לכל אדם מגיע שמישהו יתייצב בעבורו ברגעי משבר

בתרי"ג המצוות ישנן מספר מצוות שעיקר מהותן הוא זיכרון, כדוגמת זכירת יציאת מצרים, זכירת מעמד הר סיני ועוד.

אחת ממצוות הזיכרון היא: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה השם אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כ"ד, ט').

מרים היא אחותם של משה ואהרן. מה אירע עם מרים, ואת מה עלינו לזכור?

בפרשתנו מובא (תחילת פרק י"ב) שמרים דיברה עם אהרן אודות משה רבנו (מבלי להיכנס במסגרת זו לתוכן הדיבור), וביחס לרום דרגתה וגודל צדקותה, דיבור זה נחשב עבורה כלשון הרע. כתוצאה מהדיבור השגוי, מרים לקתה בצרעת והוצרכה לשהות מחוץ למחנה במשך שבעה ימים.

מיד לאחר מכן נכתב: "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר י"ב, ט"ו). בני ישראל המתינו, ובעצם עיכבו את המסע במדבר עד שמרים תסיים את ימי ההסגר.

רש"י מביא את דברי המדרש על פסוק זה: "והעם לא נסע - זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב', ד').

משה רבנו נולד בעיצומה של גזירת פרעה על השלכת התינוקות ליאור. משה עצמו גם הונח ביאור כשהוא בתוך תיבה שעשתה לו אמו, אולם בסופו של דבר הוא ניצל באופן פלאי, בזכות מרים אחותו, שהיתה אז בת שש, וגם בזכות בתיה בת פרעה. "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר... וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי, וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד" (שמות ב', א'-ח').

לשם מה מתייצבת מרים על שפת היאור? התורה מעידה שהיא התייצבה "לדעה מה יעשה לו". כלומר, מרים מבינה שאין לה כרגע אפשרות להציל אותו, וודאי שלא להילחם מול חייל מצרי, שמן הסתם עמד שם כדי לפקח שגזירת פרעה מתקיימת. אין למרים פתרון מעשי לנוכח הגזירה. סביר להניח שאם היה פתרון, אמו של משה לא הייתה מניחה אותו ביאור. מרים מתייצבת כדי לדעת מה קורה עם משה, ואולי, אולי, היא תקבל ידיעה שתזמן ותאפשר לה פעולת הצלה. אולי. מי יודע.

בשעה שמרים רואה את התיבה מתרחקת, אין לה קצה חוט כיצד ניתן להציל את משה, והיא מבינה שככל הנראה גורלו יהיה כשאר התינוקות בני גילו שהוטבעו ביאור. אולם דבר אחד ברור למרים, ובזה גדולתה באה לידי ביטוי – לעזוב את סביבות היאור זו לא אופציה. מרים עושה עד קצה היכולת שלה באותו מצב נתון, והיא לא נוטשת את השטח. היא מתייצבת על המשמר ושומרת על קשר עין. מרים יודעת שאין לה אפשרות לסייע באופן מעשי, אולם היא מחליטה להיות נוכחת בסיטואציה. מרים אומרת לעצמה – אני עושה כל מה שאני יכולה, וכעת מה שאני יכולה זה להמתין ולשמור על קשר עין, והקדוש ברוך הוא – אם ירצה – יחולל מהפכה.

הבלתי צפוי קרה, ובתיה – בת פרעה, יורדת לרחוץ על יד היאור והיא מגלה את משה. הקדוש ברוך הוא מכניס לבתיה רצון לאמץ את הילד, אף על פי שהיא ידעה שהוא מילדי העבריים וזהו מעשה המנוגד לרצון אביה. מרים ראתה את פלא ההצלחה, ומיד הציעה לבתיה למצוא עבורה אישה מינקת מן העבריות, ומובן שהיא הביאה את אמה, שהיא גם אם הילד.

מרים עשתה את המקסימום שהיא יכולה - להתייצב מרחוק לדעה מה יעשה לו, והקדוש ברוך הוא עשה הרבה מעבר למה שהיא ציפתה. עניין זה מרומז באופן מדהים בפסוק: "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" (שמות ב', ה'). בפשטות, הכוונה היא שבתיה הושיטה את היד שלה כדי למשות את התיבה מן המים. אולם רש"י מביא בשם המדרש הסבר נוסף: "ונשתרבבה אמתה אמות הרבה". כלומר, הקדוש ברוך הוא עשה נס, והיד של בתיה התארכה עד שהצליחה לאחוז בתיבה ולקרב אותה אליה.

מהו עומק הדברים? מהי המשמעות של התארכות היד? הארכת היד מסמלת את מה שהזכרנו. מרים עשתה מבחינתה עד קצה היכולת, בתיה אף היא עשתה מעשה נאצל, והנה היד שלה התארכה. כשאדם עושה את המקסימום שלו – הקדוש ברוך הוא "מאריך" את הפעולה, ואפילו היא מסוגלת לחצות כל גבול טבעי. "ותתצב אחותו מרחוק" – והנה לפתע הכל קרוב כל כך. הפעולה הקטנה של מרים "התארכה", וגרמה שלעם ישראל יהיה את משה רבנו.

מרים חשבה הכי רחוק שאפשר, וקיוותה לטוב גם ברגעים בהם נדמה היה שהכל כבר אבוד. מרים לא חלמה רק עד קצה היד, אלא הכי רחוק שאפשר. מרים התייצבה חרף קולות רבים שניסו לייאש אותה.

אסור לאדם לשמוע לקולות שאומרים לו - תפסיק להתאמץ, תפסיק לחלום, חדל מלקוות. לא! מן הסתם מרים עצמה לא חשבה שכך יסתיים הסיפור. מרים חשבה שאמא שלה תיניק את אחיה? לא. אבל כל זה לא מנע ממנה מלהתייצב ולהמתין. לבסוף "היד התארכה", ובזכותה, אמא שלה גידלה את אחיה.

שם, על שפת היאור, מרים התייצבה לבדה, ויתכן שאף אחד אחר לא היה שותף בהתייצבות שלה. אולם השם רואה הכל. והנה, כעבור קצת יותר משמונים שנה, משה בן יותר משמונים, מרים בת שמונים ושש בערך, ואז – מיליוני יהודים מחכים למרים. כמו שמרים המתינה על שפת היאור מתוך ציפייה ומתוך רצון להיות נוכחת, עכשיו הגיעה זמן התשלום – עם שלם ממתין למרים. עם שלם שלא עושה משהו מעשי מיוחד עבורה, אלא "רק" ממתין לה, מזדהה, בדיוק כפי שהיא עשתה.

לכל אדם יש בחייו הזדמנויות בהן הוא יכול, ואולי אף צריך, להיות נוכח עבור מישהו אחר, גם אם אין לו אפשרות לסייע לו באופן מעשי. ואולי גם להיפך - לכל ילד ולכל אדם מגיע שמישהו יתייצב עבורו ברגעי משבר. מי יודע מה יצמח מזה. אפילו מרים לא ידעה. "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב').

את הלקח הזה עלינו לזכור כל יום.