"מהאהבה הגדולה לכדורגל - לעולם התורה": הזמר חיים אביטל מעורר השראה

"אהבתי כדורגל, שיחקתי בביתר רמת גן ובהכח רמת גן, ולבסוף נפצעתי בנוער של קריית אונו" כך פותח חיים אביטל את דבריו. אביטל (35) נולד לבית חילוני ישראלי ספוג בהוויות העולם עד שמשהו בפנים הרגיש לו ריקני, והוא החליט לעשות עם עצמו משהו. "באחד ממשחקי הכדורגל נפצעתי. קשה לומר אבל זאת הייתה מתנה משמים, כי שכבתי בבית במצב סטטי ולא מצאתי את עצמי".

הזמר חיים אביטל, כיום

"הגיעו אלי חברים מהשכונה והציעו לי לבוא איתם לשיעורי תורה אצל הרב יצחק לוי מזכה הרבים בתל אביב, בהתחלה היה נשמע לי מפחיד ומלחיץ, חשבתי שיהיו שם דיבורים על גהינום ואיך נשרפים שם, אבל בסוף החלטתי ללכת. אתה יכול להבין שזה היה הפתח הראשוני שלי לעולם התשובה".

"ואז הגיע ה'בום' שחדר יותר, הרב הזמין אותי אליו לסעודת ליל שבת, פתאום לראשונה בחיי אני רואה שולחן מסודר וערוך כיד המלך לכבוד שבת קודש, וסביבו ילדי חמד לבושים בפאר ושרים יחדיו את שירי השבת, זה ריגש אותי במיוחד. חשתי התעוררות רבה שמתפשטת עלי, כי לא ראיתי בחיי כבוד כזה גדול לסעודת השבת. אצלנו כל אחד מגיע בזמן שמתחשק לו, אוכל מה שמתחשק לו, והולך לאן שמתחשק לו, שם זה מתחיל וכך זה מסתיים.

"אבל ליצר הרע יש הרבה כח, והוא לא ויתר עלי כל כך מהר. חזרתי לבית, שכחתי מהר את כל התרוממות הרוח שעברתי וחזרתי לסורי. חברים התקשרו ולקחו אותי למסיבות, אימא שלי שכנעה אותי לעשות קריירה חילונית, היא רצתה שאהיה דוגמן וכבר קבעה לי תור אצל סוכן דוגמנות, הייתי מאוד קרוב לשם אבל משהו ריקני בעבע בי מבפנים. חזרתי בבוקר מהמסיבות וישנתי עד הצהריים, חשתי חוסר סיפוק.

"בחסדי השם ברגע האחרון עשיתי 'סוויץ', לאחר חשבון נפש עם עצמי החלטתי שאם אני רוצה אשת חיל אמיתית אני חייב לעשות מעשה, ארזתי מזוודה והחלטתי שאני הולך לישיבה, אימא שלי התנגדה בתקיפות, לא רק רעיונית גם פיזית, היא פשוט עמדה בפתח של הדלת ולא אפשרה לי ללכת לישיבה, מבחינתה זה היה חורבן של הילד שלה. אבל לקדוש ברוך הוא שליחים משלו, אחותי הייתה שם בדיוק והיא אמרה לאימא שלי: 'תעזבי אותו, איך שהוא ילך הוא יחזור מיד, הוא לא בשביל ישיבה הוא בשביל כדורגל'... ברוך השם התברר שהיא טעתה.

ואיך הייתה ההסתגלות שלך בישיבה?

"כל ההתחלות קשות, אבל הבנתי מהר שזה המקום שלי, הקושי הכי גדול היה הבכיות הנוראיות של אימא שלי שלא פסקו, מבחינתה היא איבדה את הילד והיה לי קשה להתמודד עם העצב שלה. אני זוכר באחת הפעמים שהיא לא הפסיקה לבכות לי בטלפון, עליתי על גג בניין הישיבה והתחלתי לדבר בהתבודדות עם רבונו של עולם. אמרתי לו: 'אבא אני לא יכול עם הבכי של אימא שלי זה הורס אותי מבפנים'. החלטתי שאם עוד פעם אחת היא בוכה אני אורז את המזוודה וחוזר הביתה.

הנס הראשון שלי

ואם בכל אופן נשארת בישיבה אז זה אומר שאימא לא בכתה יותר?

"קרה נס גלוי, אין לי הסבר אחר, למחרת אימי מתקשרת אלי ולא רק שהיא לא בוכה אלא כולה מחויכת, שמחה ומאושרת, אין לי הסבר מה קרה, או יותר נכון, יש לי הסבר: הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי ולא ניסה אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו.

"באותה שיחה אימא ביקשה שאבוא הביתה לשבת, סירבתי מיד כי הבית לא היה בנוי לארח אותי כשאני כבר מתחזק והתחלתי לשמור כשרות ושבת, אבל אימא הבטיחה שהיא תעשה כל מה שאבקש בשביל לכבד את רצונותיי, השתכנעתי והגעתי הביתה, אני זוכר שהגעתי עם חבר וביחד לקחנו בעגלה את כל הכלים במטבח והלכנו לטבול אותם במקווה, מכאן כל היחסים התגלגלו על הצד הטוב ביותר.

מה למשל?

"אימא פתאום ראתה שיש לה ילד אחר, ילד שלפתע החל לכבד אותה, ילד עם סדר יום נורמלי ולא מבולגן כמו בתקופה של המסיבות והכדורגל, ואז נפל לה האסימון, והחלה להיות מרוצה עם הדרך שלי.

היו לך רגעים קשים במיוחד?

"ברור שהיו רגעים שאמרתי לעצמי: 'זהו. אני נשבר וחוזר בחזרה'. אני זוכר את הימים בהם הגעתי לשכונה וכל החברים לחשו לי שאני פשוט השתגעתי ולמה בלבלו לי את המח, וכל מיני שלל מילים שהם הכירו מהתקשורת. אבל הייתי חזק מאוד וגם בזכות חברי אילן, שהיה לוקח אותי לסיבוב בקברי צדיקים ורבנים.

"בכל זאת, החברים והידידות בשכונה לא הרפו ממני, אמרתי להן שזה לא צנוע שאני אדבר איתן, אז הן בכלל חשבו שהשתגעתי וחייבים לחלץ אותי מהשיגעון ולא הרפו, לכן הדרך היחידה שלי להפטר מהקושי הזה הייתה פשוט להחליף את מספר הטלפון. זה היה צעד דרסטי אבל מוכרח למי שהחליט מה הדרך שלו.

בכל התקופה המאתגרת שעברת, אתה זוכר מישהו שסייע לך במיוחד?

"ואוו. קשה לענות על השאלה הזאת כי היו הרבה אנשים טובים וצדיקים שסייעו לי, אבל אם כבר שאלת אני חייב להזכיר את סבא שלי ז"ל, ששפך עלי אהבה בלי שאלות וללא דרישות, הוא היה מגיע לבקר אותי בישיבה, ובפעם הראשונה שהגיע אלי הוא לקח אותי לקניות, רק אסביר שעד אז הלבוש שלי היה כמו חילוני ג'ינסים וכדו', סבי קנה לי את כל הבגדים הנצרכים, חליפה ולבוש חרדי, הוא מאוד שמח בצעד שעשיתי".

חיים נזכר ברגע אותו לא ישכח לעולם: "אני לא שוכח שכשהגעתי לביקור בבית, לקחתי את כל הבגדים הישנים שלי, נסעתי לפארק, עשיתי ערימה ושרפתי אותם", הוא מספר בהתרגשות, "זה היה גם כדי להסביר ליצר הרע שאני לא חוזר אחורה".

לאחר שהות לא מבוטלת בישיבת 'מחנה ישראל' בירושלים, הגיע חיים לפרק השידוכים. "הציעו לי בחורה חרדית מבית, אביה מאוד חשש לקחת בחור חוזר בתשובה, הוא הלך להתייעץ עם רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל שנתן את ברכתו לשידוך, וברוך השם אנו נשואים באושר, אני מבין את ההתלבטות שלה, אבל היא ראתה את הרצונות העזים שלי ואת האור שהתורה האירה בי וזה מה שמקסם אותה.

לאחר החתונה עזבת את הישיבה?

"עזבתי את הישיבה, אבל החלטנו שאני ממשיך בכולל בתל אביב, בהתחלה היה לי מאוד קשה, הרגשתי שאני חנוק ולא הצלחתי ללמוד, יצאתי החוצה ופגשתי אדם בעל חזות חרדית עם זקן ופאות. הוא שאל אותי: 'מה קרה, למה אתה עצוב?' אמרתי לו שקשה לי הלימוד בכולל, והוא אמר לי שגם לו לפעמים קשה. שאלתי אותו מה הוא עושה כשקשה לו, הוא השיב לי שהוא יוצא החוצה עושה סיבוב ומדבר עם הקדוש ברוך הוא, מאז התחברתי לתורת ברסלב, ואני מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל פעם שקשה לי.

חיים מגולל איך ההשגחה הפרטית מלווה אותו בכל צעד: "לאחר תקופה בכולל חיפשתי לעסוק בהשתדלות פרנסת ביתי. בתחילה הייתי סוכן מכירות עד שיום אחד באקראי הגעתי לאירוע שביקשו ממני לשיר, לקחתי את המיקרופון וסלסלתי שירים. הקלידן אלמוג פדאלי התלהב מהרעיון ולמחרת התקשר אלי והציע לי לעבוד איתו ביחד, מאז אנחנו עובדים ביחד ומשמחים את עם ישראל באירועי בר מצווה, חתונות, ובכל אירוע שמח. בנוסף בחסדי השם הוצאתי כבר כמה סינגלים שצברו תאוצה, ואני בדרך להוצאת האלבום הבכורה שלי. זאת ההשגחה הפרטית שלי".

חיים מגלה לי: "גם כאן הקדוש ברוך הוא ניסה אותי, איך שהתחלתי לטפס ולקבל הזמנות - החלה הקורונה שהורידה את ההכנסות לטמיון, אבל ברוך השם התגברתי גם על זה ואפילו הוצאתי סינגל חדש ומדהים שמסכם את החיים שלי, בסייעתא דשמיא, 'מודים על הכל' ...