מדוע החליט ה"חפץ חיים" לעזוב את הרבנות?

כמה מעניין, שגם העיתון, ולהבדיל, גם פרשת השבוע, עוסקים ב"משחק כיסאות" השלטון. 

קרח, בן דודו של משה רבנו, חשק בנשיאות שהוענקה לאליצפן - בן-הדוד הקטן, ועל כך הבעיר בקרב העם המוסת את אש המחלוקת כנגד משה.

אך בכל זאת, ישנם הבדלים רבים בין הפרשיות.

קרח היה תלמיד חכם, ומחלוקתו הונעה מתוך תשוקה עזה לזכות במעלה הרוחנית של הנשיאות, לא סתם מתוך מרד נוסח "רק לא ביבי". בנוסף, לקרח היה קהל אוהד רב, שהיה ברובו מטובי העם.

בשונה מקרח, לנפתול תעלול הכיפה אפילו לא מכסה את הקרחת; כל חשקו רק בכיסא בכנסת ושיכון בבלפור, ויש לו יותר מאבטחים מאשר מנדטים...

דומני שהאדמה לא פוצה את פיה לבלוע את חברי ממשלת הזדון רק מפני שמחירה האמיר, וחבל לה לבזבז מקום על אחסון פיצ'פקעס...

הביטו אל תהליך הרכבת הקואליציה. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה - "ימני, שמאלני וערבי ישבו לחתום חוזה...". זו בהחלט בדיחה, אך ממש לא מצחיקה.

אני סבור שמפאת הקושי לבטא במילים את הניגודים הקיצוניים בין דעותיהם של הליצנים הללו, כדאי לנסח את ההסכם הקואליציוני במהדורת קומיקס. כדאי אפילו לשקול צירוף בדידים...

נראה כי לקראת שנת השמיטה, הממשלה העתידה נוהגת לחומרא ומפקירה את המדינה כולה...

נחמה פורתא, שלפחות הרוסי בזבז את התקציב על הערבים, ולא נותר לו כסף לקנות מריצות להשליכנו למזבלה... סְפָּסִיבַה, דְזֵדוּשְׁקָא (תודה, סבא).

נראה כי עסקנו די בקומדיה הממשלתית. הבה נפנה לעסוק בנושא רציני יותר מתוך פרשתנו.

* * *

לאחר שקרח ועדתו נבלעו באדמה והאש שרפה את מקריבי הקטורת, משה ציווה את אלעזר בן אהרון להרים את המחתות - "כִּי קָדֵשׁוּ" (במדבר י"ז, ב'). המחתות נאסרו בהנאה מאחר שהמקטירים עשאום "כלי שרת" (רש"י, שם).

שואל  הרמב"ן (שם), איך קדשו המחתות אחר שאותם מקטירים הקטירו "קטורת זרה"?

משיב הרמב"ן: "בעבור שעשו כן על פי משה, היו קודש - כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלהים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באוהל מועד".

ועדיין תמוה, שהרי סוף-סוף הקטרתם הייתה בניגוד לרצון ה'?

* * *

רבי אהרן הכהן זצ"ל, חתנו של מרן ה"חפץ חיים" זיע"א, נחל פעם אכזבה בהשתדלותו להשיג משרת רבנות בעיר מסוימת. הוא הצטער על כך מאוד, ופנה לחותנו לשוחח על כך.

ה"חפץ חיים" דיבר על לב חתנו שלא יצטער בשל אי קבלת המשרה, שכן גודל האחריות שברבנות רב עד מאוד. אולם דעת החתן לא נחה בזאת.

ה"חפץ חיים" הציע לספר לו סיפור שאירע לו בתקופה הקצרה בה כיהן רב בעיירתו ראדין, מעשה שהיווה אחד הגורמים לעזיבתו את הרבנות.

אחד הקצבים בראדין נתפס במכירת בשר טריפה, ונפסלה כשרותו. הלה בא לפני ה"חפץ חיים", התחרט והבטיח שלא יחזור על כך שנית, ומשנוכח הרב בכנותו, השיב לו את הכשרות, אך לא לפני שקנסו לתרום לבית המדרש ארבעים ליטר נרות.

הקצב לא האריך ימים, וכעבור זמן קצר הלך לעולמו.

באחד הימים, בעודו לומד, נפלה תרדמה על ה"חפץ חיים". והנה בחלומו הופיעו שלושה אנשי צורה, הגדול שבהם הזכיר את המעשה שאירע עם אותו קצב, ואז שאל: "בקנס שקנסת אותו, האם התכוונת לשם עונש - "למען יראו ויראו", או שמא התכוונת שתהיה לו בכך כפרה על חטאו?".

ה"חפץ חיים" הרהר ואמר, שלמיטב זכרונו התכוון שיהיה זה לשם עונש, להרתיע את הקצב ועמיתיו.

הרב התעורר משנתו כשראשו כבד עליו, וכעבור כמה דקות שוב נפלה עליו תרדמה. הפעם הופיע אותו קצב בחלומו, עצוב ומדוכדך.

"רבי, מה עוללת לי?", קרא הקצב בקול בוכים, "בבית דין של מעלה דנו אותי לגיהינום על הטריפות שהאכלתי. אני טענתי שכבר נקנסתי וממילא התכפר לי חטאי, אולם הם ביקשו לברר איתך אם אכן התכוונת לקנסני לשם כפרה, אך משהשבת שהתכוונת רק לשם עונש, חרצו את דיני לגיהינום...".

"מאז אותו מעשה", סיים ה"חפץ חיים", "גמלה החלטה בלבי להסתלק מן הרבנות".

* * *

נשיאות והנהגה איננה מלאכה פשוטה. נוכח הממשלה הנוכחית ראוי שנתבטא: "ראשות ממשלה איננה משחק ילדים!".

ברם, איש מאיתנו איננו מתיימר לומר שהוא מושלם. אז מה? וכי איש אינו ראוי להנהגה?!

התשובה פשוטה. אכן, אין אדם מושלם! אולם אדם מחויב לבקר את עצמו תמידית ולהבחין אימתי מידותיו משתלטות על דעותיו, ובזמנים הללו נדרש הוא לפעול בהתאם לערכיו ולא למכור אותם בעד מימוש חשקיו ותאוותיו. 

ובכן, גם אם את האדם ניתן לרמות, את בורא העולם אי אפשר! הוא בוחן, רואה ו"מצלם".

כותב רבי חיים זייטשיק זצ"ל (תורת הנפש, פר' קרח): "כשם שהצילומים שאנו מקבלים מבליטים ומגלים את האורות והצללים ... כן הוא הצילום השמימי של נפשו ורוחו של האדם, של כל הגיגיו ושרעפיו, של כל מחשבותיו הצלולות, וכל רחשי ויצרי תת-נפשו המסותרים - הכל מצטלם! הכל משתקף! והכל מתרשם בגנזכי הדין וחשבון השמימיים!".

הצילום האלוקי עובד עשרים-וארבע שבע, ומתעד - לא רק את מעשינו החיצוניים, אלא חודר עד לעמקי ההוויה, בוחן את המחשבות הנסתרות ומזימות הלב, ועל פיהם נצרב תצלומנו.

ה"חפץ חיים" התיירא פן יגרום צער ליהודי בשל טעות בהוראתו, ובתצלום האלוקי שלו נצרבה דמות מלאך. לעומת זאת, בקשת השררה של מועמדי הממשלה הנוכחית צרבה דמות של חולי כבוד העסוקים בלהט, כמו בגנון, במשחק כיסאות תזזיתי.

פרשתנו עומדת על דקותו של הצילום האלוקי.

למרות שמחלוקת קורח ועדתו הונעה על ציר הגאוה וההתנשאות, ועל אף שאש הקטורת הייתה זרה ומתועבת, "אבל בכל זאת נשתרבב כאן איזה ״חוט דקיק״ של כוונה לשם שמים שהועיל שכלי השרת יתקדשו במעט" (תורת הנפש, שם). 

היווכחו נא באיזו דקות האדם נבחן - לטוב ולמוטב.

* * *

היה מקום לחשוב, שעל אף הרוע ממנו נרקמת ממשלת השינוי, שמא גם בהם מצוי איזה "חוט דקיק" של כוונה לשם שמים, של רצון להיטיב. אבל אז נחשפו הפרוטוקולים הנסתרים וגילו מה נצרב בתצלום האלוקי של הממשלה הזאת.

לא מחתה מקודשת היא, אלא כף אשפה גדושה בזבל של אנוכיות, כפירה ובגידה.