לכל ילד יש סיפור: רעש ומהומה – יקרבו חלילה את התאונה

הפעמון צלצל צלצול ארוך. הילדים ישבו בשקט במקומות. כולם, חוץ משלוימל'ה (שם בדוי, שלא ניכשל בלשון הרע), שתמיד מאחר. מיד לאחר הצלצול הופיע המורה, ובידיו – צרור דפים.

"יש מבחן היום?", שאל מתתיהו בבהלה.

"לא הודיעו לנו על שום מבחן!", הצטרף אליו רפאל.

"אף פעם לא ערכו לנו מבחן בלי להודיע קודם", אמר פנחס ותיקן את משקפיו על עיניו.

"יש לכם עוד משהו לומר על המבחן שלא תוכנן ושלא הוכן?", שאל המורה, וכולם פרצו בצחוק.

"אז מהם הדפים הללו?", שאל מתתיהו והתחיל להירגע.

"אולי שוב הודעה על חיסונים?".

כבר היו השנה, אף פעם לא עושים פעמיים בשנה חיסון", הרגיע דניאל את כולם.

"אולי זו הודעה להורים על אסיפת הורים", ניחש פנחס ונאנח משום מה...

"אם נהיה בשקט", אמר אפרים, "נדע מיד!".

"נכון מאוד", שיבח המורה, הניח את הדפים על שולחנו והתיישב אף הוא.

"ובכן", אמר לאחר שהכיתה השתתקה, "זה מה שכתוב בדף":

"להורי התלמידים שלום רב,

רצינו להודיע, כי ביום רביעי יתקיים טיול לשמורת טבע מיוחדת ורחוקה".

"יופי, נהדר!", נשמעו הקריאות הצפויות, ומיד השתתקו.

"הטיול יתקיים משעה שמונה בבוקר ועד לשעה שמונה בערב. לנסיעה יצטרפו מדריכים, מלווים ונושאי נשק. הנהלת ה'חדר' מאחלת דרך צלחה ונסיעה נעימה".

"ואנחנו חשבנו שאלה זריקות", צהל דניאל.

"או מבחן", התפוצץ אריה מצחוק.

ופנחס נאנח אנחת רווחה: "העיקר שאין זו אסיפת הורים...".

* * *

ביום רביעי, בשעה 8 בבוקר, היו כל ילדי הכיתה במקומותיהם. אפילו שלוימלה, שתמיד מאחר, היה שם. המורה אסף מכולם את פתקי האישורים, ובדק אם לכל ילד יש כובע ושתייה מספקת.

"זהו, הכל מאורגן", שמח המורה. "התנהגו יפה, ילדים, ואני מקווה שיהיה לנו טיול מהנה".

האוטובוסים חיכו בחוץ. בסדר מופתי עלו אליהם הילדים מכל הכיתות.

"כמה שעות נוסעים?", שאל אריה את המורה.

"בערך ארבע שעות", ענה המורה. "תלוי בעומס התנועה".

שוב ושוב בדקו המורים שהכל כשורה, שהילדים כולם בפנים, שלא נשכח דבר ושאפשר לצאת לדרך.

והנה הגיעה עת היציאה...

בתחילה לא חשבו מה לעשות. כל אחד הסתדר במקומו והתרווח להנאתו. אבל אחרי נסיעה של חצי שעה – החלו הילדים להשתעמם. לכן התחילו לחשוב יחד איזה שיר לשיר.

"יש לי שיר מצוין", אמר יחיאל. "עם ישראל חי...", והוא התחיל לשיר, כשכולם עוזרים לו במרץ.

לאחר כמה מילים החליף ילד אחר את השיר, והחל לשיר "ותן בנו...". בקושי הגיע למילים "יצר יצר טוב", וכבר התערב ילד נוסף עם השיר "מקימי מעפר דל...".

"בואו נשיר יחד!", אמר שלוימל'ה ועבר בין הטורים, כדי לבקש מכולם השתתפות. אבל אף אחד לא התאמץ לעשות זאת, עד... עד שפנחס המציא את השיר שמצא חן בעיני כולם, ואותו שרו כולם ביחד. בעצם, לא שרו, אלא צעקו, לא בדיוק צעקו – פשוט צווחו, ואי אפשר היה להפסיקם:

הנהג שלנו, המסכן

כמה שאותו כאן נעצבן

לנסוע בשקט לא ניתן

הנהג שלנו, המסכן.

שוב ושוב קראו הילדים יחד, התלהבו וצעקו חזק יותר וחזק יותר.

ופתאום – פתאום עצר הנהג את האוטובוס בבת אחת.

"די!", צעק לתוך השקט שהשתרר. "די, שמעתם? אם אתם רוצים לנסוע לטיול, אז תשתקו! אתם רוצים לקרוע לי את עור התוף? אתם רוצים שאעשה תאונה מרוב כעס?".

הוא חיכה עוד שתי דקות, עד שנרגע. המורה הגיש לו כוס שתייה. הילדים לא פתחו את הפה. מיד אחר כך צנח הנהג שוב על כסאו, ויצא לדרך.

הילדים הביטו זה בזה מבוישים. המורה הביט בהם, בטוח שלמדו דבר מה חשוב. ואז פתאום אמר שלוימל'ה:

בכל טיול חובה לדאוג

שהנהג יוכל לנהוג.

רעש, בלגן ומהומה,

עוד יביאו תאונה...

"מה אמרתם?", נשמע קולו של הנהג. הילדים צחקו.

"אמרו זאת שוב", בקש הנהג.

"אבל אמרת שלא נצעק", היתמם פנחס.

"תגידו יפה, בלי לצעוק", אמר הנהג.

הוא ביקש משלוימל'ה לגשת, והגיש לו את המיקרופון. "אמור את זה בקול, זה חשוב מאוד", אמר.

ושלוימל'ה, אמיץ כתמיד, דיבר למיקרופון והכריז שוב את המשפט שלו.

"אתה מחבר נפלא!", התלהב הנהג. "אתה מוכן להכין לי מחר שלט כזה לאוטובוס שלי?".

"טוב", גמגם שלוימל'ה, "אני מסכים. אבל למה?".

"כי בכל טיול מקימים רעש ומהומה", אמר הנהג. "ובכל טיול אני מתפלל, שאחרי נסיעה כזאת אחזור בשלום... אולי שלט כזה באוטובוס יוכל לעזור?".

הנהג אמר את דבריו, וודאי לא חשב שהדברים יתבצעו. אך באחד הימים הזעיקו אותו לחיידר "תהילת ה'", ושם הגישו לו סדרת פלקטים יפהפיים. היו שם כעשרים פלקטים קטנים. המילים נכתבו ביד אמן, וסביבן צוירו כלי רכב מפורקים שנפגעו בתאונה.

"הכנו המון שלטים", אמר שלוימל'ה. "זה בשביל שכל הילדים שאתה מסיע יראו בברור את מה שכתוב".

הנהג יצא ושללו בידו.

ומאז ועד היום, הנוסעים באוטובוס הזה, עם הנהג הזה, לגמרי ממושמעים, כי אף אחד אינו רוצה לגרום לתאונה. וזה מה שכתוב במפורש על דופן האוטובוס:

בכל טיול חובה לדאוג

שהנהג יוכל לנהוג.

רעש, בלגן ומהומה,

עוד יביאו תאונה...

לרכישת ספרי מנוחה פוקס, לחצו כאן.