"תגידי, מה הקטע של הנופש הזה?"

"מוזיקה, בריכה, אוכל מדהים, אבל מעל הכל...". שרית לא הפסיקה לדבר על הנופש הזה. הילה בחרה לא להקשיב לה באמת. הרי שרית מדברת על חוויות כאלה כמעט כל יומיים, אז קצת בריכה, מוזיקה טובה וכמה הרצאות שינו את החיים שלה? נו באמת! אבל כשחודשיים אחרי שרית המשיכה לדבר כמעט רק על זה, היא החליטה לשאול אותה ברצינות – "מה הקטע של הנופש הזה?". 

אבל שרית לא סיפרה לה, היא פשוט הכריחה אותה לבוא, "אין לי הכסף הזה", הילה ענתה לה, "500 ₪, שלושה ימים, זה כמעט כלום כסף, וזה ממש שווה את זה!". הילה הרהרה בינה לבין עצמה, ולבסוף החליטה ללכת על זה. 

כבר כשהיא הגיעה למקום, היא הייתה מופתעת, מקבלת הפנים החמה, מהמוזיקה הטובה, מהאווירה. היו שם עוד המון בנות, בדיוק כמוה, שרק רצו כמה ימים של מנוחה לגוף ולנפש. מישהי באה לקראתה, מחייכת, והציעה לה שתיה. אחרת סיפרה שהיא גרה ממש קרוב אליה, והן החליטו לצאת ביחד להליכות בשכונה. שלישית סיפרה שאחותה הכריחה אותה לבוא, והיא מקווה לא להצטער. 

היא זוכרת שליום השני היא קמה אחרת, עדיין בספקות, אחרי שהיום הראשון היה קליל יחסית. ההורים שלה התקשרו, ואמא שלה נתנה לה עוד הרצאה על למה אחותה הגדולה כבר נשואה, ומצליחה בעבודה, והיא עדיין תקועה עם התואר שלה ובעבודה לא מספקת. וזה לא עזר שהיא הסבירה לה שאחותה גדולה ממנה ב-6 שנים, וזה לא עזר שהיא ביקשה שתיתן לה את הזמן. 

היא הייתה עצבנית כל היום, מנסה לכלות את זעמה בצפייה בנוף המהמם, ברפרוף בסטוריז באינסטגרם או בשחייה בבריכה, אבל זה לא עזר. בסוף היא החליטה ללכת לאחת ההרצאות. "אולי זה יעזור לי להוציא את זה מהראש", היא חשבה.  

איתה ישבו עוד מאות בנות, באולם גדול ומלא עד אפס מקום, אבל היא לא יכולה באמת להסביר את התחושה שהרב הזה, עם העיניים שלו, כאילו הסתכל רק אליה, כאילו דיבר רק אליה, כאילו הרגע הזה, ההרצאה הזו, נולדה רק בשבילה. הוא סיפר על תחושת הבדידות והפחד, על הספקות, על התחלות חדשות, על עומס של שגרה, עייפות החומר. היא לא שמה לב שדמעות זלגו מעיניה. 

בסוף ההרצאה היא נגשה אליו. עמדה מבוישת בצד, רואה איך לכל אחת הוא מקדיש תשומת לב אישית, עונה לכל שאלה. הרב זמיר, קראו לו, היא רשמה במחברת את שמו. לבסוף. הגיע תורה. היא גמגמה בתחילה, ואז פתחה את פיה - "למה? למה דברת אלי? איך בכלל ידעת?", היא שאלה והתבוננה בו בעוז. "אליך? לא, לא דברתי אליך, לא דברתי עליך, דברתי אל עצמי". 

את שלושת הימים שהיא העבירה שם, היא לא יכולה באמת לתאר. את אינספור החוויות המרגשות, את החיבור מחדש לאני הפנימי שלה, שאבד בין כל רעשי הרקע של שגרה ועבודה, את ההרצאות המרתקות, את הצחוק, את החברות החדשות שנכנסו לחייה, את הריקודים מתוך שמחה אמיתית ואת הנפש שקבלה סוף סוף את מה שרצתה, שהגיעה למנוחה. 

ביום ראשון, כשהיא חזרה למציאות, היא גלתה שהמון דברים נשארו איתה. הכלים שהיא קיבלה להמשך הדרך כבר היו טבועים בה, והיא לא רצתה לשחרר את ההרגשה. שבועיים אחרי היא עוד המשיכה לדבר על זה, עד שנועה מהעבודה שאלה אותה – "תגידי, מה הקטע של הנופש הזה?". 

* * *

שנה של קורונה עברה עלינו, של חששות, של אי וודאות, של טלטלות. עכשיו זה הזמן לשים את עצמך שוב במרכז, ולמלא את החורים שבלב שלך. למצוא תשובות לשאלות שתמיד בערו בך, ומשמעות אמיתית למה שבאמת רצית. 

בואי ליהנות מסופ"ש מרתק ומהמם עם ערכים במלון ציפורי שעל שפת הכנרת. בואי ליהנות ממפגש עם הרב זמיר כהן והרב דוד ברוורמן, ממופע סטנדאפ מצחיק עד דמעות וממופע מוזיקלי מרגש. 

בואי ליהנות מהאווירה המיוחדת של נוף גלילי מרהיב, אוויר חדש שייכנס לריאות ויוציא אותך לדרך חדשה, מחדרים מפנקים, ארוחות גורמה, ספא משוכלל ובריכה כיפית, ומכל התנאים הדרושים כדי שתוכלי סוף סוף להקדיש זמן לעצמך, למלא מצברים, להתחדש ולהתרגש. 

לכל הפרטים על הנופש המיוחד, לחצי כאן.