כבוד, כבוד, כבוד: מה המשותף לשחקני הממשלה החדשה?

הכבוד הוא אחד הדברים שמוציאים את האדם מן העולם, כפי שקבעו כבר חכמינו במסכת אבות והמציאות היומיומית מוכיחה זאת היטב.

גם לכבוד פנים רבות, יש כבוד מדומה ויש כבוד יותר אמיתי, יש כבוד הבא מתוך ביזיונות ויש כבוד המביא לביזיונות...

כל השחקנים בזירה הפוליטית שהציגו השבוע את מחזה הבושה המדהים של מדינת ישראל, מחזה שיכול להפתיע גם את הציניקנים הגדולים שאין להם מלכתחילה אמון באף אחד - כולם שוים בדבר אחד – יצר הכבוד הוא המניע המרכזי של מהלכיהם.

יש רצון לכבוד לשמו, למעמד, לשררה, ויש יצר כבוד המביא לשנאה כנגד מי שפגע בו...

את המחשבות על השחקנים בזירה הזו ואת החששות מתוצאותיהם נשאיר עתה בצד, בתקוה שהמצב העגום אם יתממש - יביא אותנו לבטחון בבורא עולם ולידיעה שאנחנו רק בידיו – מה שכנראה לא הפנמנו עדיין אחרי כל מה שעברנו מהקורונה ועד עתה.

ננסה אנחנו לעסוק בסוגיה אחרת, בסכנה של השפעת הכבוד ואהבת השררה על כל אדם.

החשש מאיבוד השררה

נקדים שכאשר אנחנו מקשרים את הסוגיה הזו לפרשת השבוע – על סמך מה שגילו חז"ל וקדמונינו, ההשוואה היא בין דברים ואנשים רחוקים זה מזה כרחוק שמים וארץ, המרחק הוא לא פחות מאשר המרחק בין הרמה האישית הירודה של הפוליטיקאים חסרי הבושה לבין אישיותם הנעלה של נשיאי ישראל... כן, גם זה מרחק שמים וארץ...

ובכל זאת, ברמה של השפעה דקה מן הדקה ואולי רק בתת מודע – קובע הזוהר שהמרגלים שבאו לתור את הארץ והוציאו את דיבתה רעה – היו מושפעים מהחשש שבארץ ישראל הם לא יהיו נשיאים.

מה היה הבסיס לחשש הזה? אולי כי שם ההנהגה הצפויה היא חיים של תורה עם ישוב הארץ  והם לא הסכינו לכך, אולי לאידך גיסא זו הנהגה יותר גבוהה וקדושה והם לא חשבו שיהיו ראויים לה, אבל בסופו של דבר באיזשהו מקום - הם חששו מאיבוד מעמדם כמנהיגי הציבור.

הרמח"ל במסילת ישרים פרק י"א מגדיר את החשש הזה כ'יצר הכבוד', כך לא פחות!

לאמור, גם אנשים גדולים יכולים להיות מושפעים מאהבת הכבוד, ועל אף שמסתמא ההשפעה הזו פעלה עליהם בתת מודע – והם חשבו שהמניעים שלהם טהורים וההחלטות שלהם נכונות – זה אינו פוטר אותם מעונש ולא מקטין את התוצאות השליליות והרות האסון.

אז מה עושים ואיך מחליטים?

השאלה לאור זאת היא, איך אדם יכול להחליט החלטות? איך הוא יכול להגיע למצב שהשיקולים שלו יהיו נקיים? אם בארזים נפלה שלהבת – מה יעשו אזובי הקיר?

זו שאלה קשה, ואולי לא נציע כאן פתרון מלא, אבל כמה נקודות ראשוניות.

א. בראש וראשונה יש להתרחק ממעורבות בהחלטות ציבוריות בנושאים שיש לך זיקה אישית אליהם, לעולם אל תסמוך על כך שאתה מזהה את השיקולים האינטרסנטיים  שלך.

ב. גם בדברים אישיים בהם אינך יכול להמנע מהחלטה, החלטות שרק אתה יכול להחליט עבור עצמך – מומלץ ואולי גם מוכרח לשתף חבר נאמן או יועץ – שהנך רואה בו חפץ טובתך, אבל מספיק ישר והגון לחשוף בפניך את האינטרסים, כאשר אתה מבקש זאת ממנו.

ג. חפש את האמת ככל יכולתך, והקשב לקולה בעומק הלב, אל תדחיק את קולות המצפון - אם תקשיב להם תזהה אותם! (ראה 'מכתב מאליהו' - 'קול האמת הפנימית' ח"א עמ' 60).

ד. בדוק את עצמך שוב ושוב גם אחרי ההחלטה.

ה. בקש מבורא עולם עצה טובה ופנה אליו לעזרך בהשגת האמת!

ו. אלו הם עצות פשוטות למדי, ועכשיו משהו יותר עמוק שלא נוכל להאריך בהסברתו וכך קבלתי מרבותי: בכל המקרים בהם מצאנו כשלונות של אנשים גדולים היה ניתן למצא כבר בתחילת התהליך סדקים בהתנהלות התקינה. לדוגמה להליכת המרגלים קדמה התכנסות ציבורית לא מכובדת שבאו אל משה 'בעירבוביה' – ללא היררכיה נערים וזקנים יחדיו... כאן כבר מתגלה סדק ודרכו יכול להכנס המכשול והמחסום מפני סייעתא דשמיא.

לאדם המבקש אמת, יש סייעתא דשמיא לא להכשל, אולם כאשר הוא נכנס לזירה לא נקיה, כאשר יש פגמים בהתנהלות האירוע – החשש לכישלון גדל והזהירות הגדולה מתבקשת ביתר שאת.