אבא, עכשיו הבנתי – אתה קבעתי את המסלול הזה שלי מראש

בורא עולם.
אני כותבת אליך כדי לומר שקטונתי.
מדברת אליך כדי שתדע שהבנתי.
מתפללת אליך כי מרגישה שלא, פשוט לא יכולה בלעדיך.
קטונתי מלדמיין את גדולתך.
הבנתי, ועכשיו יותר מתמיד, שאין עוד מלבדך!
בימים אחרים, לא הרבה לפני שנחתה עלינו הקורונה, דמיינתי את התקופה הזאת אחרת כל כך... חשבתי על לימודים שיסתיימו, על עבודה חדשה שכנראה אתחיל, על בילויים וחוויות של חופש, על חברות, על שידוכים, ועל כל מה שבחורה בגיל שלי לא מפסיקה לחשוב.
דמיינתי איך הכל מסתדר לי מושלם.
מסיימת לימודים, מתחתנת, עובדת, מצליחה, נהנית.
הראש הציג תמונה מושלמת. וקצת לפני שחשבתי שהנה, זהו, זה כבר קורה, באה הקורונה והוכיחה לי אחרת.
לקח לי קצת זמן לעכל שזאת לא באמת היא.
הייתי עסוקה בלהאשים אותה. לקשור כתרים של אשמה לקורונה, שאפילו שם יפה אין לה...
אבל גם אם זה לא קרה מיד, די מהר הבנתי.

זה אתה.
הקורונה באמת כאן, אבל לפני הכל ואחרי הכל, זה אתה.

ושוב, קטונתי.
קטונתי מהמהלכים רבי העוצמה שלך, אבא.
קטונתי מלאחוז ראש אחרי המאורעות.
קטונתי מלהוביל אפילו את המחשבות שלי.
קטונתי מלתכנן אפילו את המהלכים שלי עצמי.
והבנתי, אבא.
הבנתי שלפני הכל ואחרי הכל, אתה אבא.
הבנתי שכמה שגדלתי - שלך אני, עדיין ילדה, ולעולם אהיה.
אתה מלך כל יכול, שאין מי שידמה לו בעוצמתו.
אתה מנהיג העולם, שאין מי שאינו תחת הנהגתו.
ועם כל עוצמתך וגבורתך, עם כל המהלכים הגדולים שמנוהלים על ידך בלי הפסקה,
אתה אבא.
ומה לא עשית בשביל שנבין שאתה פה.
הכי בעולם.
בשבילנו.
מה לא עשית בשביל שנבין,
שכן, טוב להיות תלויים.
בך.
לא בסביבה, ואפילו לא בעצמנו,
אלא אך ורק בך.
מה לא עשית בשביל שנפסיק להילחם בעצמנו.
בשביל שנפסיק לחשוב שאנחנו חכמים מספיק בשביל לנהל את חיינו.
באת והבאת קורונה לעולם.
ובמקום שנשחרר, במקום שפשוט ניתן לך את המקום, במקום לעצור ולחשוב - רגע, אולי טעינו?
אנחנו עסוקים בלהאשים קורונה, וממשלה, ורופאים, ובוסים ומשפחה.
את כולם הצלחנו להאשים, ואפילו את עצמנו...
וכל מה שרצית זה רק שנבין שקצת שכחנו מה זה אומר להיות ילדים.
וכמו אבא דואג, לא נתת לנו לשכוח.
כמו אבא אוהב, נתת לנו להבין. כל אחד בגילו, כל אחד במצבו, כל אחד בדרכו.
אז כן, אבא, גם אני, בחורה בת 20 שכל החיים לפניה.
הרגשתי שכל העולם לפני, מחכה שרק אבוא ואקטוף הצלחות... מחכה שאבוא ואגשים את כל החלומות.
והבנתי, אבא.
שכן, יש בי הכל בשביל להצליח - הרי נתת בי כל מה שאצטרך בשביל דרכי בעולם.
אתה זה שרוצה יותר מכולם שאצליח. שאגשים את מטרותי. שיהיה לי טוב.
ודווקא בשביל זה אתה כאן.
בשביל שאצליח, בשביל שאגדל, בשביל לעשות ככל שאוכל.
אבל אתה זה שתכנן לי את כל המסלול כבר מראש...
זה ששלח אותי לכאן.
אתה הוא זה שבידו כל המפתחות.
אתה הוא זה שיודע באמת מהן המטרות.
אתה הוא זה שמאמין בי יותר מכולם.
ואין כמו אבא אוהב בשביל לדעת מה הכי טוב לבתו.
אז הבנתי, אבא, ואני מוכנה.
לא מתכננת לבד.
כן מתפללת שתצעד איתי יד ביד.
מאמינה בך, ויודעת שאחרי הכל אתה מאמין בי.
מאמין שיש בי הכל בשביל להצליח בדרכי.
צועד איתי, תמיד, כדי שאף פעם לא ארגיש לבד.

אז רק נותר לי להודות לך, אבא.
תודה שאתה מקשיב לכל התפילות.
תודה שאתה נותן בי כוחות.
תודה שאתה איתי - בכל התחנות.
תודה שאתה עוזר לי להגשים משאלות.
אוהבת אותך, אבא.
גם בימים. גם בלילות.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.