איה קרמרמן מבקשת ממך, מציעה לך, מפצירה בך: קחי הפסקה

פתאום, באמצע היום, בלי שום הכנה מוקדמת, אני מקבלת הודעת תמונה מחברה. מבטיחה שלא הייתי כותבת על זה אם מושא הצילום היה בספקטרום הדברים שהייתי מהמרת שיקרו לפני ביאת המשיח, אבל לא כך הדבר. תועד פה רגע כה נדיר שהפיל לי חתיכת אסימון. על זה נאמר תמונה אחת שווה אלף מילים, או במקרה של הטור הזה – תשע מאות. בתמונה תועדה ציפורן עוברת מניקור ולק ג'ל. באינסטינקט צעקתי: דייי. אין מצב. הכי לא החברה ביקום. האישה הזאת, החברה הזאת, היא מהאנשים התקתקנים האלה. עד שאני אומרת "מודה אני" היא כבר הספיקה לארגן את הבית, לענות למיילים, להכין אלף חביתות יותר מהר מהפסקת פרסומות, לבשל צהריים ולהעיף את שמונת ילדיה למסגרות. אה, כן. המעצבנת גם הספיקה כבר להתפלל, ואחרי שמונה ורבע היא אחד האנשים העסוקים ביקום. מאלו ששולחים הודעות קוליות באחת בלילה ובקולם ניכרת השפעת הקפאין והאדרנלין. אז איך, בשם השם, היא גם מספיקה לשבת ולעשות לק ג'ל? מה זו היעילות המחפירה הזאת שמביישת את יתר בנות התמותה? אני, לעומתה, טוענת שאני צריכה לחזור לעשות ספורט, ללמוד ולהשקיע בעצמי. בכל זאת, הילדים חזרו למסגרות. ובכן, ניחשתם נכון. זה עוד לא קרה, ועוד שנייה מגיע החופש הגדול על שלל תירוציו. אין לי זמן לפנות לעצמי זמן, והאמת, גם אין לי סבלנות וכוח. בעוד היא על טורבו מספיקה הכול, אני מדמיינת שאני על טורבו ולא מספיקה שליש. וכדי להוסיף חטא על פשע המתקתקת, לעומתי, ממש לא מוצאת הנאה בלק ג'ל, שופינג ושאר ירקות. כל אלו בשבילה הם עונש אחד גדול. משמע שבשבילה להקדיש זמן לשטות הזאת זה עבודת המידות אמיתית.

אז איפה אני טועה? כי אני טועה. לא יכול להיות שאני מפנטזת לקחת הפסקה וממאנת להגשים את הפנטזיה. להגיד "עצור, אני לוקחת הפסקה. לעצמי". אז לכל האימהות והנשים שנמצאות בנתינה תמידית ושוכחות שנתינה היא גם פנימה, זו ההמלצה שלי. הלוואי שאקשיב לה.

הכלים בכיור יחכו

קחי הפסקה מלהיות אמא 24 שעות ביממה. קחי הפסקה מהילדים, מהצרכים שלהם, מהמכנסיים שקטנים עליהם וצריך לקנות חדשים. מהבגדים של החורף שממתינים לאחסון. משיעורי בית וילקוטים מסריחים מסנדוויץ' מהעשור הקודם. מהצורך התמידי שלהם לדפוק בדלת בדיוק כשאת נכנסת להתקלח. קחי הפסקה מהמיידיות הלא מתפשרת שלהם, זו שגורמת להם להגיד "אמא" חמישים פעמים ברצף.

קחי הפסקה מהדאגות. אלו שגורמות לעיניים לא להיעצם בלילה, אלו שחורשות לך קמטים ארורים על הפנים שפעם היו חלקות וצחות. העולם לא נשען עלייך בלבד, תני לאחרים לשאת איתך בעולו. הכניסי את אבא בשמיים למאגר הדואגים, הכתפיים שלו רחבות מספיק בשביל להוריד ממך את הקווץ'. קחי הפסקה מהפחדים, אלו שגורמים לך להתעורר בבהלה כי החוש השישי שלך לא יוצא לפגרה. גם אם תפחדי אלף שנה זה לא ישנה את המציאות ולא ימנע מאסונות להגיע. קחי הפסקה מהשליטה, או לפחות מלדמיין שיש כזה דבר.

קחי הפסקה מהראי ומהמשקל הדיגיטלי, אלו שנוזפים בך כי יישרת את עוגת הביסקוויטים שנשארה במקרר משבועות. קחי הפסקה מהעיניים ששופטות ומביטות בחוסר שביעות רצון. אלה שממרקרות בטוש זרחני את הפגמים ומבטלות כלאחר יד את החן הייחודי לך, זה שהעניקו לך הוריך ובוראך.

קחי הפסקה מהמטבח. הכלים יחכו ומסעדת המאסטר שף שלך לא צריכה להיות פתוחה תמיד, למרות דיירי הבית שהתרגלו לתת ניקוד לכל ביצה מקושקשת משל היו אייל שני. קחי הפסקה מהכביסות. הן ייערמו גם מחר ומחרתיים. אם אי פעם חלמת לכבוש הר, האוורסט ייכנע למרגלותייך יותר בקלות.

(צילום: shutterstock)

קחי הפסקה מהשאיפות שמנקרות מאחורי האוזן: שכחת אותנו, הזנחת. כשכולם יתקדמו, מה יהיה עלייך? קחי הפסקה מרגשות האשם האימהיים: אמא, שכחת אותנו? הזנחת? כשכולנו נגדל, מה יהיה עלייך? החמצת את השנים איתנו.

קחי הפסקה מלחפש את מה שחסר לך במקרר. החור בבטן לא יתמלא מאוכל. קחי הפסקה מההרגשה שחסר לך משהו שירגש אותך ויעשה אותך שמחה עד מאושרת. הרבה משרדי פרסום כבר שנים מנסים ליצור אצל חוסר. קחי הפסקה מהשופינג. תמיד ברגע האמת בחדר המדידה תצטרכי להתמודד עם עצמך באור הכי לא מחמיא עלי אדמות. וכן, יש לך מספיק בגדים בארון. גם אם מארי קונדו תתגנב ותעיף לך כל מה שלא בא לה טוב בעין, עדיין יהיו שם בגדים. קחי הפסקה מהרשתות החברתיות. את תגלי שהחיים שלך בעצם יפים, מלאים ומצטלמים נפלא.

לא רק קמח כוסמין מונבט

קחי הפסקה מהערות. העולם ממשיך להסתדר בלי הארס שלפעמים נוטף לך מבין השיניים. קחי הפסקה מלכעוס, לזעוף, להתעצבן שלא כולם חיילים שלך. זה נורא, אני יודעת. כמה קלים היו החיים אם כולם היו מבינים שאני יודעת הכי טוב. קחי הפסקה מלהיות תמיד צודקת, מה"אמרתי לכם". זה מתיש אותך ומתיש את כל מי שסביבך. קחי הפסקה מלרצות את כולם, זה לא יקרה. קחי הפסקה מלהתמקד תמיד בחצי הכוס הריקה, את מחמיצה כל כך הרבה טוב שנמצא מולך, עוטף אותך ומחכה לאהבתך, מחכה שתהיי מאושרת. קחי הפסקה מלנסות תמיד לראות את חצי הכוס המלאה. אולי תגלי שאת מייפה את המציאות כדי לא לשנות ולשפר אותה. הביטי בה בכנות, גם אם לפעמים זה גורם לסערה בכוס התה.

קחי הפסקה מ"אני אוכלת רק קמח כוסמין מונבט". קחי הפסקה מ"אני לא נוגעת בסוכר, שמן מזוכך ומלח שולחן". קחי הפסקה מלהיות נחרצת וקיצונית. תתגמשי. תשני הרגלים. קחי הפסקה מהקפה. אולי תביני שהגוף שלך מנסה להעביר לך את המסר שהוא צריך ממך תשומת לב אחרת ממה שהוא מקבל. תתייחסי אליו כאל חבר שאת דואגת לשלומו ולא כאל עבד נרצע.

קחי הפסקה מהמגננות, הפילי את חומות הלב שלך. האמיני שאת ראויה לאהבה ושאוהבייך יעשו הכל כדי לא לפגוע בך. קחי הפסקה מפתיחות הלב. הפסיקי לפתוח אותו למי שלא ראויים לו. אל תבזבזי עליהם אנרגיה.

קחי הפסקה מהמובן מאליו, מההורים, מהבעל. הם לא יהיו שם תמיד. קחי את הזמן להודות על כך שהם בחייך. קחי את הזמן להראות להם כמה הם חשובים לך.

קחי הפסקה מלטפל בכולם, וטפלי בעצמך. קחי הפסקה מהכול, חוץ מעצמך.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".