קלמן ליבסקינד: בנט ושקד השליכו את המזרחים, המסורתיים והחרדים

לקראת הצבעת האמון היום (ראשון) בכנסת על הממשלה בראשות יו"ר ימינה נפתלי בנט ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד, תקף העיתונאי קלמן ליבסקינד בחריפות את חברי מפלגת ימינה. בטור דעה נוקב שפרסם במעריב, כתב ליבסקינד כי המהלכים שהובילה ימינה להקמת הממשלה עם מפלגות השמאל מהווים "מעשה רמייה, גניבת דעת והתנהלות הפוכה לכל תפיסה אידיאולוגית שהציגו במהלך השנים".

"תארו לעצמכם סיטואציה שבה אדם שגנב לכם לפני דקה את הארנק מהכיס, עומד על במה, ברחוב, נוכח מבטכם ההמום, ובטון ממלכתי מחלק ציונים לסגנון הלשוני שבו אתם משתמשים כשאתם צועקים 'גנב, גנב, תחזיר את הארנק'. ובכן, מה שעשו בנט, ושקד, ומתן כהנא, וניר אורבך ועידית סילמן ואביר קארה, חמור פי אלף מאותו כייס שניצל הזדמנות. הם לא גנבו ארנק עם 200 שקל. הם גזלו מהמצביעים שלהם את הדבר היקר ביותר שיש בכיסו של אזרח במדינה דמוקרטית. הם שדדו מהם את קולם".

"אחת לתקופה – ארבע שנים או פחות, כמו במקרה שלנו – פונה הדמוקרטיה אל האזרח ושואלת אותו לדעתו, ומציעה לו לגשת אל הקלפי ולהצביע אל הכיוון שאליו הוא רוצה לראות את המדינה שלו הולכת. זה לא סכום כסף, שהיום בא ומחר הולך. זו הזכות הבסיסית שלו. זה הנכס היקר ביותר שיש לו. היכולת של האדם הקטן להשפיע על גורלו היא המתנה הגדולה ביותר שהוא מקבל ממדינתו".

"ובאים עכשיו בנט וחבריו, וגונבים לאזרח הקטן הזה את הפתק שאותו שלשל לקלפי, ומשלשלים במקומו פתק אחר לגמרי, ובלי להניד עפעף נעמדים מול המצלמות ומדברים איתו, עם קורבן הגניבה הזו, על הצורך להתאחד, ולהמשיך קדימה. היש עזות מצח גדולה מזו?".

"כך בנט. כך שקד. כך כהנא. כך סילמן. כך קארה. כך אורבך, שבמפגן של ילדותיות סיפר שהחליט לתמוך בממשלה, בניגוד לכל ההבטחות של מפלגתו, בזכות שיר אחד ששרו יחד אברהם פריד ואביב גפן. תגידו, זה רציני? הרי אי אפשר להמציא רדידות כזו. אנחנו באירוע היסטורי של הקמת ממשלה או בסמינריון של בני עקיבא?".

בהמשך פירט ליבסקינד את ההבטחות המפורשות שסיפקו חברי ימינה במהלך מערכת הבחירות – שלא להקים ממשלה עם לפיד, שלא לשבת עם רע"מ ואף לא להישען עליה מבחוץ, ולא לשבת עם מפלגת העבודה ומרצ בשל עמדות השמאל הקיצוניות שלהן.

"מה שהכי מדהים זה שעד היום לא הצליח איש מהחבורה הזו להסביר איזה מנגנון במערכת המצפון והמוסר שלו איפשר לו לדלג ככה מעל ערימת השקרים הזו. באיזה שלב הפסיק מנסור עבאס – זה שרק אתמול היה 'הפלג הישראלי של האחים המוסלמים', ומי ש'תומך ברצח חיילים' – להיות כזה? מתי בדיוק חזרה מרצ – זו שלפני שתי דקות הייתה מפלגה 'אנטי-ציונית' ש'מיישרת קו עם הארגונים הכי אנטישמיים שיכולים להיות בעולם' – מדרכיה הרעות? האם יכול להיות שכיסא ליד שולחן הממשלה די בו כדי לגרום לכהנא, אלוף משנה במילואים, לשכוח את אותם חיילי צה"ל שיו"ר מרצ רצה להעמיד לדין בהאג?".

לדברי ליבסקינד, "יש מקרים שבהם היום שלמחרת הבחירות מביא איתו מציאות חדשה, שאיש לא יכול היה לצפות מראש, כזו שמחייבת סטייה מהבטחות שנתת רק אתמול. זה יכול לקרות כתוצאה ממלחמה שפורצת לפתע. זה יכול להתרחש בעקבות נגיף מסתורי שמגיע משום מקום ומעמיד את העולם כולו בפני מצב חדש. אבל כאן? כאן הרי לא קרה אחרי הבחירות שום דבר שחברי ימינה לא יכלו לצפות לפניהן, כשפיזרו את ההבטחות הללו. באמת שום דבר".

"אז איך אפשר ללכת לבחירות עם סדרה כזו של התחייבויות, ורגע אחריהן להשליך את הכל לפח האשפה, סתם כך משום שנקרתה בפניך הזדמנות להגשים את חלומך ולהפוך לראש ממשלה? ומאיפה גייס בנט את ההסבר היצירתי שלפיו יש הבדל בין ההבטחות הללו, שהוא מפר בזו אחר זו ברגל גסה, לבין ההבטחה 'להוציא את ישראל מהכאוס', שהיא-היא 'ההבטחה הליבתית'? מישהו שמע ממנו מתישהו שיש הבטחה ליבתית, שאותה חייבים לקיים, ויש הבטחות שאינן ליבתיות, שאותן פחות חשוב לקיים?".

"כמה מביך להסתכל בחברי ימינה, מתמסרים לעונג האינסופי שמעניק להם החיבוק התקשורתי שהם מקבלים כעת. כמה עצוב לראות אותם מלקקים את הדבש, ולא רואים את המלכודת ההולכת ונסגרת עליהם. תראי, שקד, איך מקבלות הקבוצות הפוליטיות השונות את הממשלה שלך. השמאל בחגיגות אליפות, תקשורת המיינסטרים צוהלת, והימין, כמעט כולו, באבל כבד".

"תגידי, איילת, את באמת חושבת שכל אלה מטומטמים? שרק את מבינה את מה שמדינה שלמה – משמאל קיצוני ועד ימין קיצוני – לא מבינה? סתם כך מוכנים ראשי קהילת הלהט"ב – מי שניבלו את פיהם וטינפו על רבני הציונות הדתית, חברייך עד אתמול – להקפיא את כל שאיפותיהם? האם את באמת מאמינה שהם עושים את זה רק משום שהם עומדים להגשים את חלומם משכבר הימים לראות אותך שרת פנים? כל העולם מבין שהממשלה הזו הולכת לגרום לשמאל לחייך ולימין לבכות, ורק את עומדת מול הראי ומצליחה לשכנע את עצמך שהמציאות הפוכה? כמה עמוק אפשר לטמון את הראש בחול?".

ליבסקינד הוסיף וטען, כי בנט ושקד ''מנתצים באבחת דיל פוליטי" את הברית שהתקבצה סביב בנימין נתניהו, שהייתה מעבר לברית פוליטית: "ארתור פינקלשטיין ידע לסמן היטב את הברית הזו, כשזיהה שהחברה הישראלית נחלקת בין 'יהודים' ל'ישראלים'. שמעון פרס בעצמו, אחרי שהפסיד לנתניהו, הסביר כך את הדברים, וכמוהו ד"ר רון פונדק, מאודריכלי אוסלו, שתיאר פעם בכנות ש'השלום איננו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להעביר את ישראל מעידן אחד לעידן אחר. אני רוצה שלום כדי שתהיה ישראליות', אמר, כשהוא מדבר על הצורך ב'ישראליזציה של החברה, במקום ייהוד שלה'".

"הגוש שהתקבץ בשנים האחרונות סביב בנימין נתניהו היה, אם להשתמש בהגדרות של פינקלשטיין ושל פרס, הגוש ה'יהודי'. ההבנה הדומה של זהותה היהודית של המדינה, היא שחיברה יחד את המתנחל מבית אל, את החרדי מבית שמש, ואת המסורתי בן עדות המזרח מאופקים. הרפלקסים של כל אלה הגיבו באופן דומה כשעלו על השולחן סוגיות של העם היהודי, של ארץ ישראל, של דת ומדינה, של הפרהסיה השבתית, של המסתננים ועוד ועוד".

"עכשיו באים בנט ושקד, ותמורת התחברות אל מחנה 'ישראלי' חכם ופיקח, שהיה מוכן לשלם כמעט כל מחיר, פירקו את הקבוצה הזו לרסיסים. הם השליכו מעליהם את המזרחים והמסורתיים. הם השליכו מעליהם את החרדים. הם פרמו את החיבור החזק והאפקטיבי ששירת נכוחה עד כה – גם את תפיסת העולם היהודית הכוללת וגם כל אחת מהקבוצות בפני עצמה. אם תרצו, ממשלת תל אביב במקום ממשלת ירושלים".

"ובמובן הזה, מכבסת המילים של בנט וחבריו, זו שמדברת על 'ממשלת אחדות', איננה אלא הונאה גדולה. כי אפשר לקרוא לממשלה הזו 'ממשלת השינוי' או 'ממשלת הריפוי' או 'ממשלת השיקוי' או 'ממשלת המיצוי'. אבל כשרוב רובו של המחנה הלאומי נשאר בחוץ, והמפלגה המרכזית בימין נשארת בחוץ, והפריפריה נשארת בחוץ, וכל מי שמייצג משהו מעדות המזרח נשאר בחוץ, זו נראית הרבה יותר ממשלה שקמה לפי מתווה 'ישראל הראשונה' של ד"ר אבישי בן חיים, מאשר ממשלת אחדות".

"אני שומע את מתן כהנא וחבריו מסבירים שכולנו אחים, וכולנו שירתנו ביחד בצה"ל. נו אז מה? ממשלת ישראל איננה קומזיץ של ל"ג בעומר, וגם לא ערב שירה בבריכת הסולטן כמו שחושב בטעות ניר אורבך. ממשלת ישראל היא גוף שצריך לקבל החלטות ולהתוות דרך. ובין הדרך של מיכאלי לדרך של שקד, לפחות זו של עד לאחרונה, אין כמעט כלום".

"אני שומע את בנט מנסה להרגיע ולהזכיר שהוא נשאר אותו איש ימין שהיה ואותו מנכ"ל מועצת יש"ע שהיה. מצטער, לא סומך עליו. לא עליו, לא על שקד, ולא על שאר החברים בימינה. פעם, אם היו שואלים אותי אם יש סיכוי שראש הממשלה בנט ייענה בחיוב לבקשתו של נשיא ארה"ב ביידן להקפיא את הבנייה ביו"ש, הייתי משיב בשלילה. פעם הייתי משיב בשלילה גם לשאלה האם שקד יכולה לגנוב את קולם של מצביעיה הימניים, כדי להרכיב בעזרתם קואליציה עם יאיר גולן ואבתיסאם מראענה. אבל מי שמשקר פעם אחת וגונב דעת פעם אחת מאבד את האמון שלי לתמיד".