אחותה ומשפחתה נהרגו בתאונת דרכים, אך היא בטוחה: "הניסיונות רק לטובתנו"

לפני כעשור חוותה בריינא שטרן את הטרגדיה של חייה. היה זה ביום בו נהרגה אחותה – רבקה ברנשטיין ע"ה, יחד עם בעלה וכל ילדיה באסון בלתי נתפס - תאונת רכבת מחרידה שהכתה בהלם את כל מי ששמע עליה, ולא הותירה איש אדיש.

האסון התרחש כאשר המשפחה עשתה את דרכה מביתה בביתר עילית, אל היישוב קוממיות, שם תכננו לשהות בשבת. נהג הרכב בו הם נסעו, פרץ את מחסום הרכבת וכך התרחש האסון הקטלני. ההורים אריה ורבקה נהרגו במקום, כך גם ילדיהם: יוחנן, חנה, מרדכי אהרון וכן הבת הנשואה – מלכה גוטשטיין בת ה-21 שהייתה בהריון, ובנה התינוק בן השנה וחצי. בעלה של מלכה נפצע קל, והוא היה הניצול היחיד מהתאונה.

רבקה ואריה ברנשטיין ז''ל

"לעולם לא אשכח את היום הנוראי הזה", אומרת  בריינא ומצטמררת. "באותו זמן הייתי עסוקה בהכנות לשבת, ובעלי ששמע על האסון החליט לספר לי בהדרגה. בתחילה הוא רק אמר לי שהייתה תאונה ואחותי ומשפחתה נפגעו. מדובר באחות שהתגוררה ברחוב הסמוך אליי, והיה ברור לי שאני נוסעת לבית החולים, כדי להיות איתה. הכנסתי את הדגים שהכנתי למקפיא וביקשתי לצאת מהבית, אלא שאז שמתי לב שבעלי נמלט למרפסת ומשוחח שם בטלפון. לבסוף הוא יצא מהמרפסת בארשת פנים קפואה, והסביר לי שבמקום לנסוע לבית החולים, נעלה על אוטובוס שיוביל אותי ישירות לבית הוריי.

"כבר אז התחלתי להרגיש שהוא מסתיר ממני משהו, אך כשעלינו לאוטובוס ופגשנו שם חבר של בעלי שכבר שמע על התאונה, התברר לי הכל. החבר שאל אותו: 'אתה בטוח שכולם...?' ואז הבנתי את עוצמת הטרגדיה. "מאותו רגע", מוסיפה בריינא, "אני כבר לא זוכרת דבר. יש לי בלק אאוט על כל מה שקרה, והרגעים הבאים שזכורים לי הם בבית של ההורים שלי, כשאני מגיעה לשם ונשברת לרסיסים".

בריינא עוצרת לרגע את דיבורה ולוקחת נשימה עמוקה. עשר שנים חלפו מאז, אך הזיכרונות עדיין חיים ומדממים. "אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לציין דבר חשוב", היא מבקשת, "לא פעם יש אנשים שבאים לנחם אבלים, הם מתיישבים מול המשפחה האבלה, ופשוט שותקים ומאזינים לה, כאילו הגיעו לשמוע הרצאה או שיעור מוסר. אחר כך הם יוצאים ומתרגשים: 'כמה הם חיזקו אותנו...' הם שוכחים לגמרי שהתפקיד שלהם בזמן השבעה הוא לבוא לחזק את המשפחות, ואילו בני המשפחה בכלל לא חייבים להפגין את חוזקם. מותר להם לכאוב ולבכות, בדיוק כפי שכתוב אצל אברהם אבינו 'ישב לבכותה', כשהכוונה היא לשרה אמנו. ברגעים  של אבל מותר לאבלים לכאוב וזה אפילו נצרך, כי אם מישהו לא ייתן לעצמו לפרוק את הרגשות, הם יהיו עלולים להתפרץ בהמשך, בעתיד".

לצאת מהכאב

מאז היום בו התרחשה התאונה, הרגישה בריינא שהיא מתקשה לחזור לחיים. "אני לא מדברת על הימים שהגיעו מיד אחרי האסון, בהם טבעי לחוש באבל כבד, אלא על תקופה ארוכה לאחר מכן", היא מדגישה. "לכאורה הכל עבר, קמנו מהשבעה ועברו שלושים יום, החיים היו אמורים לחזור למסלולם, אבל הם לא חזרו לשום מסלול. לא הצלחתי להתרומם, לא יכולתי לחזור לעצמי. הרגשתי שבר כלי, והאמת היא שדי הייתי מתוסכלת מעצמי. כי לכאורה דווקא הגעתי לאסון עם כל הכלים הנדרשים כדי להתמודד. זה היה אחרי שלמדתי במשך חמש עשרה שנים כמעט את כל הקורסים האפשריים, והתמחיתי באינספור שיטות וטיפולים. למדתי הילינג ועיסוי, פסיכותרפיה ושיטות שונות לטיפול בנפש, הדרכת כלות, ומה לא? גם טיפלתי בנשים רבות שחוו מצבים לא פשוטים.

"הבעיה הייתה שכל התכנים החשובים ישבו אצלי במוח, אבל באופן מעשי הם פשוט לא באו לידי ביטוי. האסון שהתרחש מחק ממני הכל והוא העמיד אותי מול ה'אני' האמתי ביותר שלי. פתאום כל מה שניסיתי ללמד את עצמי במהלך החיים, לא היה עוד. כל מה שעבדתי על עצמי חזר ממש לאפס".

באותם ימים גם התגלתה אצל בריינא מחלת הסוכרת. "היום כבר יודעים שסוכרת אינה מתפתחת רק בגלל תזונה לא נכונה, אלא גם בגלל סיבות נפשיות. אצלי זה היה גורם מובהק, שכן באותם ימים המחשבות שחלפו במוחי היו קשות מאוד".

והייתה גם סיבה נוספת שבשלה היה לבריינא קשה מאוד לחזור לחיים. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי חווה כעסים לעתים קרובות מאוד. כל תגובה שלי עברה דרך השרוול של הכעס. לא ידעתי אפילו לפרש למה אני כועסת, אבל הכעס ליווה אותי לכל מקום. כשהכל התחבר יחד מצאתי את עצמי שקועה בדיכאון עמוק. היו לי אז ילדים קטנים בבית, אך לא הצלחתי לטפל בהם, לא רציתי לקום מהמיטה בבוקר, הייתי חסרת אנרגיות".

חתונתה של מלכה גוטשטיין

מה עזר לך לבסוף לצאת מהמעגל המדכא הזה?

"נתחיל בכך שהגעגועים נשארו, אבל אני חווה אותם כיום ממקום יותר אמוני. אני מבינה שאני חווה ניסיון, אך הוא לא נשלח אליי במקרה. זהו הקב"ה בכבודו ובעצמו שרוצה שאתקרב אליו.

"בעקבות הטרגדיה הקשה שחוויתי, הבנתי פתאום את הדבר הבסיסי ביותר – הקב"ה לא שולח לנו ניסיונות כדי להפוך אותנו לשבר כלי. הוא לא מעוניין בכך, אלא הוא רוצה שנלמד מהניסיון הזה ונתעצם. נכון שבזמן הניסיון אנו מרגישים על האדמה, אבל לפעמים כששרועים על הקרקע ניתן להבחין ביהלומים המצויים דווקא שם. למדתי גם לעשות הפרדה – נכון, אני לא מבינה למה הקב"ה עשה לנו את האסון הנוראי הזה, אבל זה שאני לא מבינה זה לא אומר שאני גם לא מסכימה, כי נסתרות דרכי ה'.

"בפועל עברתי באותם ימים טיפול פסיכולוגי מעמיק, שילמתי עליו לא מעט כסף, אבל זה מה שחילץ אותי מהמעגל השחור. במקביל לכך הייתי כותבת כמעט בלי הפסקה, מילאתי עשרות מחברות, בתחילה כתבתי לעצמי ואחר כך התחלתי לכתוב להקב"ה. פרקתי על הדף כל מה שהיה לי לומר, כתבתי תפילות ובקשות, התחננתי אליו שיעזור לי לצאת מהתסבוכת, והוא עזר.

"זה לא היה משהו שקרה ברגע אחד, זה היה תהליך שלם בו חזרתי לחיים, ויחד עם זה גם גיליתי דבר מדהים – פתאום הפכתי לאישה הרבה יותר שלווה, רגועה ובעיקר – מאמינה. פתאום כבר לא היו בי הכעסים שליוו אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. משהו בראייה שלי השתנה והפך אותי להרבה יותר רגועה, כי למדתי להבין שלא כל מה שקורה בעולם יקרה בדיוק לפי מה שאני רוצה, אך כשדברים אינם מסתדרים על הצד הטוב ביותר, איני צריכה לחוש אכזבה, כי לא אני זו שמנהלת את העולם. גם הצלחתי להבין שכאשר מגיבים לניסיונות מתוך כאב – דופקים על השולחן ומתעקשים שרוצים שיהיה ככה ולא אחרת, זה סוג של אפיקורסות, כביכול אנחנו לא מאמינים בכך שכל מה שהקב"ה עושה הוא אך ורק טוב, ואנחנו מסרבים להיכנע להשם. ככל שהפנמתי את הדברים, כך הרגשתי שאני יוצאת מהביצה שלתוכה שקעתי. המציאות גם מוכיחה שלאחר שטיפלתי בעצמי מבחינה נפשית, נרפאה אצלי גם הסוכרת וכיום אני ברוך ה' ללא כדורים". 

אורו של משיח

בימים אלו מתגוררת בריינא במנצ'סטר. "החיים הובילו אותי לגור כאן, הרחק משבעת ילדיי המתגוררים בארץ", היא מציינת, "בתחילה היה לי קשה, מצאתי את עצמי נאלצת לוותר כל הזמן על עוד חתונה ועל עוד שמחה בארץ, עד שלבסוף התחלתי להבין שיש תכנית אלוקית שנכתבה בדיוק עבורי, ואין טעם שאתלונן.

"באחד מהקורסים שהשתתפתי בהם שמעתי פעם סיפור על אדם שנסע ברכב ונעצר על ידי שוטר שהאשים אותו: 'עברת באדום!' אחרי שתי דקות הוא שוב נעצר על ידי שוטר ושוב ניתן לו דו"ח, ואחרי דקה דו"ח נוסף. בשלב מסוים הוא התרגז, ושאל את השוטר: 'למה אתה כל הזמן עוצר אותי?' השוטר השיב לו: 'חביבי, אתה שיכור, לא שמת לב אבל נסעת שוב ושוב באותו רמזור, ומי שנוסע באדום מקבל דו"ח'. זהו גם משל החיים – לא פעם קורה לנו שאנחנו מחפשים דרך להיחלץ, אבל רק מסתבכים ומסתובבים סביב עצמנו, וזה בדיוק מה שחוויתי אני".

בריינא עוסקת כיום באימון אישי, מקצוע בו עסקה עוד לפני התאונה, אך הוא צבר תאוצה לאחר שטיפלה בעצמה. "כיום אני משוחחת עם נשים שמתמודדות, ומרגישה שיש לי אפשרות לעודד אותן מהמקום הקרוב ביותר שיש, כי את כל התחושות שהן חוות, גם אני חוויתי".

מה בעיקר מחזק את הנשים שאת מלווה?

"כמובן שיש הבדל גדול בין אישה לאישה, כי כל אחת מגיעה לאימון מסיבה אחרת, ולכל אחת יש את החיזוקים הנדרשים לה. אבל ישנו משל קטן שאני נוהגת לספר לכולן. אני שואלת אותן: 'אתן חושבות שיש אמא שמצפה מילדה הקטן להרים שק במשקל עשרה או עשרים קילוגרם?' כולן משיבות בשלילה, כי ברור שאין לילד יכולת לסחוב כזה משקל, וברור להן שאמא שרואה שהילד שלה לא מסוגל – לא תיתן לו לסחוב. כך בדיוק גם אתנו – ריבונו של עולם נותן לנו ניסיונות, אך הם לעולם לא כבדים יותר מכפי שאנו מסוגלים לסחוב. ואף יותר מזה – כל הניסיונות הם אך ורק לטובתנו – כל מה שיורד משמיים הוא טוב, רק שאנחנו לא תמיד רואים את זה".

בריינא עוצרת לרגע ונוקבת בדוגמה: "כולנו חווינו לא מזמן את אסון מירון. אין מי שזה לא זעזע אותו, אבל יש את אלו שבמקום להבין שיש כאן מסר שהקב"ה מעביר, בחרו להאשים את כל מי שמסביב – את המשטרה שחסמה את הכניסה, את הממשלה שלא מפקחת על האירועים, וכו'. אחר כך התרחש האסון המזעזע בקרלין, וגם כאן במקום להבין שהקב"ה מאותת לנו משהו – יש את אלו שבחרו לדבר על הפרנצ'עס הרעועות ועל חוסר הזהירות. זה לא שאני אומרת שלא צריכים לחקור את הדברים, אבל בואו נשאיר את העבודה למי שאחראי עליה. אנחנו, האנשים הפשוטים, צריכים להבין שהקב"ה קורא לנו, וזה שקוף, ומי שלא עובר את המבחן במועד א', ייאלץ לעבור במועד ב'. למה לנו לחפש מבחנים? בואו נוכיח להקב"ה שאנו מתקרבים אליו כבר עכשיו".

ויש לבריינא גם מסר אופטימי: "לכולנו ברור שהגאולה כבר כאן, גם הרבנים הגדולים מדברים על כך שהמשיח בפתח. אבל אנחנו חייבים להתכונן לאור הגדול שעומד להגיע, כי לא נוכל לעמוד בו כל עוד נישאר בחשיכה. אז הקב"ה נותן לנו עוד ניסיון ועוד אחד, כדי לעורר אותנו ולהאיר לנו את הדרך. אם נחשוב על כך שהכל מהקב"ה והדבר היחיד שהוא רוצה מאתנו, גם בניסיונות ובהתמודדויות, הוא להכין אותנו לקראת אורו הגדול של המשיח – בוודאי יהיה לכולנו קל יותר".

ליצירת קשר עם בריינא: bbss7913@gmail.com