הגיע הזמן להפסיק. אנחנו מקלקלים את הקופים

ראש הממשלה הטרי הצחיק אותי השבוע כשהוא ביקש מהח"כים החרדים לא ללמדו מהי יהדות. פשוש, אם הם לא ילמדוך - איך תדע?!  

האמת, שכל מה שקשור לממשלה החדשה נשמע כבדיחה. מדברים על גיוס חרדים בכפייה והשלטת לימודי ליב"ה - בזמן שראש הממשלה החליפי לא עשה צבא, אין לו תעודת בגרות, ובכלל, התעודה היחידה שהוא מחזיק בה היא "תעודת מתחסן" - וגם זה בזכות ראש הממשלה המודח... 

אבל גם בדיחות יכולות להועיל. כמו זו, למשל. 

ילד שאל את אביו: "אבא, מה זה גבר?". 

השיב אביו: "גבר זה מי שדואג לפרנס את משפחתו, שלילדיו לא יהיה חסר כלום ושבני משפחתו יהיו תמיד מאושרים". 

עצם הילד את עיניו ואמר בערגה: "וואו, הלוואי ויום אחד גם אני אהיה גבר אמיתי כמו אמא"... 

מי ייתן והאיש שהמשיל את עצמו עלינו יהיה ראוי לכיסאו לפחות כמו מי שהוא נלחם להדיח.  

בינתיים נלמד פרק על תופעת העדר ומנהיג שוטה.   

* * * 

בפרשתנו נפטר אהרון הכהן. משה אהרון ואלעזר בנו עלו בצו ה' להר ההר, משה הלביש את אלעזר בבגדי כהונת אביו, ואהרון גווע.  

ברדתם מההר, התקוממו העם כנגד משה ואלעזר; הם סברו, שהללו שלחו יד בנפשו. 

כה מספרים חז"ל (ילקו"ש, רמז תשס"ד-תשפ"ז): "כל ישראל מביטים בהם שעלו (להר ההר) שלושה, ולא ירדו כי אם שניים. נחלקו לשלוש כיתות: אחת אומרת: הרגו משה, שהתקנא בו. ואחת אומרת: אלעזר הרגו, שהיה מבקש לירש את הכהונה גדולה. ואחת אומרת: דרך שמים מת (מיתה טבעית).  

נתקבצו כל הקהל עליהם, אמרו: היכן הוא? אמר להם משה: גנזו הקב"ה לחיי העולם הבא. אמרו: אין אנו מאמינים לך, שמא דבר שלא כהוגן אמר לך וקנסת עליו מיתה?  

ביקשו כל ישראל לסקול את משה ואת אלעזר. מיד אמר להם הקב"ה למלאכי השרת: הגביהו מיטתו של אהרן אוהבי ברומו של עולם, כדי שידעו ישראל ולא יזיקו את משה ואת אלעזר". ע"כ.  

וראה זה פלא, הלוא חלק מהעם האמין שאהרון מת מיתה טבעית, אז איך אירע שגם הם הצטרפו לרצון לסקול את משה יחד עם כל אותם מאשימים שמשה ואלעזר רצחוהו?  

* * * 

קבוצת מדענים ערכה ניסוי. הם הכניסו חמישה קופים לכלוב שבמרכזו הוצב סולם ובראשו אשכול בננות, ובכל פעם שניסה אחד הקופים לטפס על הסולם וליטול בננה, המדענים שפכו מים קרים על שאר הקופים.   

משנשנה הדבר הסיקו הקופים, שהם ימשיכו לספוג מקלחות צוננות כל זמן שמישהו מאיתם יתקרב לבננות. התוצאה הייתה, שמי שהעז להתקרב לסולם, הם הכוהו נמרצות.  

חלפו כמה ימים, ואף קוף לא העז שוב להתקרב לסולם מחשש לקבל מכות מחבריו.   

בשלב זה הוציאו המדענים את אחד הקופים, ובמקומו הכניסו קוף חדש. 

הקוף החדש הבחין מיד באשכול הבננות שבראש הסולם והחל לצעוד לעברו. המכות שקיבל גרמו להבין, שלא כדאי לו לחשוב על כך בשנית.  

הוא אכן לא ניסה לעשות זאת שוב, ובשלב זה החליפו המדענים קוף נוסף בחדש - ושוב נשנה התהליך. הקוף החדש פנה לטפס על הסולם, ויתר הקופים ניגשו להפליא בו את מכותיהם.  

החידוש היה, שגם הקוף שהוכנס לכלובם לא מזמן הצטרף גם הוא לחלוקת המכות - וזאת מבלי שיבין אפילו למה הוא מכה את הקוף החדש, שהרי לא קיבל מעולם מקלחת צונן.  

החוקרים המשיכו להחליף את הקופים, עד שבכלוב לא נותר אפילו קוף אחד שחווה את מקלחת המים הצוננים, ובכל זאת, בכל פעם שניגש קוף לטפס על הסולם, הכוהו כולם. 

אילו היה ניתן לשאול את אחד הקופים מדוע הוא מכה את מי שמנסה לטפס על הסולם, הוא היה משיב: "לא יודע, ככה התנהגו כאן מעולם, וככה אני מתנהג!". 

"קוף אחרי בן אדם", מכירים?  

לכשנתבונן בחיינו, נמצא שקופים אלה בסך הכל חיקו אותנו... 

* * * 

מי לא שמע על "תופעת העדר"? הניסיון להיטמע בסביבה מחשש להיות יוצא דופן.  

החידוש הוא, שגם כאשר ישנו מנהיג שוטה לעדר, גם השפויים עלולים להיגרף בזרם העדר.  

רוצים דוגמא? 

במשך כל כהונת משה רבנו כמנהיג ישראל, הוא היה הכתובת לכל תלונה. צודק - לא צודק, לא משנה. על מי מתלוננים? על משה. 

אין בשר - בוכים למשה (י"א, י'); לא רוצים להיכנס לארץ - "וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה" (י"ד, ב'); רוצים נשיאות - "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה" (ט"ז, ג'); קורח מת בעוונו - "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה" (י"ז, ו'); אין מים לשתות - "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה" (כ', ב').  

ריטואל ברור: יש מצוקה? משה אשם! נקודה. 

מרוב שהתרגל העם לריב עם משה, גם כאשר חלקם לא היה משוכנע באשמתו, בכל זאת, כאשר הוצתה מריבה כנגדו - הצטרפו כולם לחגיגה...  

ראו מה אירע במיתת אהרון. שליש מהעם הסכים שאהרון נפטר באופן טבעי, ובכל זאת, כאשר שני השליש הנותרים ביקשו לסקול את משה - החלו אף הם לאסוף אבנים... 

להבדיל, התנהגותם האלימה אל אותם ניצים מזכירה את התנהגותו של אותו קופיף המכה את חברו שתאב לבננה - רק מפני שכולם נוהגים כך... 

כי ככה זה, נוח לרוץ כמו עדר במקום להפעיל שיקול דעת, וקל יותר להאשים את האחר מאשר לחשוב שאולי אני לא מבין ויודע הכל. 

הנה, קחו לכם נקודה למחשבה.  

ילד חוזר מבית הספר. הוא מוזג לו מים בכוס זכוכית, מניח אותה על קצה השולחן, ובלכתו ילקוטו גורר את הכוס ומנפצה על הרצפה. 

"מי שם כוס בקצה השולחן?", נשמע קולה הרוטן של אמא בבואה עם המטאטא ביד.  

לעת ערב, אמא מוזגת מים בכוס זכוכית, מניחה אותה בקצה השולחן, ובלכתה מרפקה הודף את הכוס ומנפצה על הרצפה.  

"נו, קורה...", נאנחת אמא וניגשת להביא מטאטא.  

התרגלנו להאשים, להלקות ולתייג כמו עדר.  

הגיע הזמן להפסיק עם זה.  

אנחנו מקלקלים את הקופים...