להיות עכשיו או להתרסק

פגישת עסקים אותה לא אשכח התרחשה במקסיקו סיטי. היינו צריכים להיפגש עם בכירים בחברת התקשורת ״טלמקס״. כיוון שבמקסיקו לא עושים עסקים על בטן ריקה, נפגשנו במסעדה. מטרת הפגישה לא הייתה לסגור דברים, אלא להכיר. איש העסקים אתו נפגשנו הביא את אחיו, קרלוס, לפגישה. קרלוס היה גבוה ואתלטי. התעניינתי אם גם הוא מגיע מעולם התקשורת, הוא חייך ואמר שלא. "אני נהג מרוצים", הפתיע בתשובתו. נהג מרוצים? זה כבר סימן לערב מעניין. קרלוס סיפר שהוא נהג מרוצים מקצוען. בשיחה המרתקת שהתפתחה לאחר מכן הוא הסביר לי מה עושים בשעת מרוץ, כשאתה נוהג במכונית במהירות מעל שלוש מאות קמ״ש בתוך זירה מוקפת ברזל. הוא הסביר שאתה חייב להיות מפוקס לגמרי ברגע. כל מחשבה על העבר או העתיד יכולה להסתיים במוות מידי. הוא אמר שלפעמים אשתו צופה במרוץ מהקהל, אבל הוא לא יכול לחשוב על זה. הוא חייב להיות נוכח במה שהוא עושה באופן מוחלט. המילים והתיאור של קרלוס היו זהות לחלוטין לחוויות שהכרתי מעולמות ההרפיה והמודעות העצמית. שקט פשוט היה ממלא אותו כאשר היה נכנס לריכוז המוחלט ברגע הנוכחי. בדומה לספורטאים שמספרים על כניסה ל"Zone", לסוג של אזור תפקוד שחורג מהחוויה הרגילה של החיים. קרלוס לא חיפש או התעניין ברוחניות, אבל עצם העובדה שהוא היה צריך להיות מפוקס ״כאן ועכשיו״ זרקה אותו לתוך אותן חוויות של שקט וריכוז רגוע שהתרחשו במקביל לתפקוד-על במצב של סכנת חיים אמיתית.

הסיפור של קרלוס מראה לנו מעל לכל ש״להיות כאן ועכשיו״ זה לא אומר שאתה צריך לשבת על הר בהימלאיה. יכול להיות שאתה באמצע משא ומתן מפרך או לימוד אינטנסיבי, אבל אתה פשוט נשאר כאן. לא גולש לעבר ולא מדמיין עתיד אחר. אתה כאן. אצלו זה היה מחויב המציאות - אם הוא לא היה עושה את זה, הוא היה מתרסק ומאבד חלילה את חייו. ואצלנו? האם גם אצלנו הגלישה לעתיד ולעבר מרסקת משהו בתוכנו? אולי את הקשר עם המציאות שמתרחשת עכשיו?

פגשתי פעם תלמיד חכם שאמר לי שיש תרגול שהוא עושה. התרגול היה לעשות רק דבר אחד בכל פעם. הוא סיפר לי שהוא יכול כמובן לבצע שתי פעולות במקביל, אבל הוא מאמן את עצמו להתרכז כל פעם בדבר אחד. הוא הסביר לי שהוא עושה זאת כדי לאמן את הנפש שלו להיות כאן ולעשות רק דבר אחד בכל פעם. להכניס את עצמך לתוך מה שאתה עושה.

עד כמה אנחנו בתוך העשייה שלנו? עד כמה אנחנו טוטאליים? השאלה המתבקשת בעצם היא, איך זה יכול להיות שאנחנו לא בתוך מה שאנחנו עושים? איך יכול להיות שאבא מדבר עם הבן שלו בן השמונה, שחזר מבית הספר, ובאותו הזמן - מסתכל בטלפון ובודק משהו? למה כל כך קשה לנו להיות ״עכשיו״?

יש כאלה שמסבירים שהקושי להיות עכשיו הוא הקושי לפגוש את מה שעלול לעלות בנו. זה יכול להיות כאבים ישנים שלא טיפלנו בהם, תחושות שאנחנו לא רוצים להתמודד איתן, או דברים שאנחנו יודעים שאנו צריכים לעשות אבל מעדיפים לדחות אותם.

הסבר נוסף לקושי להיות עכשיו הוא שאנחנו לא רגילים לכך. אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמצים להימלט מהעבר, או להתענג ולהתרפק עליו ולשעוט אל העתיד, שאנחנו לא רגילים להאט ולעצור לרגע לפגוש את הרגע העכשווי.

בסיפור של קרלוס, כאמור, זוהי לא שאלה של העדפה אלא הבנה פשוטה שאם הוא לא יהיה ״כאן״ הוא יהיה ״שם״ - זאת אומרת בתוך הקיר... ייתכן שהסיפור של קרלוס נשמע קצת קיצוני - הרי רובנו לא נהגי מרוץ בתוך זירת מוות מברזל. אך עדיין אפשר ללמוד ממנו הרבה על החיים שלנו.

כמה מהחיים אנחנו מפספסים בדליפה הבלתי פוסקת של תשומת הלב שלנו למקומות אחרים? כמה מיקוד וחיות אנחנו מפסידים בדרך? אם נתרגם את הסיפור של קרלוס לתוך החיים שלנו, מה אנחנו מפסידים, איזה סוג של ״התרסקות״ יכולה להיות אצלנו?

מתוך ספרו החדש של רן ובר, "לחיות את היום". לרכישה היכנסו להידברות שופס או חייגו: 073-222-125