סיון רהב מאיר: הדברים שאפשר ללמוד מהרבי מלובביץ’, דווקא עכשיו

השבעת הממשלה החדשה נקבעה ליום ראשון, 13 ביוני, ג' בתמוז. לא צריך להיות חב"דניק כדי לקפוץ ולהיזכר שג' בתמוז הוא יום פטירת הרבי מלובביץ'. 27 שנים חלפו. כל כך הרבה דברים אפשר ללמוד ממנו, דווקא בתקופה הזו.

• הרבי מלובביץ' נחשב לאחד המנהיגים היהודיים הבולטים במאה העשרים, אף שמעולם לא נבחר בקלפי. מנהיגות, כמה חשוב להזכיר לעצמנו, היא לא רק פוליטיקה. עם כל הכבוד למנהיגים הפוליטיים שאנחנו עוסקים בהם באובססיביות כבר ארבע מערכות בחירות, מנהיגות מתבטאת גם בתחומים של רוח ותורה, של תרבות ויצירה, של כלכלה ותעשייה וצבא ומסחר ומחקר. נכון, אנחנו פחות מצטטים מנהיגים כאלה, וחבל. השבוע נפטר מפצעיו אל"מ במיל' אבי הר-אבן, שנרצח במהומות בעכו. הנה דוגמה למנהיג משפיע ושקט, שקיבל את פרס ביטחון ישראל על פיתוחים שלעולם לא יפורסמו פומבית, והציל חיים של רבים למרות שרובנו לא שמענו עליו. החברה שלנו בנויה על הרבה גיבורים ומנהיגים כאלה, בכל התחומים. ה"מנהיגות" בחברה הישראלית לא מתבטאת בסך האינטרסים הנוכחי של לפיד, נתניהו או בנט.
• אפשר לשער שהרבי מלובביץ' היה מתנגד לממשלה הנוכחית. הוא שלל את אידיאולוגיית השמאל ("עצם המשא ומתן עם אויבינו על מסירת שטחים מקרין חולשה, מעודד את האויב להגביר את הלחץ, ומסכן את ביטחון הארץ, גם אם לא נמסרים לבסוף שטחים בפועל"). הוא גם שלל בנחרצות פשרות בנושאי גיור, כשרות וכדומה, והאמין כי עתידו של העם היהודי מבוסס קודם כל על המשך הדבקות במסורת. אבל נדמה לי שגם לאופוזיציה יש מה ללמוד ממנו, לא רק לקואליציה: שמעתי את הקללות והגידופים השבוע באופוזיציה החדשה ("אפס", "שקרן", "רשע"). נו באמת. יש הרבה ביקורת מוצדקת למתוח, אבל לא ככה. אגב, הגוועאלד הזה רק מחזק את מי שתוקפים אותו. הרבי מלובביץ' היה נחרץ מאוד ביחס לארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל, אבל ביקר והוכיח את האחר – מתוך אהבת ישראל. הוא לא היה אומר לאף אחד להוריד את הכיפה. את האנשים הרחוקים ממנו ביותר הוא קיבל בכבוד ובחיוך, ולא שכח להתעניין בשלומם במכתב לבבי גם בהמשך. לא פעם מי שהצביעו בכנסת נגד כל מה שהוא האמין בו, היו כותבים לו במקביל בחיבה, וסיפרו שהניחו לבקשתו תפילין, נתנו צדקה או הדליקו נרות שבת.
• העם היהודי גדול יותר מהפוליטיקה שלנו. שמעון פרס יצא פעם נרגש מפגישה אישית עם הרבי, ואמר: "האיש הזה רואה את העתיד באותה מידה של בהירות שאנחנו רואים את ההווה. הוא עוסק בהווה שלנו ובעתיד שלנו באותה דחיפות". חינוך, חסד, שליחות – אלה היו הנושאים להם הקדיש את חייו, וסחף עוד אינספור אנשים למשימה. היעד של העם היהודי הוא יותר מאשר רוב של 61 אצבעות בכנסת או העברת תקציב. זה חשוב מאוד, אבל לפני 27 שנים נפטר מנהיג שהזכיר לנו כל הזמן שהסיפור שלנו גדול יותר.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".