לאן רצה החפץ חיים ללכת באומרו את תפילת הדרך?

"עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" (ט', כ')

במילים אלו - אומר ה"אור החיים" הקדוש - "בא הכתוב לסדר כל בחינות הנהגות הענן, וללמד שבחן של ישראל, שהיו חפצים באשר יחפוץ ה'".

טבע העולם, שכל אדם מנהל ומארגן את ענייניו לפי הצרכים שלו, לפי הסדר והזמנים שלו. כל אחד וענייניו, כל אחד וצרכיו, כל אחד והקצב שלו.

כאשר עם ישראל היו במדבר, כולם כאחד הפקיעו את עצמם, הפקיעו את הדעה ואת הרצון העצמיים שלהם, ויישרו קו עם הוראות הענן אשר הנחה אותם. כשהוא עמד על המשכן - בבת אחת כולם נעצרו. כעת כולם חונים, לא מתקדמים. אין מציאות שאדם יאמר: "רק רגע, יש לי עוד כמה עניינים לסדר, אעצור אחר כך, בהמשך הדרך"...

בזמן חנייתם, כל אחד היה עסוק בענייניו, כל אחד לפי צרכיו, לפי הקצב ולוח הזמנים שלו. והנה, בעודם חונים, פתאום ראו את עמוד הענן נע. ואז, בבת אחת, כולם הפסיקו את כל סידוריהם וענייניהם והתחילו להתקדם בדרך. אין מקום לשום התעכבות!

זה לא קל, זה לא פשוט. יש כאלה שהיו באמצע הסידורים וההתארגנות. איך אפשר לעזוב הכל באמצע ולהתחיל לנסוע? אבל זהו רצון ה', וכשזהו רצון ה', כל הרצונות האחרים בטלים ומבוטלים לגמרי. אין מקום לשום דבר אחר מלבד קיום רצונו יתברך.

זהו "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". הדבר היחיד שהנחה אותם היה אך ורק "על פי ה'". כשה' אומר משהו - עליך להניח הכל בצד ולעשות את רצונו יתברך. אם ה' אומר - עליך לקיים את דבריו, בין אם אתה מבין ובין אם לא. מול רצון ה', אין כלל מקום להפעיל את שיקול הדעת ואת ההבנה והשכל.

כך הם קנו בנפשם את הדבקות בה'; דבקות מוחלטת, בלי שום סייג. אך לא רק הם. המסעות והחניות במדבר על פי ה', הכשירו את נפשם של עם ישראל לדורותיו והטביעו בהם את הדבקות בה'. כשעם ישראל בכל הדורות זוכים להידבק בה' ולהשליך עליו את כל יהבם - התכונה הנפלאה הזו הוטבעה בהם מאבות אבותיהם במדבר.

האדם לא פועל כלום!

אדם מתכנן כל מיני תכנונים: "אלך לכאן", "אסע לשם" וכיוצא בזה, אולם ברגע אחד הקב"ה יכול לשנות לו את כל התכנונים... יש "בעל הבית" לעולם, והוא המנווט האמתי של כל העניינים שקורים בו!

מי שמשכיל להבין את הדבר הפשוט הזה, חוסך מעצמו כל מיני שאלות מסוג "למה כך?" ו"למה לא כך?". שאלות כאלו שואל מי שסבור שהוא המחליט. אבל מי שמאמין באמת שהכל מלמעלה לא שואל שאלות. הוא סמוך ובטוח שכל עיכוב בתוכניות שתכנן הן גזירת עליון, ושהכל לטובה: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נ"ה, כ"ג).

לכל אדם יש כל מיני עיכובים בחיים. התוכניות לא "זורמות" כפי שהוא צפה. הוא היה בטוח שהשיפוץ של הבית יסתיים תוך שבוע, והנה הוא מתעכב חודש ועוד חודש... הכל משמים! כל תזוזה, בכל שניה! האדם לא פועל כלום! אין "אני אלך", "אני אסע"; יש "אני ברצון ה' אלך", "אני ברצון ה' אסע"!

"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ"!

הוא הנותן לך כוח לעשות חיל!

כל צעד של אדם מישראל, בין שמובן לו ובין שלא, בין שקַל לביצוע ובין שלא - הכל נעשה אך ורק "על פי ה'". רצון ה' - זהו המדד האחד והיחיד למעשי האדם ואין בלתו. שום דבר לא נעשה בלי רצון ה', ושום דבר לא נעשה בלי עזרתו יתברך.

פעם ראתה אשתו של הסבא קדישא מרנא ה"חפץ חיים" זצ"ל את בעלה פוסע בביתם תוך שהוא ממלמל: "ריבונו של עולם, תהיה בעזרי בהליכתי"...

"לאן אתה רוצה ללכת, לוורשא? לווילנא?", תמהה האישה.

"לא", ענה הרב, "ברצוני לעבור לחדר השני, בעזרת ה'"...

התמיהה התגברה: "אבל זו לא דרך ארוכה, הרי החדר נמצא במרחק שני מטרים, אין צורך לומר תפילת הדרך"...

אמר לה ה"חפץ חיים": "'על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו'. כל הזמן צריכים להיות צמודים לה' יתברך, אין לעשות שום צעד בלעדיו. בכל פסיעה צריכים סיעתא דשמיא".

"בואי ואסביר לך" - המשיך ה"חפץ חיים". "אדם קם בבוקר ממיטתו. הוא עושה זאת כפעולה טבעית, כאילו הפעולה נעשית מאליה. חשבתְ פעם מה קורה ומה מתחולל בפעולה גופנית אחת? כמה מערכות בגוף צריכות לפעול בשביל תנועת יד אחת? המוח נותן את הפקודה, הדם זורם, השרירים נמתחים. אם משהו קטן במערכת ישתבש - הכל ישתבש. ואם היד פועלת את פעולתה כשורה - אין זה אלא חסד ה'!

"כמה צריכים אנו, אפוא, להודות לה'; כמה אנו צריכים לבקש ממנו ולהתחנן על נפשנו שיתן לנו את הכח לקום, לנוע, ללכת, לפעול. 'וידעת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. כל מעשה שאדם עושה - הכל מאת ה' והכל על פי ה'.

"על כן", סיים ה"חפץ חיים" את דבריו, "צריך ששם שמים יהיה שגור על פינו. עלינו לזכור כל העת את הקדוש ברוך הוא, להזכיר אותו על לשוננו: 'בעזרת ה'', ברוך ה', אם ירצה ה'".

("משכני אחריך" במדבר ח"א עמוד קפ"ט ואילך).