משחק האותיות של המרגלים: כשהעין מגיעה לפני הפה

בארבעה פרקים של ספר איכה, בהם מקונן הנביא על חורבן המקדש וירושלים, נכתבו הפסוקים לפי סדר האל"ף-בי"ת. הפסוק הראשון של כל פרק פותח באות אל"ף, והפסוק האחרון פותח באות תי"ו (הפרק האחרון הוא פרק קצר שלא על סדר האותיות).

חוץ מהפרק הראשון, שבו הפסוקים מסודרים לפי סדר האותיות באופן מושלם וללא חריגים, בשלושת הפרקים האחרים יש שני פסוקים שחורגים מהסדר – הפסוקים של האותיות עי"ן ופ"ה. בפסוקים אלו, האות פ"ה מקדימה את האות עי"ן.

חילוף הסדר הוא ודאי לא מקרי, ועלינו להבין את משמעותו.

כדי לחדד את הנקודה נזכיר את מה שכולנו יודעים, שבעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה', א'). העולם נברא על ידי דיבור שמורכב מאותיות ("אמר רבי עקיבא, אלו עשרים ושניים אותיות שבהן ניתנה כל התורה" - ילקוט שמעוני בראשית א'). האותיות הן "כלי היצירה" ומעין די.אן.איי של העולם. כשיש שינוי בסדר האותיות, הדבר מורה על חורבן ושינוי במציאות, וזה בעצם תוכנה של מגילת איכה – חורבן בית המקדש וירושלים. כיוון שבמגילת איכה האות פ"ה קודמת לאות עי"ן, ודווקא באותיות אלו יש שינוי בסדר, כנראה ששם מתגלה שורש החורבן ומוקד הגלות. ננסה להבין את תוכן הדברים.

האות פ"ה משמעותה פה – מוצא הדיבור, והאות עי"ן משמעותה עין – איבר הראיה. השורש לחורבן ירושלים וגלות בני ישראל מארצם הוא חטא המרגלים שמוזכר בפרשתנו, ועל המרגלים כותב התלמוד: "'פצו עליך פיהם' (איכה ב', ט"ז), אמר רבא אמר רבי יוחנן, בשביל מה הקדים פ"ה לעי"ן? בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" (סנהדרין קד ע"ב). המרגלים הוציאו בפיהם את דיבת הארץ רעה והציגו נתונים שהם לא ראו בעיניהם. הם הקדימו את הפה שלהם לעין שלהם.

נבאר יותר את משמעות ההקדמה של הפה לעין, ונראה כיצד העניין הזה אקטואלי לכולנו.

באופן איך שהבורא ברא את האדם, סדר הדברים הוא השתלשלות מן העין אל הפה. קודם האות עי"ן ואחר כך האות פ"ה. תפיסת מציאות גלויה שייכת לעין, וגם במערכת הפנימית ישנה "עין השכל" שתופסת את המציאות הפנימית. דיבור הוא דבר שאמורים לעשות אחרי תפיסת מציאות. מה שנתפס במציאות זה מה שמבטאים בדיבור. מי שמקדים פה לעין, יוצר לעצמו מערכת מציאות דמיונית, שלא נבדקה על ידי העין. זה אומר שהוא ניגש אל כל העניין עם דעות קדומות, ועוד לפני שהוא בחן ועיין בנושא על כל צדדיו, הוא כבר החליט מה תהיה המסקנה שלו.

עוד לפני שהמרגלים ראו את הארץ, הם כבר דיברו בינם לבין עצמם, והחליטו להוציא את דיבת הארץ רעה. המרגלים החליטו שכל עובדה שהם יראו - הם יפרשו אותה בהתאם לרצון שלהם (ניתן לעיין ברש"י במדבר י"ג, ל"ב. בשנים קודמות ראינו מדוע הם לא רצו להיכנס לארץ, לא נחזור על הדברים). התלמוד כותב (עבודה זרה כח ע"ב) שמאור העין תלוי בלב, כלומר, פעמים רבות העין מסוגלת לראות את מה שהלב רוצה שהיא תראה, אפילו אם המציאות האובייקטיבית שונה לגמרי. אדם רואה את מה שהוא רוצה לראות. מדהים הדבר הזה.

שנים עשר המרגלים ראו את אותו דבר, חוו את אותן חוויות ובכל אופן שנים מתוכם הגיעו למסקנות הפוכות מהשאר. מדוע? משום שאותם עשרה מרגלים רצו לראות משהו מסוים, ואז הם פירשו את כל מה שהם ראו לאור מה שהם רצו. המרגלים "דילגו" על העי"ן.

כשהמרגלים תיארו את אשר ראו, הם אמרו "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (י"ג, ל"ג). המרגלים בנו לעצמם תדמית דמיונית. הם ראו את עצמם קטנים והחליטו שגם אחרים רואים אותם קטנים.

המדרש על פסוק זה כותב: "אמרו 'ונהי בעינינו כחגבים' - אמר הקדוש ברוך הוא ויתרתי עליהם. אלא 'וכן היינו בעיניהם', יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם? מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?".  (במדבר רבה ט"ז, י"א). כלומר. על החלק הראשון של "ונהי בעינינו כחגבים" הקדוש ברוך הוא ויתר להם, משום שזו תחושה אובייקטיבית שככה הם מרגישים, אולם על החלק השני של "וכן היינו בעיניהם" הקדוש ברוך הוא לא ויתר להם, משום שזו פרשנות שגויה וסילוף המציאות. הקדוש ברוך הוא אומר – מי אמר למרגלים איך הנפילים ראו את המרגלים? מנין להם שהנפילים לא פחדו? מנין להם שהמרגלים לא נראו בעיני הנפילים כמלאכים? המרגלים אמרו בפיהם דבר שהם לא ראו בעיניהם, וזה שורש החטא ובעצם שורש החורבן – תפיסת מעוותת של המציאות שנובעת מרצון שגוי ואינטרס אישי דמיוני.

אם נחזיר את העין למקומה, נוכל לבנות מחדש את מה שהרסנו.

פרשת שלח מסתיימת עם מצוות ציצית, שעיקר מצוותה הוא: "וראיתם אותו – וזכרתם את כל מצוות השם". עלינו לראות את הציצית המורכבת מחוטים רבים, קשרים רבים, חוט ועוד חוט, קשר ועוד קשר, ארבעה צדדים ומשמעויות שונות, ולכוון את הכל לתכלית הראויה שבא לידי ביטוי בפתיל התכלת, תכלת מלשון תכלית. המרגלים עשו בדיוק את ההיפך – החליטו על תכלית מדומה ובהתאם אליה הם צירפו את כל הפרטים.

כל אחד מאתנו הוא "מרגל". אנחנו כל הזמן רואים, מביטים ומסתכלים. אלפי תמונות וסיטואציות חולפות מול עינינו בכל יום, ופעמים רבות אנו בוחרים לראות רק את מה שמתאים לנו.

בואו נחזק את עצמנו עם המסר של מצוות ציצית, נחזיר את "סדר האותיות" ונשתמש בעין לפני הפה. נשתמש בעין החיצונית ובעין השכל, ונתאים את הרצון שלנו בהתאם לאמת. רק כך יתוקן חטא המרגלים.