זוגיות ושלום בית
מי אחראי על השלום בבית שלך? היכולת להישאר טוב גם לאחר פגיעה
מה הוביל להסכם השלום ארוך השנים בין המצרים לחיתים, ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה לשלום הבית שלנו?
- מנחם וולף
- פורסם כ"ט סיון התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
ד''ר ג'ון מרדכי גוטמן הפך את העיסוק בהבנת חיי הנישואין למדע כמעט מדויק. הוא פיתח מעבדות לחקר חיי הנישואין וניהל מעקב ארוך טווח אחרי אלפי זוגות. עם השנים הוא למד לנבא מראש, על פי צפייה בשיח קצר בין בני זוג, האם הנישואין הללו יחזיקו מעמד או יקרסו. יכולת הניבוי המרשימה שלו הייתה מדויקת ביותר מ-90% מהזוגות שנצפו.
עבודתו היסודית העשירה את עולם הייעוץ הזוגי בכיוונים חדשים ובכלים רבים. אך התגלית העיקרית שלו מתנקזת לעקרון אחד, מרכזי, שהכול נע ומסתובב סביבו. לעקרון זה קוראים: חֲבֵרוּת. אם אתם חברים, כלומר, בחיי השגרה האפורים, אתם נעימים וטובים זה לזו, כנראה שתצליחו להתמודד עם הקשיים שצצים ביניכם. אך אם אינכם חיים בידידות, וטוב הלב אינו זורם ביניכם, אתם בבעיה.
הבשורה הטובה היא, שגם יריבים מרים יכולים להפוך לרֵעִים אֲהוּבִים. אכן, זה לא תמיד קל, ונדרשת המון השקעה עבור הצלחת החברות. אולי בני הזוג יזדקקו ליד מכוונת, וודאי שהם יצטרכו להחליף את האוויר העכור ששרר בביתם. יהיה עליהם להציף האחד את השני בים של מחוות מרגשות, להרעיף מטר של מילים טובות ולהתמיד בכך בחורף ובקיץ. רק נהר איתן של הארת פנים וטוב לב יוכל להבטיח שתקופת היובש כבר אינה מאיימת לסדוק ולפורר את אדמת הבית.
בדומה לתחומים אחרים, גם בתיקון האווירה הזוגית ישנן המון התחלות מלאות רצון, להט ואש, שדועכות וכבות בחושך השקט. אך בשיפור היחסים הזוגיים ישנו עוד מכשול, בנוסף לשחיקה הקיימת בכל תהליך. דווקא כאשר אדם מתאמץ ומשנה מרגילותו כדי להכניס חיבה לקשר, הוא מצפה להדדיות ולהערכה. בשעה שהוא נותן את כול-כולו לשיפור הזוגיות, בן הזוג השני עלול להיראות לו אדיש, לא אכפתי, מפנה עורף או אפילו פוגע. הוא הופך כל אבן כדי לנקות ולרענן את החברות שלהם, והנה הוא מקבל קיתון צוננים בפניו. במקום להמשיך להשקיע ולהיטיב את הקשר, הוא עלול להתפרץ בכעס, כהר געש איום. מהיכן ייקח האדם את הכוח להתמיד ולהתמסר, למרות היחס הצונן? איך ניתן להמשיך להאיר פנים לאחר אכזבה פוגעת ומכעיסה? כיצד ימשיכו לנבוע מימי האהבה ולא יהפכו לנחל אכזב?
•••
לפני כ-3,300 שנה התחולל באזור דרום מערב סוריה קרב אדירים, בין האימפריה המצרית לבין ממלכת החיתים. הרקע למלחמה: מחלוקת על בעלות ושליטה על אזורים בשטחי לבנון ודרום סוריה. באזור זה עברו דרכים חשובות של מסחר, ולשליטה בהם הייתה חשיבות כלכלית גדולה.
המצרים היו בעלי צבא מיומן ומתקדם, והם התקדמו צפונה לכיוון סוריה, כדי להשיב את השליטה על שטחי המריבה. בדרך הם הופתעו ממארב שהציבו להם החיתים. אחרי התעשתות מהירה, רעמסס מלך מצרים הצליח להזעיק עזרה ולהשיב מלחמה שבה הכה בחיתים בעוצמה. להפתעה של החיתים היה אפקט משמעותי. המצרים איבדו מכוחם, ולא הייתה להם היכולת להמשיך להילחם. אך גם לחיתים לא נשאר מספיק צבא כדי לרדוף אחרי המצרים. הקרב לא הוכרע.
המצרים חזרו למצרים, ובשנים הבאות התקיימה מלחמת התשה בין הצדדים. לאחר 16 שנה הבינו המצריים שהמלחמה חסרת תוחלת, והם כבר לא ירוויחו ממנה את השטח. בעקבות הבנה זו, הצדדים התיישבו וחתמו ביניהם על הסכם.
ההסכם לא היה רק הסכם הפסקת אש, אלא הסכם שלום רחב ועמוק. ההסכם כלל התחייבות של לחימה משותפת במקרה שאויב זר יבוא לתקוף את אחד הצדדים, הסגרה הדדית, פתיחת דרכי מעבר כלכליות. ה"דובדבן שבקצפת" של ההסכם היה, חתונה של רעמסס מלך מצרים עם בתו של חתושיליש - מלך החיתים. מפאת חשיבותו של ההסכם, הוא נכתב על טסי כסף בכתב חרטומים מצרי וגם באכדית – שפת ממלכת החיתים. טסי הכסף לא שרדו, אך העתקים עתיקים שנחרטו על גבי לוחות חרס נמצאו במשך השנים, ואחד מהם מוצג לראווה במטה האומות המאוחדות.
השלום בין המדינות שרר שנים ארוכות, וממצאים ארכיאולוגים אכן מעידים על שיתוף פעולה פורה בין אימפריית מצרים לממלכת החיתים. באזורי השליטה של מצרים נמצאו מפעלי כלי נשק של החיתים, דבר המלמד על ייצור חיתי שהתקיים בשטח הממלכה המצרית.
אם נחפש את הסוד שהביא את הצדדים להסכם שלום מוצלח שכזה, נמצא תשובה פשוטה: הבנה שאין ברירה אחרת. הם לא כרתו ברית בגלל שהם רצו את קרבתו של השני. הם עשו הסכם, כי הם קלטו שאין להם אופציה טובה יותר. ליתר דיוק, האופציה השנייה הייתה רעה מאוד. זו הייתה הבחירה היחידה שיכלה להביא להם חיים שלווים ומשגשגים, ללא מוות והרס מיותרים. לאחר שהתחדדה אצלם ההבנה מה הם רוצים, הם הצליחו להביא שלום משגשג, כנגד כל משקעי העבר.
•••
לפני שאדם ניגש לתקן ולשנות את היחסים השוררים בביתו, עליו לשאול את עצמו את השאלה הבאה: מה אני רוצה שיקרה בבית שלי?
בתוך הזוגיות ובתוך הבית מתרחשים המון דברים, נעימים יותר ונעימים פחות. ישנה שמחה וישנו גם כאב. ישנה נתינה וישנה גם חסימה. דיבור ושתיקה, קירבה וריחוק, הארת פנים וחתימת פנים. גלים שֶׁגּוֹאִים ואז נופלים ומתנפצים.
אדם שלא ישב על החוף בשקט, בבקתה, לבד עם עצמו וחשב לאן הוא רוצה לחתור - כאשר הוא יעלה על הסירה, רק הים יחליט לאן ייקח אותו הסחף. אך אדם שהתבודד ארוכות, סערת הרגשות שככה, מרוצת המחשבות נרגעה ומחשבתו נהייתה בהירה וזכה - כן, כעת הוא כבר יודע את שביקשה נפשו. רק אדם כזה, יוכל לחתור אל היעד גם מול מים רועמים.
לאחר שחשבת עם עצמך על האווירה שאתה רוצה שתשרור בבית, על צורת היחסים שתזרום ביניכם ועל סגנון החוויות שתחוו יחד, זה הופך להיות העסק שלך. כאשר הצלחת לזקק ולהבין מהו הרצון שלך, אתה יכול לצאת לדרך ולהשקיע בשיפור פני הזוגיות. כעת נהיר לך מה אתה רוצה שיקרה בבית שלך, וזהו הרצון האישי שלך. עכשיו, גם יחס צונן לא יקפיא אותך, גם פגיעה לא תסמא את עיניך. אך אם לא עשית בירור ולא הקשבת לקול הפנימי שבך, יצוצו בך קולות ורגשות שונים. קולות טובים וקולות רעים, בהתאם להתרחשויות בבית, ולא תוכל להחזיק בדרכך לאורך זמן.
אם לאחר מחשבה ובירור פנימי, החלטת שאתה חפץ בקשר ורוצה להשקיע בו, יישמע מתוכך קול כזה: כשם שלא הגיוני שאם אשתי הכעיסה אותי, אז אפגע במשרה או בעסק שלי. ממש כך, לא אהיה מוכן לפגוע בבית שלי בגלל שבן הזוג שלי הרגיז אותי. גם אם השני אכזב ופגע, עדיין לא אוותר על האהבה והטוב שאני מאמין שעוד יצמחו פה. אשקיע ככל שיידרש, והשכינה עוד תשרה בינינו!
מנחם וולף הוא יועץ זוגי, B.A בפסיכולוגיה