"אישה זרה לחלוטין נתנה לי להרגיש בבית": החייל לשעבר הכיר תודה לאישה שעזרה לו

12 שנים לאחר מותה, מרים פיינר ז"ל, "דודה מרי", תקבל את אות המערכה ללחימה ברצועה הביטחון. דודה מרי ניהלה קיוסק בגדר הטובה והייתה סוג של אמא לחיילים בגבול לבנון. מיכאל שטונובסקי שמע את החדשות וכתב פוסט שהפך וויראלי על טוב ליבה של האישה שעזרה לו. אלו הן מילותיו:

על דודה מרי וחייל בודד אחד.

הבוקר, במהלך הנסיעה לעבודה, שמעתי ברדיו שהרמטכ"ל החליט להעניק אות שירות ברצועת הביטחון למרים פיינר ז"ל, הלא היא הדודה מרי המיתולוגית.

הקיוסק של הדודה מרי, "אם החיילים מהגדר הטובה", היה מוקד עליה לרגל להמוני חיילי צה"ל שנכנסו דרך שער פאטמה ושער הגדר הטובה למוצבים בדרום לבנון. הידיעה והריאיון הקצר עם בתה של דודה מרי העירו בי זיכרונות חמים.

גם אני הייתי שם. הייתי חייל בודד בחיל ההנדסה הקרבית, לגמרי לבד בישראל, למעט סבתי הקשישה ברחובות. הייתי כמעט מחוסר בית בתקופה ההיא, לן בשבתות אצל חברים ומדי פעם אצל סבתא.

בקיץ חם בשנת 1995, הייתי מוצב בשער פאטמה בתפקיד משעמם ורגוע. שלושה שבועות רצופים בלי יציאות הביתה. הייתה לי מנוחה בין כניסות פנימה למוצבים חודרים שהשאירו בי זיכרונות קשים וצלקות לכל שארית חיי.

כמו כל חייל מוצב בבסיס, הלכתי מדי פעם לקיוסק של דודה מרי לאכול מנת שניצל לוהט עם כרוב במיונז בפיתה ופחית קולה כמובן. פעם מרים שאלה אותי מי אני וסיפרתי לה. היא אמרה לי - מהיום אתה מקבל את השניצל שלך חינם, ללא כסף. ואז גם שאלה - האם אתה צריך כביסה? אולי אתה צריך משהו?

היה לי ממש לא נעים עם כל זה, אבל אמרתי - כן, אני צריך מגבת נקייה. תביא את הכביסה שלך היום ותקבל אותה מחר - אמרה לי. הבאתי לה את שק הכביסה שלי, ולמחרת קיבלתי הכול חזרה נקי, רענן ומקופל בקפידה. יחד עם שק הכביסה שלי קיבלתי גם שקית של משביר עם מגבת רחצה מפוארת, ענקית, חדשה, בצבע תכלת. כמה עלתה המגבת? שאלתי. מרים קצת נעלבה - נראה לך שאני אקח ממך כסף, נראה לך?

עכשיו אני נזכר בזה, עוד מעט בן 50, אדם קשוח וציני, לא נוטה לסנטימנטליות, ומרגיש את עצמי עוד פעם חייל צעיר בסדיר לבד בארץ שאישה זרה לחלוטין עם לב גדול נתנה לו להרגיש בבית.

יהי זכרה של דודה מרי, אם החיילים, ברוך לעד.