של מי החיים האלה בכלל?

דיוויד הגיע לניו יורק לפגישת עסקים חשובה. הוא הלך לישון מאוחר במלון, מתהפך על מיטתו במחשבות על הפגישה. הוא התעורר הרבה אחרי שהשעון המעורר צלצל, ונחפז למטה לתפוס מונית צהובה ברגע האחרון. דיוויד נדחק לתוך המונית והביט בשעונו בלחץ, תוך שהוא צועק לנהג: "סע, סע מהר יותר!". הנהג ההודי, הרגיל למחזות בלתי שגרתיים, הנהן והתחיל לדהור בכבישים. "סע מהר יותר! אני ממש מאחר, אני מוכן לשלם מאה דולר על כל רמזור אדום שאתה עובר". "יס סיר", הנהג האיץ עוד ועוד. בשלב מסוים, כשהוא נסע ממש מהר, הצליח דיוויד להתרווח בכיסא, נשען לאחור בנחת, עצם לרגע את עיניו, ואז פקח אותן באימה ואמר - "רגע, אמרתי לך בכלל לאן לנסוע?". והנהג האדיש הביט בו דרך המראה ואמר – "נו סיר, רק אמרת לי לנסוע מהר!".

יכול להיות שגם אנחנו חיים כך? רק רוצים שהנהג ייסע מהר יותר, בלי לבחון את הרצונות האמיתיים שלנו? לפעמים כל כך חשוב לנו לעשות את רצון האחרים, שהרצון העצמי שלנו נדחק לקרן זווית. ואז יוצא שאנחנו לא חיים את החיים שלנו בכלל, אלא חיים של מישהו אחר, או אולי של איזו דמות דמיונית שמסתכלת עלינו בציפייה, ואנחנו רצים בלי מודעות ומנסים כל הזמן לספק את מבטה הבלתי מרוצה.

הרבה אנשים בשיא ההצלחה החיצונית מדווחים על תחושה של פספוס פנימי, תחושה של "חיים שלא בחרו בהם". האמת היא שההצלחה החיצונית לא עוזרת לאדם. במקרים מסוימים אפילו להפך. לפעמים, כל עוד האדם מטפס במעלה ההר לעבר היעדים שלו, הוא עדיין חושב שכשיגיע לפסגה הכול יסתדר. כאשר הוא מגיע לפסגה ומתבונן בנוף מסביב, דווקא אז לפעמים הוא מבין - זה בכלל לא מה שרציתי.

"...הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָך לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם כִּי 'הַנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים' הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת" (ליקוטי מוהר״ן, תורה ס״ו)

אם אני צריך לקבל את החיות שלי מאחרים, אעשה הרבה דברים כדי לקבל מהם כבוד או הערכה: אתנהג בצורה מסוימת, אדבר באופן מסוים וכך אסטה מהאמת שלי. ככל שאני מתייחס יותר לאחרים ופחות לעצמי, פחות לרצונות האמיתיים ולצרכים שלי, אני מאבד את האמת, מאבד את החיים שלי.

לחיות את החיים שלי זה לא אומר לחיות הפוך מהציפיות של אחרים. המורד הזועף שעושה הפוך ממה שמצפים ממנו, לכאורה, יכול להיות לכוד באותה המלכודת. העובדה שהוא עושה הפוך מהציפיות לא אומרת שהוא חופשי, ופעמים רבות זה הפוך לגמרי - ככל שהוא מתריס ומתנהג הפוך מהציפיות ממנו, כך הוא נעשה יותר כבול לדעותיהם של אחרים, של תת-תרבות אחרת עם קודים תרבותיים חדשים.

אם כן, מה עושים? ראשית, לא להיבהל. השלב הראשון בשינוי הוא להכיר במצבי. ככל שאני רואה עד כמה אני תלוי באחרים ולא מתעלם מזה - אני יכול לטפח את הרצון שלי לשינוי.

אני יכול להתחיל לחזק את הרצון שלי להיות אמיתי, לחיות את החיים שלי. וככל שהרצון שלי יתחזק, כך יתלוו אליו פעולות, והחיבור שלי אל הרצון ואל נקודת החיות האמיתית שלי יגברו.

זה קשור לאמונה וביטחון. מאין מגיע השפע שלי, מאין מגיע הטוב בחיים שלי? האם הוא מגיע מאנשים אחרים? האם אני תלוי באנשים אחרים, או שהשם יתברך זן ומפרנס אותי וכל מה שצריך להגיע אלי יגיע אלי?

"אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינוֹ צָרִיך לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר, יוּכַל לַעֲמד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין נִצְרָך לְשׁוּם בְּרִיָּה לא לְפַרְנָסָה, וְלא לְכָבוֹד, וְלא לְשׁוּם דָּבָר, רַק ׳שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו׳" (שם).

אז אפשר לחיות חיים אמיתיים, חיים שהם לא מותנים, לא מסולפים. נכון, זו יכולה להראות משימה אדירה, אבל כל צעד קטן בכיוון יכול לשנות את איכות החיים לגמרי. כמו כן, מי אמר שזה אפס או אחד? אם אנסה לראות את המעט טוב שאני מצליח, שאני מתעסק פחות במה אחרים חושבים עלי - כבר הרווחתי עכשיו והיום.

המעבר לחיים אמיתיים, לא מתבצע בעתיד לא נודע, אלא קשור ליגיעה יומיומית. בתחילה אני שם לב כמה אני נצרך לבריות וכמה החיים שלי הם לא באמת שלי, ואז מחזק את הרצון ומתחיל לבצע את הפעולות הנגזרות מרצון זה.

מתוך ספרו החדש של רן ובר, "לחיות את היום". לרכישה היכנסו להידברות שופס או חייגו: 073-222-125