מיומנה של טלפנית: סבתא ענקית רוח מספרת על הנכד שנהרג במירון

"שלום לך יקרה, סליחה על השעה המאוחרת, מה שלומך?".

"ברוך ה', הכל בסדר". האומנם הכל בסדר? אבל כך ענתה סבתא מאמינה לנכד שעלה בסערה השמימה בל"ג בעומר.

"מדברת נעמה מהידברות, דברנו רק לפני שבועיים. שמעתי בזעזוע על נכדך היקר שנספה במירון, ואני משתתפת בצערך".

"מה יש לדבר, הכל מאתו יתברך. זכינו לגדל מלאך במשפחתנו 14 שנה".

"שמעתי וקראתי עליו ועל הוריו האציליים, וכעת אני מבינה מאיפה האם לקחה תעצומות".

"בתי תמיד הייתה מיוחדת במינה, והיא נאלצה בשבעה לנחם את אלה שבאו לנחמה".

"מה זאת אומרת?".

"אין לך מושג כמה, מכל הארץ ומכל המגזרים. גם הרבה חילוניים הגיעו להשתתף באבלם. הם ישבו מולם ובכו. ומה היא עשתה? היא ניחמה אותם. איך היא ניחמה אותם? הם שאלו אותה מאיפה היא לוקחת את העוצמה והכוחות להתנחם ולקבל גזרת שמיים קשה כל כך, ועוד לנחם את הבאים".

"באמת איך?".

"היא ענתה להם שלא מגיעים לזה ברגע אחד, אלא על ידי קבלות שהיא לקחה על עצמה במשך השנים. עין טובה ושמירת הלשון, זה מה שחיזק אצלה את האמונה, וזה בולט בשעת מבחן, שאז צריך טונות של אמונה. לכן - כך אמרה להן - אם אתן רוצות לעזור לי ולנחם אותי, קבלו על עצמכן שמירת הלשון. כך אני יודעת שהרגעים האלה, הקושי הזה, הצער הזה, לא באים לחינם, אלא עשינו איתם את הדבר הנכון".

"אלו דרגות גבוהות", אמרתי, והרגשתי קטנה כל כך מול משפחה ענקית רוח.

"הנכד הזה היה ילד מדהים, עדין ורוחני כל כך. תמיד כשהיה מגיע אלי היה מבקש להתפלל אתי". סבתא המשיכה להלל את נכדה, את ילדיה, בנותיה המיוחדות ובעלה המנוח, שהיה אדם גדול.

"ומה אתך? את הסבתא המיוחדת שמקבלת לא פחות באמונה שלמה את האסון".

"אני מילא, אבל תתארי לך שביום שישי אחרי הלוויה בתי וחתני חזרו הביתה ממש לפני שבת, וסביב השולחן ישבו 7 ילדים, כשאחד נשאר למעלה. הוא לא נעלם, הוא עדיין הבן שלהם והוא קיים, רק במקום אחר. בליל שבת בשעה 1:30 אחר חצות הלכו למשפחה אחרת בשכונה, שגם בנם נספה באסון, וניחמו אותם שעה ארוכה".

"אין לי מילים, אין דבר בלתי אפשרי לאדם מאמין באמת. אבל מה אתך, איך את מתמודדת?".

"אני בכלל הייתי בניר עציון באותה שבת קשה. אני ושתי חברותי הגיענו ביום שישי בבוקר, התכוננו לשבת נופש של הידברות. מישהו עדכן את חברתי במקרה המצער של הנכד שלי, וביקש לא לומר לי דבר. בשעה 4 נודע לי דרך החדשות שמתקיימת לויה שיוצאת מהבניין של הבת שלי. עדיין לא קלטתי מה הולך. אבל לקראת שבת נודע לי האסון הפרטי שלנו".

"מה הרגשת ברגע הראשון?".

"הלם מוחלט. לאחר מכן הגיעו הדמעות. מתוך חוסר האונים שלי על כך שלא יכולתי לחזור כבר באותו יום, ולא לעזור ולא להיות עם הבת שלי בשעתה הקשה, פשוט לקחתי את התהילים וחשתי היטב את צרותיו של דוד המלך במזמורים. הצלחתי להתעשת בשבת ולהבין שהכל מתוכנן מה' יתברך, גם זה שאני פה בבית מלון והם שם".

"תודה לך, אישה יקרה. כעת נתת לי הצצה לרגע, מה זו משפחה שנטועה על שורשי אמונה טהורה. נכדך הוא מן הקרבנות הטהורים ביותר לכפר על עם ישראל".

"אני מעולם לא שאלתי למה. אבל ברור לי שאלו, כמו שאת אומרת, 45 קורבנות ציבור שבאו כדי לכפר על עם ישראל".

בעלי מצא סימוכין לזה בפרשת וירא בחומש בראשית. "במקרה" הוא עלה על דבר מופלא. כתוב "ויאמר לא אשחית אם אמצא..." - בגימטרייה 1180. זה שווה בגימטריה ל"יום ל"ג עמר תשפ"א" = 1180.

"...שם ארבעים וחמישה..." - המלה "שם" נחשבת תחילת השם שמעון -- כך נאמר במשנה במסכת שבת.

בהסבר פשוט אולי נוכל להבין שהקב"ה אמר למשה, אם אמצא 45 צדיקים - לא אהפוך את סדום. ולענייננו, אם אמצא 45 צדיקים – בעבורם לא אשחית. בעבור 45 הקדושים שהיו קורבנות טהורים – בעבורם לא אשחית. והרמז כתוב ברור, שזה יקרה אצל רבי שמעון בל"ג בעומר תשפ"א.

ומי יודע איזו השחתה או אסון הם מנעו במותם. יהי רצון שיהיו אלה הקורבנות האחרונים לפני הגאולה.