במה קל יותר להאמין – בדבר ה’ או בדבריו של רב צדיק?

אדם הוזמן לדין תורה. הדיינים שמעו את התובע והנתבע, ואחר דין ודברים בדברי שני הצדדים הם חייבו את החייב וזיכו את הזכאי.    

אולם פסק הדין לא מצא חן בעיני החייב. כעסו הרקיע שחקים, ובחמת זעם הוא ניגש אל שולחן הדיינים והעניק סטירה הגונה אל הדיין הראשון שנקרה אליו. 

כל הנוכחים היו המומים. לסטור לדיין?! 

אך למרבה ההפתעה, הדיין שקיבל את הסטירה לא נסער. הוא הביט בקור רוח בעיני הסוטר ואמר: "תראה, אם נתת לי סטירה, זה ודאי היה כתוב בשמים. ככה נגזר עלי! אבל אני רק תוהה לעצמי: מנין אתה ידעת את מה שהיה כתוב עלי בשמים...". 

                                                     * * * 

הסטירות שניחתו עלינו לאחרונה מספרות מה נכתב עלינו ביומנו של הקב"ה בראש השנה, ועל מה נחתם שם ביום הכיפורים.  

כל צער שבא על האדם, אפילו אם הוא נגרם לו על ידי בשר ודם, גזירת שמים היא. כך לימדנו דוד המלך בהתבטאותו על קללות שמעי בן גרא: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן" (שמואל ב', ט"ז, י'); משמים הוחלט שדוד המלך יקולל, אלא ששמעי נמצא "חייב" באותה שעה כדי לגלגל על ידו את החובה הזו. 

כולי תקווה שכבר עברנו את הדפים השחורים של היומן, ומכאן ואילך יתחדש עתיד ורוד, אך בינתיים מה שמוטל עלינו זה להתחזק, ומהר.  

אנשים מתרוצצים מהבית למקלט תחת מטחי רקטות, ערבים מתפרעים בחייתיות, יהודים מוכים ובתי כנסת מוצתים, והמשטרה? כנראה גמרה את כוחה באלימות הבוטה נגד החרדים שלא חבשו מסכה כראוי.... 

שוטרים יקרים, אולי תדמיינו את הפורעים הערבים עם חולצה לבנה ופאות מסולסלות, זה כנראה יעניק לכם את המוטיבציה להגיב בבריונות המאפיינת אתכם שלא בעת הצורך, ולאכוף את הוונדליזם הערבי נגד אחיכם היהודים.  

אך עד שיבוא השקט, הבה נתחזק בינתיים. 

בפרשתנו מספר ה' למשה, על שבחר הוא בלוויים לעובדו חלף הבכורים (במדבר ג', י"ב). ומדוע? 

מסביר ה"משך חכמה": "כיון שהקטירו (הבכורים) לעגל וכחשו ואמרו כי אין ה', לכן אינם שלי!".  

ובנושא זה ברצוני לעסוק: איך אנחנו מתמודדים בעתות קושי, ואיך היו הבכורים צריכים לנהוג? 

                                                    * * * 

במלחמת העולם השנייה סבלה לונדון הפצצות כבדות, והכל חששו שאנגליה לא תחזיק מעמד ותיכבש על ידי הנאצים, מה שעלול היה להביא חלילה לסופה של יהדות אנגליה. 

מחשש לבאות, ארגנו השלטונות נסיעת ילדים לקנדה כדי לנסות להציל את מה שאפשר. 

רבי משה שטרנבוך שליט"א היה אז נער צעיר, ואמו חששה מאוד לשלחו עם אחיו לאמריקה - ארץ החומר שהטריפה יהודים רבים בהתבוללות - מחשש לאיבוד יהדותם. 

לאחר שקרובי משפחה באמריקה התחייבו להעניק לילדיה חינוך תורני ולקחת אחריות עליהם, הסכימה האם לשאול את הרב אליהו לאפיאן זצ"ל האם לשלוח את ילדיה לשם. 

רבי אליהו חכך בדבר והשיב, שאין הוא יכול להכריע בעצמו בשאלה מורכבת זו, אבל מוכן הוא לערוך עבורה גורל הגר"א, אם היא תבטיח לציית לכל אשר יעלה בגורל.  

מובן שהאם הסכימה, והרב הסביר שיש לערוך את הגורל בעת רצון. סוכם שבע"ה הוא יתענה ביום שני הקרוב ויערוך את הגורל.  

יום שני הגיע, אך לרבי אליהו לא הסתייע להתענות, ובשל כך נדחה הגורל ליום חמישי. 

וכעת התעוררה בעיה: ספינת הילדים עמדה להפליג ביום רביעי... אז איך ימתינו ליום חמישי? 

"אני מבקשת שהרב יערוך את הגורל כעת, מבלי להמתין לעת רצון", הפצירה האם. היא הוסיפה להשתמש בנימוק שהיא אלמנה, וזה עינוי עבורה להשהות את התשובה.  

אולם הרב הגיב בהתבטאות נדירה: "אני לוקח על עצמי את האחריות, שכל זמן שלא יערך הגורל, לא יקרה מאומה לילדיך!". 

האם קיבלה את דברי הרב, וחרף הפצרות חברותיה למלט את ילדיה בספינה, היא נמנעה מלעשות זאת. לבסוף הפליגה הספינה ללא ילדיה... 

כעבור כמה ימים הגיעה הידיעה המרה, שצוללת גרמנית הטביעה את ספינת הילדים...  

ילדיה ניצלו בנס. 

                                                    * * * 

הבה נתבונן: במה לדעתכם קל יותר להאמין, באמונה בה' או בדבריו של רב צדיק? 

תנו דעתכם, כשאדם בא לצדיק, הוא רואה עם מי הוא מדבר, הוא רואה שהרב שומע, הוא מקבל תשובה על אתר וכל מה שנותר לו זה רק לקיים את הוראת הרב מבלי לפקפק אחריה. 

אם כן, להאמין בדברי רב צדיק זה קל יותר. 

ובכן, לאור זאת אשאלה אתכם: מאחד עד עשר, כמה אנו מסוגלים להתבטל להוראת רב בסגנון הוראתו של הרב לאפיאן, שלא למלט את הילדים בספינה ולהסתמך על אמירה שלא יאונה להם רע? 

"פיקוח נפש!!!", היה צורח היצר הרע באוזנינו. 

שלא נתנסה, אך חשבו רגע: אם לאמונת חכמים, הקלה מאמונה בה', היינו מתקשים להתבטל באופן מוחלט - איך נתבטל לאמונה בה' מול קורות חיינו, אלה המרגישות כסטירת לחי? 

השבוע התפרסם, שהודים השליכו את פסליהם לנהר מפני שהם לא הושיעום ממשבר הקורונה... הם התפללו, לא נענו, וזרקו לים... 

במבט ראשון אתה אומר: יופי, קיבלו שכל.  

אבל כשמעמיקים במחשבה, זה מזעזע: הם זרקו אל האלוהים שלהם לנהר רק מפני שהוא לא עשה את מה שהם ציפו ממנו... מזעזע. 

מעולם לא שמענו על יהודי שהשליך סידור לנהר הירקון רק מפני שאלוקים לא ענה לתפילתו, אבל מאידך, כן שמענו על יהודים רבים שאיבדו את אמונתם בה' בשל ניסיונות, אסונות וקשיים; כמו שאירע לבכורים בחטא העגל...  

השטן הטעה את ישראל שמשה רבנו נפטר (שבת פט), ומתוך כך רבים, וביניהם הבכורים, נפלו באמונתם; "כחשו ואמרו כי אין ה'" (משך חכמה)... 

זכרו: בשביל להיות "בעל אמונה" צריך כל הזמן לתחזק את האמונה. באמונה אין "זבנג וגמרנו"! 

כאשר אדם "בעל אמונה" נקלע לקושי, לא מתעוררות בקרבו שאלות על השגחת ה', על אף הקושי הרב. בדיוק כמו הסבות בדור קודם, וכמו הרב אביגדור חיות הי"ו בדור הזה.  

עם תחזוק האמונה מעפילים לפסגות הביטחון.  

לשם תחזוק האמונה, עלינו להיות קשובים לעצמנו ולבחון: האם חלילה מצויות בקרבנו תהיות על הנהגת ה'? אם כן, חובה עלינו  להתייחס אליהן כנורת אזהרה אדומה, המחייבת נהג לסור מידית לטכנאי מוסמך על מנת לטפל בתקלה ברכבו. 

עד כמה שחשוב לו שלא ילך המנוע...