במחשבה תחילה לפרשת קרח: מה נתן המלמד להורי הילדים המופרעים שהרגיע אותם?

"יש לנו בעיה", נכנס דייל מבוהל לתא הטייס, כשעה אחרי ההמראה. "נוסע אחד טוען שאנחנו עוברים מעל הכפר שלו. הוא מתעקש לרדת דווקא פה ומחולל סקנדל במטוס".  

"יש לו ידיים ורגליים מגובסות, הוא פצוע בפנים ומחובר למכונת הנשמה?", מברר הטייס.  

הדייל מאשר בחיוב.  

"אין מה לדאוג", מרגיע הטייס. "הוא תמיד יורד פה"...  

•  •  • 

בשיא פעילותו הסתובב קרח לילה שלם והסביר לכל השבטים בדברי ליצנות שהוא לא "מחותן" פה. "זה לא בשבילי", טען קרח בלהט, "זה בשבילכם! אי אפשר שמשה ואהרן ייקחו לעצמם את כל התפקידים ואתם תישארו בלי כלום".  

למה זו ליצנות? יען כי אי אפשר שיהיה יותר מכהן גדול אחד. אז איך מציע קרח לשש מאות אלף יהודים להיות כהנים גדולים, בתואנה "כי כל העדה כולם קדושים", ולכולם מגיע?! 

מיד לאחר מכן אומר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: "היבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע".  

הציווי הזה טעון ביאור: עומד קרח ומערער על מנהיגותו של משה. אם כן, מה יעזור לכלות את קרח ועדתו? מחר יקום מישהו חדש ויחזור על אותו ערעור.  

כאשר דיברו מרים ואהרן במשה, התגלה אליהם הקב"ה והוכיח אותם שלא קם ולא יקום נביא כמשה. האם לא מתבקש שגם בסיפור של קרח יהיה מעין גילוי כזה לכלל ישראל, גילוי שיסיר ספק מכולם?! 

"אני לא יכול איתם", התלונן ר' יוסף, מלמד מומחה, באוזני אחיו, ר' שלמה, מלמד מומחה אף הוא. שניהם גרו בעיירות הקרובות זו לזו, מדי פעם נפגשו ושיתפו זה את זה בענייני המלמדות והתלמידים. הפעם - בעצם, כמו תמיד - התלונן ר' יוסף על הורי תלמידיו.  

"הם כל הזמן באים בטענות שאני לא עושה מספיק", שיתף ר' יוסף את ר' שלמה בכאב. "הילדים משתוללים אחר הצהריים והם מאשימים אותי שאני לא מחנך אותם היטב לדרך ארץ".  

ר' שלמה נענע בראשו בצער. הוא זכה לתלמידים הגונים ומחונכים, לא התמודד עם הבעיות שחווה אחיו. למעט מילות תנחומים לא היה לו מה להוסיף.  

חצי שנה עברה ובאחד המפגשים המשותפים של שני האחים, שאל ר' שלמה את ר' יוסף מה קרה שהוא כבר לא מעלה את טענות ההורים על איכות החינוך שלו. "הרבה זמן לא שמעתי ממך שום דבר בנידון, הכל בסדר?". 

"בסדר גמור", זרח ר' יוסף מנחת. "עשיתי להם תרגיל קטן, ומאז - דממה".  

באחד הימים נסע ר' יוסף לעיר הגדולה "לצורך סידורים שאינם סובלים דיחוי". אלא שהוא "שכח" לומר להורים שהוא לא ישהה בעיירה שבועיים שלמים.  

הילדים, שמצאו את עצמם יום אחרי יום בלי מלמד, כשאין מי שיחליף את ר' יוסף, דאגו להשאיר חותם בכל העיירה: חלונות התנפצו ממשחקי כדור; דוכני רוכלים בשוק נהפכו כי "רק רצינו לראות מה יש מתחת"; בית הכנסת סבל גם הוא מצווחות משחק שהפריעו ללימוד ולתפילה...  

כשחזר ר' יוסף לעיירה, כמעט בירכו כל ההורים ותושבי העיירה "הגומל" בשם ומלכות. "אם אנחנו לא מצליחים להתמודד עם הילדים בעצמנו במשך יום שלם", הגיעו ההורים למסקנה, "אנחנו צריכים להכיר טובה לר' יוסף שמצליח לשרוד עם השובבים שלנו מדי יום עד סיום הלימודים"...  

בספר "מגן החינוך" ביאר על פי המשל הזה את עומק הציווי למשה להיבדל מקרח ומעדתו: יש מי שמעז להסביר כמה משה "מזיק" לכלל ישראל?  

משה יעמוד חמש דקות בצד, זכותו ונוכחותו לא יגנו על החוטאים, יהיו מאות בני-מינן ואז יתחילו להעריך מהו משה רבנו עבור כלל ישראל אפילו ברמה המעשית כחמצן לחיי חומר, עוד הרבה לפני חיי הרוח...  

•  •  • 

כשאנשים מתקשים להבין, כדאי להסביר להם לאט כדי שיבינו מהר. אולם יש כאלה ששום הסבר לא יניח את דעתם. רק לשחרר אותם ולתת להם לרוץ קדימה עד שייכשלו ויספגו את המכה - ייתן להם להבין מה ניסו להסביר להם כל הזמן.  

מרגישים לפעמים שאין לכם כוח לקחת אחריות על אנשים לא-אחראיים?  

הנה מסר מִקֹרח רגע לפני שלקחה אותו האדמה: תלמדו לשחרר. תרפו. שיֵרדו "היכן שהם יורדים תמיד". כן, גם במחיר התרסקות ואובדן.  

לפעמים זו הדרך היחידה לחזור למערכת יחסים תקינה, בלי שאתם תהיו הרעים או האשמים בעיניהם.