כשנתרחק ממידותיו של בלעם, הקללה תהפוך לברכה

"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כ"ג, כ"א)

בפרשת "בלק" מופיע מספר פעמים שמו של בחיר האבות, יעקב אבינו - פעם בשם "יעקב" ופעם בשם "ישראל". מדוע עוסקת נבואת בלעם בהזכרת שני השמות האלה לסירוגין?

יעקב – אותיות י' עקב – מסמל את ירידת הנשמה לגוף, ואת עבודת האדם בתוך עולם החומר הגשמי.

ישראל– אותיות י' לראש – מסמל את הצדיק שהגיע למדרגות רוחניות גבוהות לאחר שעמל בתורה.

יעקב מסמל דירת ארעי בעולם הארצי, ישראל מסמל דירת קבע בעולם העליון.

דירת עראי קשורה לגלות. חיי עם ישראל בגלות נמשלו לחיים באהל, ובכל זאת עם ישראל מתברכים דווקא במקום הזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ שתהיה לו דירה בתחתונים - בעולם הגשמי.

העבודה ב"גלות" היא הכנה לדירה שתהיה לעתיד לבוא.

בחינת יעקב ובחינת ישראל מצויות בכל אחד ואחד מאתנו.

יעקב, מלשון "עקב", מסמל את עבודת השם רצופת הניסיונות, זו הדורשת התמודדות ועבודת מידות. לא תמיד מצב הרוח שלנו "בשיאו", לפעמים את מרגישה ש"דורכים עליך", מפחדת ש"עשו לך עין הרע" (בלעם היה שתום עין - תמיד הסתכל במה ש"סתום", שחסר).

התורה בפרשתנו מלמדת שתקופת ה"ירידה" של האדם היא רק זמנית, כאוהל המסמל דירת ארעי, ואף על פי כן צריך האדם להסתכל על הדברים בעין טובה, ולומר: "מה טובו אוהליך יעקב", ומיד לקום ולהתרומם לבחינת "משכן", בו השכינה משרה ברכת טוב.

"מה טובו אוהליך" - תכלית הירידה היא העלייה. הפסוק מלמד אותנו ללכת בדרכו של רבי נחום איש גמזו, שאמר על כל דבר "גם זו לטובה" - וכך זכה לנסים ולחסדים.

עלינו להתרחק ממידותיו של בלעם, שראה בכל דבר את ה"רע" והחסר, ולדבוק באהבה ובאמונה בתורה הקדושה, עד שנזכה ל"משכנותיך ישראל", והכל יתהפך לטובה ולברכה, כפי שהתהפכה קללתו של בלעם לברכה: בלק מבקש מבלעם "כלם" - תכלה אותם, וה' הפך את קללתו לברכה.

כשבלק מבקש ממנו "ארה" את העם, המילה "ארה" מתהפכת ל "ראה" – "לא ראה עמל בישראל" - הוא לא מצליח לקלל ולראות רע ביעקב, כיוון ש"ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ", והשם יתברך אוהב את בניו. ארה אותיות האר. כותב דוד המלך בתהילים: "ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה".

במקום לקלל "כלם", הוא שיבח: "מלך". כלם בהיפוך אותיות – מלך.

 "כלם" – ראשי תיבות: כבד, לב, מוח.

כבד - היצר שולט,

לב - הרגש שולט,

מח - השכל שולט.

ואילו "מלך" – ראשי תיבות:

מוח - השכל שולט – מחשבות טובות,

לב - לב טוב,

כבד - כבוד האדם, כבוד הזולת, כבוד התורה.

יהודי הוא בן מלך, ותרועת מלך בו.

יותר מכל הנפילות, הטעות הגדולה ביותר היא, שלפעמים אנחנו שוכחות שאנחנו בנות מלך.