במחשבה תחילה לפרשת שלח-לך: למה גררו הנוסעים את נהג האוטובוס לבית משפט?

"תן לי עשר כוסיות וויסקי", ביקש פילוסוף מחברו. לצורך העמקה פילוסופית, כמובן.

לאחר ששתה את כל הכוסיות בזו אחר זו, ביקש הפילוסוף תשע כוסיות משקה. אף אותן הוא גמע די במהירות.

השלב הבא היה שמונה כוסיות וויסקי, ולאחר מכן שבע כוסיות.

לאחר שסיים הפילוסוף לשתות את סדרות השש והחמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת - הוא בקושי מצליח להשלים משפט אחד כיאות. 

"איך זה הגיוני", מגיע הפילוסוף ללוז הניסוי, "שככל שאני שותה פחות ופחות, אני נעשה שיכור יותר ויותר?"...

• • •

אשכול ענבים. רימון. תאנה.

עשרת האנשים התאמצו לסחוב את הפירות אדירי הממדים, והתקרבו למחנה ישראל, שם המתין להם בציפייה דרוכה כל עם ישראל לשמוע מה בפיהם.

לא היו להם הרבה מילים טובות להגיד. הם התחילו עם הקצת שכן היה להם: "באנו אל הארץ, וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה". מכאן הם עוברים לסיפורים מלחיצים: "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד", כן, גם עמלק - הזכור לישראל לשמצה מלפני תקופה קצרה, בהיותו הראשון שבא להילחם בהם - בתמונה.

כלב בן יפונה נוטל את רשות הדיבור ומחזק את העם: "עלֹה נעלה כי יכול נוכל לה!". הקדוש ברוך הוא יעזור ואנחנו נכבוש אותם. למה לכם לפחד?

ואז המרגלים משסעים את כלב ומרוקנים תחמושת: "הארץ אשר עברנו בה... ארץ אוכלת יושביה". אנשים מתים בה כמו זבובים. חוץ מזה, יש שם בני מידות, נפילים, ענקים...

רגע, היה לכם המידע הזה לפני כן, למה חיכיתם עד שכלב דיבר ורק אז סיפרתם אותו? איפה הייתם כשהמיקרופון היה אצלכם?!

"אדוני, לא שילמת", פנה הנהג לאינדיאני שעלה לאוטובוס וגלש בטבעיות פנימה.

"אינדיאני לא משלם!", קבע הנוסע נחרצות.

"אינדיאני משלם!", זעם הנהג על החצוף שהגיע מהג'ונגל וחושב שכולם עובדים אצלו בחינם.

האינדיאני כמובן סובב את קשת הנוצות על ראשו, ופניו, האדומות גם כך - הפכו סמוקות עוד יותר. "אינדיאני לא משלם!".

פקח שעבר במקום הוזעק אל האוטובוס, להעמיד את הסרבן במקומו. גם הוא נדבק בלשון ה"עשירה" של היליד מהג'ונגל ונהג האוטובוס ופתח במתקפה: "אינדיאני משלם".

זה האחרון, כמובן משך בכתפיו וחזר על המנטרה ההפוכה: "אינדיאני לא משלם".

רגע לפני שהחליט הפקח לגרור את האיש וכתר הנוצות ולהשליך אותו אל המדרכה, קמו כמה שוחרי צדק למען אפליה חברתית והתעקשו שהאינדיאני יקבל את מלוא זכויותיו! אם מורידים אותו, הם יחסמו את האוטובוס ולא ייתנו לו להמשיך בנסיעה.

שוטר הוזעק למקום והוסיף שמן למדורה. הצעקות היו זהות. "אינדיאני משלם" מול "אינדיאני לא משלם".

רגע לפני שעברו כל המעורבים בתגרה להרמת ידיים הדדית, כל אחד בשם הצדק והחוק, נזכר מישהו בקיומו של בית המשפט. נהג האוטובוס התניע שוב, האוטובוס על נוסעיו - אלה שלא ירדו בזמן ומיהרו לנצל את זמנם לדברים תועלתיים - חנה למרגלות בית המשפט.

השופט שהוזעק לדיון הדחוף שמע את טענות הצדדים הניצים, ופנה בשאלה אל הנתבע: "למה אינדיאני לא משלם?".

האיש אדום העור הוציא מכיסו בארשת ניצחון כרטיס קטן: "לאינדיאני יש חופשי חודשי"...

בספר "באר מים חיים" לרה"ק רבי חיים טירער מטשערנוביץ, מבאר בדרך המוסר כמה קשה כוחה של נצחנות. אנשים לא אוהבים ששוברים להם את המילה. ליתר דיוק, אפילו אם רק נדמה להם שהולכים לשבור להם את המילה.

לא מאמינים? תקשיבו לְכָּלֵב. הוא לא הכחיש מילה מהדיווח של המרגלים. רק נתן חיזוק.

אבל למרגלים זה כבר הספיק כדי להוסיף על הדיווח הראשוני שגם כך לא היה מלבב, כדי לעקור כל צל של ספק מלב העם. המרגלים חייבים להיות צודקים.

את המילה שלהם - אף אחד לא ישבור!

• • •

ויכוח.

מילה עם צליל קשה. לפעמים בלתי נמנעת.

דבר אחד כדאי לזכור כשמוכרחים להשתמש בה: ראשית כל כדאי לזכור שגם אם 'שותים פחות ופחות', כמעט לכל ויכוח נלווה אגו קטן שמתעצם והולך עם כל טענה שמוסיפים, עד שכבר לא מצליחים לחבר משפט אחד כהלכתו בצורה בלתי משוחדת.

וברמה הפרקטית? ובכן, הרבה יותר משתלם לנסות לברר בתחילת הוויכוח "למה אינדיאני לא משלם". ייתכן שיתברר ש"יש לו חופשי חודשי" ולא יהיה צורך לבזבז לכל כך הרבה אנשים את הזמן ואת החיים...