ילדה בן לאחר פטירתו של בעלה, ואומרת: "מודה על הרעה ועל הטובה"

"שמעון יוסף הוא הנחמה שלי", אומרת חיה גרינבוים, 22, איבדה את בעלה יוסף באסון מירון, ושלושה שבועות בדיוק לאחר מכן ילדה בן, שנקרא על שם אביו ועל שם רבי שמעון בר יוחאי.

בשיחה שהעניקה ל'ידיעות אחרונות', אומרת גרינבוים כי "במצבים כאלה אנחנו לא תמיד רואים את הטוב, אבל צריכים להאמין ולהודות להשם".

"יוסי ליווה אותי ואת הבת הקטנה שלנו, ליבי, בת שנה ותשעה חודשים, לתחנת האוטובוס בחיפה, שם אנחנו גרים. אני נסעתי להורים שלי באשדוד והוא נסע למירון. קבענו להיפגש בלילה, מאוחר, אחרי שיוסף יחזור מההילולה", משתפת חיה בקורות הלילה הקשה. "הוא ליווה אותי בפעם האחרונה לאוטובוס, ואני ליוויתי אותו בפעם האחרונה בלוויה בבית העלמין".

"יוסי ליווה אותי כל ההיריון אבל לצערי לא זכה להיות בלידה", מוסיפה גרינבוים, "אבל אני מרגישה מאז שהוא נהרג שהוא איתי כל הזמן. גם בלידה הרגשתי שהוא איתי. הוא היה אבא מושלם ובעל מושלם. אני רואה בזה זכות גדולה שנולד לי בן מבעל כזה. זה מנחם אותי. יוסי תמיד ראה את הטוב, ראה את הצד החיובי, קיבל כל אחד. לא הייתה לו ביקורת נגד אף אחד".

"מה שמחזק אותנו זה האמונה", אומרת האלמנה הצעירה, שנותרה בגיל 22 עם שני פעוטות רכים. "מה שמנחם אותי זו העובדה שהאסון קרה במקום קדוש, ביום ההילולה, ביום קדוש. השמחה והאחדות שהיו שם, והעובדה שהוא סיים את תפקידו בעולם תוך כדי קבלה של עול מלכות שמים".

גרינבוים מוסיפה כי ההשתתפות של עם ישראל באבל הכבד העניקה לה הרבה כוח. "לאורך כל ימי השבעה, וגם לאחר מכן, בימי השמחה שלאחר הלידה, הייתה השתתפות של כל עם ישראל למעננו. זה היה מרגש, ואני אסירת תודה. הגיעו המון אנשים, אנשים עם לב רחב, שכולם השתתפו וחיזקו. גם כאלה שלא הכירו אותנו לפני. הרגשנו את הלב היהודי וזה נתן לנו כוח. איש אחד בלב אחד. ראיתי את הנתינה של עם ישראל. אנשים שלא מכירים סייעו. רואים שזה עם מיוחד, כל כך ביחד, גם בצער וגם בשמחה".

האלמנה הצעירה מתייחסת לבנה הרך, שנולד לאחר פטירתו של אביו ונקרא על שמו: "שמעון־יוסף זה שם מיוחד. הוא הנחמה שלי. אנשים כל כך שמחו לשמוע שהוא נולד, וזו גם הנחמה של כולם".

"אני מודה לבורא עולם", היא מסיימת את דבריה. "מצד אחד אני נמצאת בקושי, אבל מצד שני אני מאמינה שצריך לברך על הרעה ועל הטובה. במצבים כאלה אנחנו לא תמיד רואים את הטוב אבל צריכים להאמין ולהודות לשם. לכן גם לא מאוד מעניין אותנו מה הנסיבות של המקרה, מי אשם, אם זה המארגנים או המשטרה. אנחנו לא במקום הזה כי אנחנו בטוחים שהכל ביד השם".

שמואל חיות בן ה-11 שכל באסון מירון את אחיו הבכור ידידיה ז"ל, והיה אף הוא במדרון המוות תחת גופות ההרוגים. צפו בדבריו מלאי האמונה: