אבא, תודה על התסריט שכתבת במיוחד בשבילי

לכל אחד יש מסע. כן, גם לי... אני הולכת בשביל שלי,

שלפעמים ישר ולפעמים עקום.

יש ימים שמר, ויש ימים שמתוק.

מנסה ללכת באיזון ולהתחבר למציאות,

אבל יש פעמים שבהם אני מעיפה מבט למסע של השנייה,

ואולי רוצה להיות במקומה.

זה נראה שתמיד יש לה פרחים - ולי קוצים.

תמיד זורחת לה השמש, ולי מה? חושך, ירח חיוור?

אבל אז אני נזכרת שגם אצלה לא הכל מושלם,

ואם הייתי נכנסת לנעליים שלה זה כנראה היה גדול עלי.

אם ארוץ במסלול שלה - אולי אפול.

כשאני מבינה את זה, פשוט מתחשק לי להרגיש כל חלק בשביל שלי, שמתאים רק לי.

אני מסתכלת על התקופות הכואבות, על הקשיים, הנפילות...

הרגעים שבהם הרגשתי הכי עזובה ומסכנה,

הפעמים שבהן שאלתי למה אני כאן, מה טוב במציאות הזו.

מביטה בכל, ופשוט מרגישה את האהבה שמורעפת עלי בכמויות...

שומעת אותך, אבא, אומר: מתוקה שלי, חשבת שאתן לך מסלול שיעשה אותך פחות?

אני רוצה שתתקדמי!

אחרי שהבנתי את זה, היו עוד המון פעמים שבהן התייאשתי ולא היה לי כוח,

ורציתי לחשב מסלול מחדש. אבל אני תמיד מנסה להתחבר למסלול המוכר,

ולעבר ששייך רק לי. לא למחוק את הסצנות שבהן "פישלתי", אלא להנציח אותן.

אבא, תודה על התסריט שכתבת במיוחד בשבילי!

תודה שאתה נמצא מאחורי הקלעים, מכוון את הכל, שומר עלי, שולח סימנים ושליחים...

מוסיף תאורה ולפעמים קצת מפחיד, אבל אני בידיים שלך... מרגישה הכי בטוחה!

אתה כתבת את הסרט ואני השחקנית. נכון שאני שחקנית טובה?

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.