ססובר על סערת זנדברג: אגיע לכל בית ספר שירצה, ואתן שיעור על תפילין ואהבת ישראל

על רקע סערת הצעת החוק של תמר זנדברג - גם גיל ססובר ריגש עם הפוסט הבא, שאותו פרסם בעמוד הפייסבוק שלו:

המציאות היא לא מה שקורה לנו, המציאות היא מה שאנחנו חושבים על מה שקורה לנו!

אני לא חכם גדול, אך מאבי עליו השלום, שכן היה, למדתי להביט בחצי הכוס המלאה (ר״ת חכם).

קל מאוד לקרוא את דברי ההבל והגזענות שבהצעת החוק שמדמיינת תמר זנדברג להעביר בכנסת ולהתרתח מיידית, אך אם ננסה להביט בחצי המלא של הכוס (כך יש לומר), נבין שיש כאן דבר גדול. הזעזוע העמוק שמעוררת עצם המחשבה על הכנסת יהודי לכלא על שהניח תפילין, או על שהציע ליהודי אחר לעשות כן, היא בבחינת קש על גבו של גמל מדדה.

אסביר, יהודים רבים אינם שומרי מצוות, אך אין להם ספק ביהדותם. הם גאים בה, משתדלים לחוג את החגים, אולי אפילו לערוך קידוש ואינם מתביישים בכך, או בזים למי שעושה קצת יותר.

אני מניח שרבים מאלה, שאגב סיכוי גדול שהם יהודים טובים ממני, מזועזעים מדבריה של תמר זנדברג. אני משוכנע שהזעזוע פועל בהם משהו, בנפשם. מעיר משהו מתרדמת, מאיר דבר בנשמתם.

ממשיך ססובר וכותב כי "בדומה לעכבר בסיפור 'אליעזר והגזר', כוונתה הנוכחית של הח״כית זנדברג עשויה להיות עבור אנשים אלה בבחינת אותה תוספת כוח מצד העכבר שבמשיכתו את הגזר מחולל שינוי משמעותי. גורם לגזר לצאת, לגב הגמל להישבר ולאסימון ליפול רגע ולשאול מי אני בעצם? למה אני שייך? ואילו כוחות סביבי פועלים, בעל כורחי, לעקור אותי משורשיי.

כמו איזה נגע רטיבות המתפשט בחדר כלשהו שאינך שם לב אליו עד שאיזו טיפה סוררת מטפטפת על ראשך, או אז אתה מביט נדהם ומגלה שמאחורי הקיר פושה ריקבון רבתי, שהטפטוף הוא רק סימפטום קל לבעיה אקוטית עמוקה יותר וטוב שנרטבת בזמן.

הצעת זנדברג היא בבחינת טיפה שמצביעה על תופעה מזעזעת ביותר שאני מאמין שתגרום ליהודים רבים, בפרט בתקופה זו בה האנטישמיות גואה בעולם, דווקא להתקרב יותר, דווקא להתעורר לרגע, להתבונן ולברר מה רוצים ממני כעת?".

"זנדברג רואה במצוות תפילין וקריאת שמע ישראל - פשע במקום שפע ומציירת כנגע את העונג"

בפרשת השבוע, ‘שלח לך’, שבים 12 נשיאי ישראל, ״המרגלים״, משליחותם. כולם מוציאים דיבת הארץ רעה, למעט שניים, יהושע וכלב, שרואים את מחצית הכוס המלאה. אל מול הזועקים: ״ארץ אוכלת יושביה היא״, ״לא נוכל לעלות״ אמרו כלב ויהושע: ״יכול נוכל לה״, ו״טובה הארץ מאוד מאוד״. חכמים היו, ולמרות שראו אותן תמונות שראו אחיהם - הנשיאים, תפסו את המציאות אחרת ומעל הכל בטחו בשולחם. תבינו, אלה היו גדולי הדור, נשיאים של ממש.

חדי העין ודאי הבחינו שהמילה נשיא מכילה את המילים יש ואין גם יחד, שלובות זו בזו. כי בכל שבט, בכל אחד, קיימים ה״יש״ וה״אין״. יהושע וכלב ראו את היש באופן ברור ולכן גם זכו לברכות לעומת האחרים, שאגב יום חזרתם, תשעה באב, הפך ליום פרעות לדראון עולם. לא סתם חרבו מאוחר יותר שני בתי המקדש במועד זה וגם גירוש ספרד חל בו, אפילו מועד ההתנתקות נקבע לאותו יום ונדחה משהובן הדבר.

זנדברג אמנם לא נשיאה אבל רואה במצוות תפילין וקריאת שמע ישראל פשע במקום שפע ומציירת כנגע את העונג. ואני עוד לא מדבר על הצגת חסידי חב״ד, שליחי האור, החסד ואהבת הבריות כעבריינים, או כגנבים בלילה. דווקא את חציה הריק של הכוס בוחרת לראות ואפילו מצווה לשפוך את חציה המלא. אבל היא לא המעניינת כאן, באנו להאיר ולא להתעסק בחושך.

"אל תכעסו על זנדברג. צריך לעזור לה לצאת מהחושך ולהאיר"

לכן, כמו שזנדברג, כעשרת המרגלים, בוחרת לראות את הרע בטוב, ככה עלינו, כיהושע וכלב, לראות את הטוב לא רק בהנחת התפילין, זה ברור! אלא גם ברע, בנוכחותה של זנדברג ושכמותה באקלים שלנו. להתבונן בה ובשכמותה, שבימים אלה מפגינים נגדנו ברחבי העולם, ולחשוב איך מוסיפים יותר אור? איך עושים יותר טוב? ואיך אני מחזק את ה״יהודי שבי״ שזנדברג כל כך רוצה לטשטש.

לפני שנים לא רבות יהודים מזי רעב, חסרי כל, שביקשו למחותם מן העולם רק משום היותם יהודים, חרפו נפשם בכדי לייצר ערכת תפילין מאולתרת ולהניחם בסתר כשהם מסתכנים במוות מיידי. על ערש דווי ניסו קדושים אלה להאיר עוד קצת בלב חושך כבד, מהגדולים שידעה האנושות.

נשמתם מוארת מחדש עם כל יהודי שמחזק עוד קצת את הקשר שלו לשורשיו. זנדברג רק מזכירה לנו את זה ומניפה לנו דגל שחור מול העיניים כאומרת לנו, סוער עכשיו, חייבים לחזק את כישרון השחייה שלנו, את החיבור בינינו, את המקור, כי גל גדול עוד עשוי להכות בנו.

אז אל תפחדו מגלים ומח״כיות כאלה, המציאות היא לא מה שקורה לנו, המציאות היא מה שאנחנו חושבים על מה שקורה לנו! ותחשבו חיובי, הביטו- יהודים חכמים שכמותכם- בחצי הכוס המלא.

וכמובן, אל תכעסו על זנדברג, וודאי שלא תאחלו לה ולילדיה רעות. היא יהודיה כמונו, קצת מבולבלת אולי אבל זה רק עניין של זמן, פשוט צריך לעזור לה לצאת מהחושך ולהאיר. 'כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים'.

בסיום דבריו כתב ססובר כי הוא "מוכן להגיע לכל בית ספר שיפנה אליי ולתת שיעור על אהבת ישראל, על תפילין וסגולתם ועל הזכות והשמחה שבלהיות יהודי. תרגישו חופשי לפנות אליי בפרטי.כל ישראל ערבים זה לזה ועם ישראל חי", הוא מסכם.