הבעלים של טרקטורוני דישון: "החלטנו לסגור את העסק בשבת, חשבנו שנגיע לפשיטת רגל"

כשתמיר כהן החליט לסגור את עסק הטרקטורונים שלו בשבת, הוא והשותף שלו - עופר בנדלק, רעדו מפחד. אבל מראה פניה החולות של אמו, והידיעה שצעד כזה יגרום לה תחושת נחת גדולה, הביאו אותו להחלטה כי אפילו אם לא יהיה לו אוכל בבית - הוא הולך על זה. רואה החשבון בדק עבורם באופן מדוקדק את מערך ההכנסות וההוצאות שלהם, והעריך כי תוך שנה וחצי הם יגיעו לפשיטת רגל. אבל מאז, הוא אומר: "קרה לנו נס ואנחנו מאושרים מהמהלך הזה, אי אפשר להסביר עד כמה".

אין שבתות, אין חגים, אין חופש

לאורך 14 שנים ארוכות הופיעו תמיר ועופר לעבודה בכל יום בשנה, מלבד יום כיפור. "עבדנו קשה מאד, ולא היה לנו יום חופש אחד", הוא נזכר. "גם כשאחד מאיתנו כבר לקח חופשה, היו יכולות להיות לו הקפצות לא צפויות תוך כדי, בעקבות תקלות ועומס באתר. למרות כל העבודה הקשה והרווחים שגרפנו, לא הרגשתי שאני מצליח ליהנות מה'יש', ובאמת לנוח".

כדי להבין את הרקע ממנו בא, מספר תמיר כי גדל בבית מסורתי. "היינו הולכים לבית הכנסת ועושים קידוש בשבת, אבל ברגע שבגרנו, כל אחד פנה לכיוון שלו וההורים כיבדו את זה. כשבחרתי לנסוע בשבת בגיל 15, הם אמרו לי שהם עצמם לא נוסעים בשבת, אבל מקבלים את ההחלטה שלי. גם כאשר הקמתי את העסק, הם לא שמחו על העבודה בשבת, ואף הסבירו לי שאין ברכה בכסף כזה, אבל המשיכו לכבד את דרכי ולקבל אותי כפי שאני. אגב, אנחנו שישה אחים, ועם הזמן שלושה מתוכנו חזרו בתשובה, ובכל זאת - עניין העבודה בשבת לא העיב מעולם על היחסים. הוריי רק המשיכו לטפטף לי בעדינות שכדאי לסגור בשבת, ואני - המשכתי לעבוד, מתוך תחושה שבעסק תיירותי כמו שלי, אי אפשר אחרת".

איך הגיעה ההחלטה לסגור?

"בסוף ימיה, אמי חלתה בלוקמיה, וכאשר הבנתי את מצבה הקשה, החלטתי לעשות הכל כדי לגרום לה נחת. סיפרתי לה שאני הולך לסגור את העסק בשבת, והיא התרגשה בצורה לא רגילה. הדבר המדהים הוא, שעופר השותף שלי קיבל את ההחלטה במאת האחוזים ואפילו לא התווכח איתי עליה. זה היה מפחיד מאד, אבל עשינו את זה בלב שלם. אחר כך הודענו על המהלך לרואה החשבון שלנו, והוא אמר לנו, 'רגע לפני שאתם סוגרים, תנו לפרק את כל מחזור ההכנסות וההוצאות שלכם ולבדוק מה בדיוק אתם מרוויחים משבתות וחגים'. הוא חזר אלינו עם דוח מסודר, בו היה כתוב כי שליש מההכנסות שלנו הן מהימים האלה. הבנו שמדובר פה על הרבה מאד כסף, ורואה החשבון הבהיר לנו כי מהלך כזה יוביל אותנו לסגירה של העסק. ובכל זאת - החלטנו ללכת על זה, יהיה מה שיהיה, העיקר לעשות נחת לאמא ששוכבת בבית החולים".

מה קרה מאז?

"ובכן, לא רק שהעסק לא קרס, אלא הוא מרוויח אפילו יותר. זה משהו לא מוסבר מבחינתנו, ורואה החשבון אמר לנו שאת מה שהוא רואה בטרקטורוני דישון לא לומדים באוניברסיטה".

ובכל זאת, יש לך איזשהו הסבר הגיוני לכך?

"נראה לי שברגע שסגרנו בשבת, הבנו שאנחנו צריכים להשקיע ביום-יום את המאתיים אחוז. אבל זה לא רק זה, כי פתאום גם קרו כל מיני דברים, דרכם הרגשנו שאלוקים מדבר איתנו. למשל, מיד אחרי הפעם הראשונה בה העסק היה סגור בשבת, הודיעה לנו חברת הביטוח כי מגיע לנו החזר כספי בסכום גדול מאד. בהמשך, הקמנו מרכז מבקרים, בו אנחנו מוכרים מוצרים ייחודיים מהגליל, כמו יינות בוטיק, קונפיטורות, שמן זית ועוד. אנשים שמסיימים את הטיול בטרקטורון, פונים לקנות את המוצרים, שאי אפשר להשיג בחנויות רגילות, ואנחנו רואים במרכז הזה ברכה גדולה. אפילו בתקופת הקורונה - לא עבדנו הרבה, אבל בחודשים בהם כן היינו פתוחים, אנשים עמדו פה בתור כאילו שאנחנו מחלקים אוכל בחינם. היה מדהים לראות את זה, והצלחנו לעבור בצורה שפויה אפילו את התקופה הזו".

"זכיתי באשתי, בילדים, במנוחה"

אלא שהרווח הגדול ביותר מבחינתו של תמיר, הוא דווקא המשפחה. "זכיתי לקבל את אשתי, את הילדים, ואת זה שיש לי יום בשבוע להיות איתם, לנוח ולאגור כוחות. כל זאת, במקום להיות קבור בעבודה בלי הפסקה". 

כיום, ממשיכים לקוחות מסוימים לבקש מתמיר כי יספק את שירותיו בשבת, אך הם נענים תמיד בשלילה. "פונים אלינו ארגונים עשירים, שמנסים לפתות אותנו בהצעות נדיבות מאד כדי שנעשה להם אירועים בשבת", הוא אומר. "צריך להבין, שמדובר כאן באתר המוטורי הגדול בישראל, וכאשר מגיעה קבוצה של 100 משתתפים, אז אנחנו היחידים שיכולים לספק רייזרים לכולם. לכן הם רודפים אחרינו בהצעות שלא יאמנו, אבל אותנו זה כבר לא מעניין. נוכחנו לדעת שהמרדף אחרי הכסף לא יגמר לעולם, ולכן אנחנו שמחים בחלקנו, ואומרים אלף פעמים תודה לאלוקים על מה שיש לנו. מעבר לכך, אין תחליף ליום המנוחה המיוחד הזה בשבוע, עם המשפחה, ועל זה אנחנו לא מוכנים לוותר גם עבור ההצעות המפתות האלה".

בעקבות סגירת טרקטורוני דישון בשבת, הצליחו עסקים נוספים לעשות את הצעד. "אחרי שסגרנו, פנה אליי הבעלים של עסק תיירותי גדול, ואמר לי 'איזה אומץ, איך אתם לא מפחדים?' גם הוא רצה לסגור בשבת, אבל ממש כמונו, רעד מפחד. אז סיפרתי לו איך עשינו את זה, ועם הזמן בכל פעם שנפגשנו, טיפטפתי לו עוד קצת על הנושא. בסוף הוא סגר, העסק המשיך לעבוד, והוא מאושר עד הגג. יש עוד עסקים שסגרו אחרינו, וכולם שמחים על כך, סוף סוף גם לנו יש יום בשבוע, לנוח בו ולהיות יחד עם המשפחה. בסופו של דבר, הכל אצלנו בראש, ומי שעושה את הצעד הנכון, ועובד גם כדי להשלים פערים במשך השבוע - לא מפסיד".