האם הערך שלי נקבע על ידי הרכוש שלי?

אני אמא לשתי בנות, ולעיתים, כשאחת מהן נדרשת לוותר על חפץ מסוים לטובת אחותה - זה מסתיים בבכיות ובוויכוחים לא נעימים לשני הצדדים. מה לעשות?

ככל שאדם חסר בתוכן פנימי ומהותי, והגדרת הזהות שלו איננה ברורה לו - הוא יטיב להגדיר עצמו בעזרת רכושו.

אני היא אותה אחת שיש לה עגילי זהב, מכשיר טלפון יוקרתי, חדר נסיכות מפואר, או אמא רופאה.

על כן כל לקיחה של אחד מהחפצים הללו מעוררת בי איום על הקיום שלי.

לכן אין לבוא בדרישה לוותר, כל עוד זה לא בא מתוך אף אחת מהן, משום שהן לא במקום הזה כרגע.

על מנת לבנות אצלן את ערכן העצמי ללא קשר לחפצים החיצוניים המקיפים אותן, חשוב לחזק בכל אחת מהן את הדברים בהן היא טובה, הקשורים ביכולות שלה, בכישרונותיה או בחיזוק המעשים הטובים שהיא עושה, משום שהעצמת המהות שלה תגרום לה לחבור אל עצמה, אל ה"אני" שלה, והיא תבין שכל אלו הם חלק ממנה, מהאני המהותי, הטבעי והייחודי שלה, אותו לא ניתן לקחת ועליו אין צורך לוותר.

כשזה יקרה - הוויתור יבוא מעצמו, תודות להכרה כי הגדרת העצמיות שלה לא מושתתת על החפצים בהם היא מחזיקה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * * 

מזה תקופה אני חשה דיכאון, חוסר עניין והנאה מכלום. חברות ורופאת משפחה המליצו לי להתעמל. לא כל כך הבנתי – מה הקשר בין הדברים?

כולנו מכירים את המושג "הכל בראש", המגיע מעולם הפסיכיאטריה, שמאמינה שכל הבעיות מתחילות בחוסר איזון של החומרים במוח, ולכן מאזנים את החומרים ע"י לקיחת תרופות פסיכיאטריות.

ישנו חומר המווסת מצבים קיצוניים, שנקרא סרוטונין. תפקידו לאזן מצבי רוח. לאדם בדיכאון יש מחסור מהחומר הזה, שנוצר בעקבות חוסר בפעילות מוטורית. המדוכא חווה מצב שנקרא אנהדוניה (היעדר יכולת לחוות הנאה). החומר שמייצר תחושת הנאה הוא הדופמין, וניתן להעלותו ע"י עיסוק בספורט ובהנעת הגוף, ישנו החומר שאחראי על הרצון שלנו לחיברות - לקשרים חברתיים, האוקסיטוצין (חומר שמופרש כשמניחים תינוק על אמו מיד לאחר הלידה, ולכן אלו רגעים קריטיים ליצירת חיבור אמא-תינוק).

פעילות גופנית למעשה גורמת לרוב אזורי המח להיות בפעולה, ומגבירה את החומרים שאחראיים על ויסות רגשי והנאה. כשזה נעשה בקבוצה, זה מגביר גם את האוקסיטוצין. למעשה, אלו שלושת החומרים הנצרכים להכחדת דיכאון מהפן הגופני-נפשי.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

אני אמא צעירה יחסית, ואני רואה הרבה אימהות, גם ותיקות, שהמשמעת בביתן רופפת מאוד ולא מחזיקה מעמד. רציתי לדעת מה עלי לעשות כדי להיות בטוחה שהחינוך שאני מקנה לילדי יהיה חינוך נכון ואמיתי, וח"ו לא יהיה מצב שילדי ירצו לפרוץ את הגבולות שקיבלו.

כדי שהגבולות ישארו והילדים לא יפרצו אותם לעתיד לבוא, כדאי להבין מה גורם לילד לרצות לפרוץ גבול.

התופעה הזו מתרחשת כאשר ילד מקבל גבולות כואבים, חזקים מאוד, לא מתחשבים ולא אוהבים.

הוא מציית להם כי אין לו ברירה, ומרגיש חלש מול הוריו, ובבוא העת הוא בועט בכל ועושה כאוות נפשו, ח"ו.

אנו, ההורים, צריכים לדעת ולזכור שאין באפשרותנו לכפות על הילד דבר שהוא נגד רצונו - גם לו יש דעות ורצונות, וגם לו יש בחירה.

מה שאנחנו כן יכולים לעשות הוא לגרום לו לרצות לשתף איתנו פעולה, לגרום לו לרצות, וזה יכול לקרות רק כאשר יש קשר בריא ונעים, אוהב ומתחשב עם ההורה, ביחד עם גבול ברור.

חשוב מאוד-מאוד לדעת כיצד לעשות את זה נכון, כדי להשיג את כל המטרות: גם שהילד יהיה בגבולות עם עצמו, וגם שיהיה לך, כאמא, קשר בריא ואוהב אתו.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)