דרך האמצע, היא דרכי היחידה

ישנם אנשים שאצלם הכול מסודר. הם יודעים בדיוק מה יעשו מחר, הם מאורגנים להפליא לנסיעה של מחרתיים, הם מכינים כיאות את כל מה שצריך ליציאה של עוד שבועיים. הם, בעצם, חיים על בטוח.

לעומתם, ישנם אלו שחיים את אי הביטחון. אצלם שום דבר לא לפי התוכנית. כלום לא נעשה בצורה מסודרת ומאורגנת. הם מכינים כל דבר דקה קודם או ביום האחרון. הם בטוחים שבלאו הכי משהו יפתיע אותם ודברים ישתנו, ולכן לא ממהרים לשום מקום.

מי צודק? מי מתכונן כהלכה?

האמת, שאין תשובה חד משמעית לדבר.

אלו המוכנים מראש, יודעי העתיד, מרגישים נוח יותר, כל דבר מסודר להם בראש ומסודר במעשים. הם, על פי רוב, לא מופתעים כלל, קשה להפתיע אותם.

אבל נסו פעם לגרום להם לתזוזה כלשהי, הו, אז לא בטוח שהם יישארו כל כך שאננים. קשה להם עם תזוזה בתוכניותיהם. קשה להם עם שינוי, ולו הקל ביותר. הם, לפעמים, לא עומדים בלחץ של הרגע האחרון, כשמשהו משתבש. הם רגילים לביטחון, ורק כשהוא נמצא – הם רגועים. הם בעצם תלויים בביטחון כמו באוויר לנשימה. אלא שזה בטחון בכוחם וסדר ארגונם ולא בבורא עולם.

לעומתם, אלו שאינם מסודרים ואינם מהוקצעים, מדלגים בקלילות ממטלה מפתיעה אחת למאתגרת נוספת, נראה שטוב להם בעולם וקליל.

אבל, לא פעם הם סובלים. פעם לא מכינים כיאות את המערכת. פעם שוכחים את האוכל ואין להם כסף לקנות. פעם הם שוכחים לקום כשצריך לקום בזמן לבדיקות. הם מתנדנדים להם מצד לצד. הם לגמרי לא מוכנים למה שעתיד לקרות.

מה טוב יותר? מה בטוח יותר? מה נכון יותר?

להיות מתוכננים מראש עד הטיפה האחרונה, או לזנק כך פתאום אל המטוס בשנייה האחרונה?

האמת, כמו תמיד נמצאת באיזה מקום באמצע.

טוב יעשה אדם אם יהיה מסודר ומהוקצע, ידע מה מצופה ממנו, ומה הוא מחויב לעשות, יתכנן את מהלכיו, כך שהם לא יפתיעו אותו, אבל מצד שני שלא יהיה שבוי בתוך הביטחון הזה, כי ביטחון הוא ביטחון שווא לפעמים.

שישאיר לעצמו את הזמן לתמרון בין דבר אחד למשנהו. שיוותר לעצמו, שיסמוך על עצמו ויסמוך גם על הקב"ה.

שום קיצוניות אינה טובה וראויה. בואו נגיע לדרך האמצע, היא דרך הפשרה.