כיצד זוג הורים מסוגל לפרנס 10 ילדים?

בפרשתנו במדבר פרק יא: "והָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר: ולהלן: וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע: וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ה' לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־ הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי: הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו: מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֖ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה".

טיעונו של משה מבוסס על ההנחה כי תלונה בלתי מוצדקת לא תביא נס, הקדוש ברוך הוא לא יעשה נס כדי לספק את צרכיהם של תאוותנים, במיוחד לאור העובדה שה' כועס עליהם מאד, ואם כך מופנית התביעה אליו, אל משה, שימצא פתרון טבעי לבעיה.

לאור זאת הוא אומר: "מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֖ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה".

הטענה נשמעת מוצדקת והגיונית, אלא שעלינו להבין את ההקדמה בה פותח משה את טענתו "הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק". וכי אם היה הוא הורה אותם היה לו בשר לכל העם הזה?

התשובה על כך היא כי היכולת ההורית היא כמעט בלתי מוגבלת, מה שהורים מסוגלים לעשות עבור ילדיהם אינו מוגבל בגבולות הסבירות, הם יכולים לגייס מיליונים לצרכי ניתוח, לנדוד יבשות וימים בשביל תקוה קטנה ועבורה לשעבד את כל רכושם, הם יכולים לעמוד במשימות חינוכיות קשות ולקדם ילד חסר סיכוי... ו... הם גם יכולים להתמודד עם גידול ופרנסה של עשר פיות ויותר...

אילו היה משה ההורה הביולוגי של עם ישראל הוא לא היה שואל 'מאין לי בשר' כיון שהורה מצליח לפתור בעיות בלתי פתירות, אולם, טוען משה לבורא עולם, 'אינני הורה!' 'האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתהו?'

יתכן שהיכולת הזו ניתנה להורים כדי לספק לילדיהם בטחון, או שמא כדי שבאמת יוכלו לעזור להם בכל מצב, יהיה איך שיהיה, ניתן להיווכח בעובדה זו לעיתים די קרובות... כמובן ישנם מצבים חריגים של הורים מנותקים ואדישים, שגם את המינימום לא יתאמצו לתת, אלו הורים בעלי נכות הורית. לעומת זאת הורים בריאים בנפשם מגובים במאגרים אדירים של רצון לתת לילדיהם את המיטב, בכוחות בלתי נדלים ויכולות כמעט בלתי מוגבלות... זאת כמובן אם זה תואם לתפיסת החיים שלהם.

ואגב, גם אם אין לנו קשיים כלכליים, וגם אם אין לנו שבעה או עשרה ילדים - את היכולות הללו עלינו להפנות לאפיקים נכונים, להתאמץ לתת להם חינוך יהודי אמיתי גם אם תנאי הסביבה מקשים על כך מאד, גם אם נראה שהכל אבוד...

אחת החידות שהמגזר החרדי מייצר היא הסיוע לנישואי הילדים. ישנם מגזרים שמסתפקים בעריכת החתונה על חשבון ההורים, אבל בדרך כלל ההורים יסייעו בסכומים משמעותיים מאד להתבססותו של הזוג. הממעטים יסתפקו בחמישים או מאה אלף שקל והמרבים יגיעו גם עד מיליון...

לא, לא מדובר בטייקונים – אצלם הסכומים הרבה יותר גבוהים, מדובר בשכבת הבינים ומטה, אנשים חוסכים כדי להשיא את ילדיהם, לוקחים על עצמם חובות ומשכנתאות כדי לסייע לילדיהם בקניית דירה, ורובם עושים זאת – לא כי חייבים אלא כי רוצים.

(צילום: shutterstock)

זו נקראת מחויבות הורית, אולי היא קצת מוגזמת – ויש המבקרים את הנוהג הזה, אבל היכולת לעשות זאת בסייעתא דשמיא היא מה שנאמר בפסוק דלעיל 'הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק' – וכפי שהוסבר שאם היה הוא ההורה שוב לא היתה קיימת השאלה מ'אין לי בשר'...

אולי נושא הסיוע בדיור הוא באמת בלתי נתפס, בואו נפנה לזווית אחרת. מעניין לבחון את איכות התזונה במשפחה החרדית והדתית בהשוואה למשפחה ברקע כלכלי זהה בחברה החילונית... אי אפשר לקבוע שהמודעות לתזונה בריאה בציבור החרדי היא מספקת, (וכל הכבוד לרב ליצמן על מאמציו בנושא, ועל האזהרות על גבי אריזות המזון) אבל רוב אלו שאכן בעלי מודעות למזון בריא משקיעים מאמצים רבים בהאכלת משפחה ברוכת ילדים במזון בריא שלרוב מבושל ונאפה בבית...

גם אלו שאינם מקפידים על תזונה בריאה ישקיעו במטבח הביתי הרבה הון ואון. סדרי העדיפויות המעמידים את הבית והילדים בראש הסולם – יביאו אימהות וגם אבות (כן, גם אבות) להשקיע זמן וכח במטבח.

ההורה הדתי ובעיקר החרדי – ובמיוחד האם החרדית, הינם בעל יכולת הורית גבוהה מאד, ובדרך של 'יש מאין' וביצירתיות מופלאה ידאגו להאכיל את גוזליהם באוכל מזין ולעיתים גם בריא יותר... (יחסית לג'אנק פוד הנפוץ אצל ילדים רבים בשכבות חברתיות שונות).

אי אפשר להאמין שאחוז גבוה מבין הילדים במשפחות ברוכות ילדים נראים כבני טיפוחים, ולעיתים גם הגננת החרדית משוכנעת שהם בן או בת יחידים...

נכון, יש גם אחוז לא מבוטל של כשל, ולפעמים גם הזנחה, את המקרים האלו התקשורת מאד אוהבת (סוף סוף זוהי חדשה של 'בן אדם נשך כלב...') אולם כמעט תמיד אלו מקרים על רקע סוציאלי, תרבותי או פסיכולוגי, ובפירוש לא על רקע כלכלי מה שנקרא 'סוציואקונומי נמוך'. כל הסטראוטיפים שהתקשורת מייצרת מפעם לפעם על בסיס אחוז מסויים מאד של אוכלוסיה נחשלת – מצטרפים לבניית התדמית הזו, אולם מי שיכנס לשכונות נורמליות בבני ברק וירושלים, יראה ילדים בריאים המוזנים יפה, לבושים היטב, שמחים ומאושרים...

השאלה היא איך באמת? איך יתכן לגדל משפחה של עשרה ילדים כשהאם גם עובדת לפרנסת המשפחה (ותודו שזה נצרך גם כששני ההורים מפרנסים...) כמה כבר מקבלים מקיצבת ילדים?

מדוע היכולת הזו נשמרה בחברה הדתית דווקא? וכי החילונים לא אוהבים את ילדיהם? אינני יודע תשובה ברורה אך ברור שחברה הרואה בחיים מקור של הנאה ובילוי, לא יכולה להכיל את המציאות בה בשביל הילדים מוותרים כמעט על כל דבר, רק תפיסת החיים הרואה בחיים ובהמשך הדורות - ייעוד ותפקיד יכולה להכיל זאת... אולם בסופו של דבר ההורים המסורים הללו רק מוותרים על עונג רגעי וחולף עבור העונג המוחלט והנצחי של נחת מילדים...