחילה לפרשת בהר-בחוקותי: יין שהחמיץ לפני אלפי שנים הציל את הצורף היהודי מעלילת שווא

"לא טוב לשתות כל כך הרבה וויסקי", הוכיח המנטור האישי את ג'וש, שחיבב יותר מדי את הטיפה המרה, "הוא האויב שלך!".

ג'וש פתח עיניים גדולות בתהייה. "האם לא למדנו לפני כמה שבועות שצריכים לאהוב את האויבים שלנו, ולא לשנוא אותם?!".

"נכון", הסכים המנטור, "אלו בדיוק היו המילים שלי. אבל אף פעם לא אמרתי שצריך לבלוע אותם"...

* * *

אחת הברכות המופיעות בפרשת בחוקותי, עוסקת בשפע הרב שיהיה מנת חלקו של עם ישראל כשישמור את חוקי התורה כיאות: "ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו".

רש"י מפרש שהברכה היא כפולה: "ואכלתם ישן נושן", הפירות מהשנים הקודמות יהיו טובים יותר כשהם מתיישנים מאשר התבואה החדשה. "וישן מפני חדש תוציאו", כאשר תביאו את התבואה החדשה מהשדות, תהיו חייבים לפנות את המחסנים מהתבואה הישנה, כדי שיהיה מקום לאחסן.

וצריך להבין: אם הפירות הישנים טובים יותר מהפירות החדשים, איזו ברכה היא זו? הרי העולם בנוי על התחדשות, על רעננות, על טריות. לכאורה, ברכה טובה יותר היא: "ואכלתם תבואה חדשה, וישן מפני חדש תוציאו".

"בני, שמא שכחת שחול המועד היום?".

הצורף היהודי הרים את מבטו מהתכשיט שעמל לתקן. מולו עמד הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד, מרבניה הבולטים של תוניס. "לא", השיב הצורף קצרות, "לא שכחתי".

רבי מצליח דן את האיש לכף זכות: "שמא שכחת שבחול המועד אסור לעשות מלאכה. אין זה דבר האבד".

משך האיש בכתפיו והתעלם מדברי הרב.

שלושה שבועות עברו. על פתח ביתו של רבי מצליח מאזוז התדפקה בערב שבת נערה בוכייה. אביה, הצורף היהודי, נעצר לפני שעה קלה בעוון סחר בתכשיטים גנובים, עבירה שעונשה רב.

יצא רבי מצליח אל תחנת המשטרה. הפעיל את כוח שכנועו וקסמו האישי על הקצין האחראי, חתם ערבות עבור הצורף שישוב למעצרו ביום ראשון והשיג לו שחרור זמני שישבות בחיק משפחתו.

בדרך הביתה, סיפר הצורף היהודי לרבי מצליח שעינו אותו על מנת שיודה שסחר בתכשיטים גנובים. מעוצמת הייסורים נשבר האיש והודה במעשה שלא עשה. "לא רק שלא סחרתי בתכשיטים גנובים", בכה הצורף בקול נשנק, "אלא שאף נגנבו ממני תכשיטים רבים, והפסדתי הון עתק".

סיפר רבי מצליח לצורף על רב הונא שהחמיצו לו 400 חביות יין. חכמים אמרו לו שהפסד זה אירע לו בשל כך שלא העניק לאריס שעבד אצלו מן הזמורות שבכרם, כפי הנהוג. לטענתו של רב הונא, שהאריס גנב ממנו הרבה יותר ממה שמגיע לו, אמרו חכמים שלמרות הכל כדאי לנהוג כשורה.

עשה רב הונא כדבריהם ותיקן. יש אומרים שהתייקר החומץ ונמכר במחיר יין, ויש אומרים שחזר החומץ ונעשה יין משובח. "אף אתה", הוכיח הרב מאזוז את האיש בלשון רכה, "עבדת בחול המועד, וראה מה עלתה בידך".

"טעיתי, רבי", הכיר האיש בחטאו והתחרט. "מבטיח אני שלא אחלל יותר את המועדים!".

ביום ראשון חזר האיש אל הכלא להמשך המעצר, אלא ששם הפתיע אותו הקצין הערבי: "כשראיתי שהרב מאזוז ערב ליושרך, הבנתי שאתה אדם ישר ומישהו מנסה להפליל אותך. פתחתי בחקירה נמרצת ביום שישי וגיליתי שהפועל הערבי שעבד אצלך הוא שרכש את הסחורה הגנובה, והוא אף הגנב שגנב ממך"...

בספר "מי השילוח" ביאר בדרך רמז את הפסוק: יש מעשים בחיי האדם שהוא אינו מתגאה בהם, בלשון המעטה. אולי אפילו היה מעדיף לשכוח אותם לגמרי.

כשעושים תשובה, מלמדת אותנו התורה: "ואכלתם ישן-נושן", אפילו המעשים שלכם שבעיניכם הם "נושן", כאלה שהייתם מעדיפים להשליך מפאת שאינם טובים, תזכו לתקן אותם והם יהיו "ראויים לאכילה".

אך כדי שלא יתפתה האדם לחשוב "אם המעשים הרעים שמתוקנים הם כל כך טובים, אחיה ללא חשבון ובשלב מסוים אעשה תשובה ואהפוך הכל לטוב", אומרת התורה "וישן מפני חדש תוציאו". האומר "אחטא ואשוב - אין מספיקים בידו לעשות תשובה"...

* * *

הרזומה שלנו מכיל גם נקודות שהיינו מעדיפים למחוק. אבל במקום להתייאש מהן, הרבה יותר כדאי לתקן אותן.

היכולת לתקן את החומץ ולהפוך אותו ליין, היא ברכה אמיתית ומתנת התשובה שניתנה לנו. כאשר מצליחים לתקן מעשים שהתייאשנו מהם לחלוטין, השמחה גדולה בהרבה ממעשים שמלכתחילה הצלחנו לעשות כמו שצריך. זוהי ברכת "ואכלתם ישן נושן".

כדי שהברכה לא תיהפך חלילה לרע, יש לזכור שגם אם יש דרך להתמודד עם האויב, אסור "לבלוע אותו". "וישן מפני חדש תוציאו"...